עריכת הדף "שפת אמת/פרשת וישלח/תרלח" (פסקה)

==={{מרכז|{{גופן|4|וילנא|'''תרל"ח'''}}}}===

ב"ה

וישלח יעקב מלאכים כבר כתבנו מזה במ"א. ותוכן הדברים כי בחי' המלאך הוא כחות הטבע כמ"ש חז"ל אין עשב בארץ שאין לו מזל ברקיע ואומר לו גדל כו'. וכן תיקון המעשים בימי המעשה ועשית כל מלאכתך וכמ"ש חז"ל שמכל מצוה נולד מלאך. אבל פנימיות איש הישראלי הוא למעלה מבחי' המלאכים והוא בחי' שבת קודש. אך א"א לבוא לפנימיות רק ע"י תיקון המעשים וזהו ענין וישלח כו' מלאכים לפניו. וזה הי' מה שיצא יעקב ללבן ואמר עם לבן גרתי תרי"ג מצות כו'. ועי"ז הי' הכנה להציל הפנימיות שלו שהוא התורה ממש. מעשו שהוא המתנגד אל התורה והבן. כי קצרתי:

בפסוק קטנתי מכל החסדים כו' אשר עשית את עבדך. במדרש איני כדאי וחד אמר כדאי אני. ולפי"ז קשה מאי קטנתי. אך עי"ז עצמו שקטנתי. עי"ז כדאי אני. ואם אמנם לעיני בשר האומר קטנתי נראה כי הוא מתגאה. אבל מי שאומר לפני הבורא ית' קטנתי הוא שהכיר את עצמו וראה שיודע הוא שכל החסדים ואמת שעשה עמו הבורא ית' אינו בזכותו. ולכן באמת לא יגרע מזכותו כלום. וזה הכלל אם אדם תולה בעצמו נעשה לו באמת בזכות מעשיו. ועי"ז מנכין לו מזכיותיו. אבל מי שיודע שהכל בחסד עליון כך הקדוש ב"ה מתנהג עמו ונותן לו הכל בחסד ולכן נמצא כל זכיותיו נשארים לו לדורות. ועיקר הפי' קטנתי מכל החסדים ומכל האמת. הוא שיעקב אע"ה ידע כי כל העולם תלוי בו ובזרעו. והשי"ת הראה לו כי כל החסדים והאמת שהקב"ה מטיב לעולמו הוא על ידו ובאמצעותו. וז"ש ואיטיבה עמך כלומר באמצעיות מעשיך. וכן כל האבות הם קיום העולם שהקב"ה מנהג עולמו על ידיהם בחסד וברחמים. וזה שאמר ונברכו בך. ובעבור כי האבות ידעו זה הי' כל תפלותיהם בעבור כלל הבריאה. וז"ש קטנתי מכל החסדים ומכל האמת אשר עשית את עבדך כלומר החסדים והאמת שהבורא ית' עושה על ידו. לכן מבקש שלא יהי' הוא ח"ו המעכב. לכן הצילני נא כו' ואתה אמרת היטב איטיב עמך פי' שהטוב שהוא מטיב בעולם הוא עמו כנ"ל. וכן צריך כל איש ישראל לידע שהכל תלוי בו ובכח זה יערוך תפלה להבורא ית' כמ"ש ברבים הי' עמדי:

עוד פירוש קטנתי מכל החסדים ומכל האמת. הוא המוחין והדעת שבאדם שהם רבים מהלבוש שהוא גוף האדם. וביאור הדברים עפ"י מ"ש חז"ל הוי רץ כצבי. פי' עפ"י מ"ש ע"פ צבי היא לכל הארצות מה צבי עורו אינו מחזיק בשרו כו'. כן הוא באדם אשר השי"ת נפח בו רוח חיים והנפש והגוף הם מצמצמים הרוח שלא יוכל להתפשט. כי אם לא כן הי' עולה לשרשו מרוב תשוקת עלול להעילת כל העילות. אמנם אמת הדבר שעי"ז המאסר שהגוף אין מניח להרוח להתפשט כראוי עי"ז עוד נתוסף כח להתשוקה עד שבכחו להמשיך מעט מעט גם את הלבוש עד שבסוף עולה לשרשו ומסתלק הצדיק בתשלום מעשיו. וזה רץ כצבי שע"י שעורו אינו מחזיק לכן רץ בכח יותר למרחוק. ולכן יסוד עבודת האדם הוא התשוקה כמ"ש חכמים עבודה שבלב זו תפלה היינו השתוקקת התלהבות הלב תמיד להתדבק בו ית' הוא עיקר העבודה. כי לעולם אין מנוחה להצדיק כאשר מתקן מעט הגוף אז הדעת מתרבה ביותר ולכן יש תמיד התשוקה לקרב הלבוש להפנימיות וזה קטנתי כו' שהגוף. המלבוש. קטן מהכיל את המוחין. החסדים והאמת. שעשית את עבדך כו'. ולכן הצילני נא. כי בודאי כשגם הגוף יהי' ניתקן כראוי כמו שיהי' לעתיד אז אין יראה מסט"א כלל. רק עי"ז שבעוה"ז הגוף צריך תיקון עי"ז הצילני נא והבן:


<noinclude>{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}</noinclude>