עריכת הדף "שפת אמת/פרשת וישלח/תרלה" (פסקה)

==={{מרכז|{{גופן|4|וילנא|'''תרל"ה'''}}}}===

ב"ה

'''מלאכים לפניו.''' מלאכיו יצוה לך כו' דכתיב גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו. דאיתא מי גדול השומר או הנשמר כו'. ואנו רואין כי המלאכים מעלתן גבוה מבני אדם. והכל אמת כי בנ"י במעשיהם מעוררין כח המלאכים כדאיתא שאין המלאכים מתחילין בקדושה עד שבנ"י פותחין כו'. ואח"כ ע"י כח המלאכים נתוסף כח לבנ"י. וז"ש עושי דברו הוא הנהגתו ית' את הנבראים כי עיקר המלאכים הם ממונים על הנבראים כמ"ש רז"ל אין דבר שאין לו מזל למעלה. ולכן מתחדשין המלאכים בכל יום כמ"ש חדשים לבקרים כו'. כי כשהקב"ה מחדש בכל יום מעשה בראשית ממילא מתחדשין המלאכים שהם החיות של הנבראים. וכן ענין המצות שאמרו חז"ל שמכל מצוה נברא מלאך הוא ג"כ כנ"ל כי בכל דבר יש מצוה והוא לעורר כח החיות של אותו דבר והוא עצמו המלאך כנ"ל. ותיקון המעשה בימות החול הוא ע"י המלאכים כמ"ש בזוה"ק כי בחול מנהיג השי"ת את העולם ע"י מלאך והוא ענין המלאכות של ימי המעשה. כי א"י להתדבק בבחי' עשי' אם לא ע"י המלאך. אבל בש"ק מעין עוה"ב כמ"ש חז"ל כעת יאמר ליעקב מה פעל אל כו'. וכן בש"ק שעיקר הרצון של בנ"י בלי מעשה ומלאכה. והרצון יכול לבוא להשי"ת בלי אמצעי כנ"ל. והכלל כי מעלת בנ"י גדולה ממלאכים רק שבא ע"י תיקון המעשה באמצעות המלאכים ואח"כ מתעלין ביותר וז"ש עושי דברו שהוא שבנ"י מבררין מלכותו ית' שמנהיג כל הבריאה. וע"י מתקנים בחי' מלאך כדי לשמוע בקול דברו וזה למעלה מבחי' המלאכים כנ"ל. וז"ש וישלח מלאכים לפניו כנ"ל:

'''קטנתי מכל החסדים.''' מו"ז ז"ל הגיד בשם הרב מלובלין כי גם מה שקטנתי הוא ע"י החסדים כו'. ובמדרש כדאי אני כו'. פי' כי מכל חסד צריכין לבוא להכנעה ובושה ע"י שמבינים שאין זוכין לזה רק בחסדו ית'. וזה סימן שהוא חסד אמת. כי חסד לאומים חטאת. שבאים על ידי זה לגאוה ואינו דבר של קיימא. וז"ש חז"ל כי הקב"ה משהא לצדיקים וממהר לרשעים פירוש שלהרשע נותנין מיד כשעושה דבר טוב ומתגאה ונופל לשאול תחתית. אבל לצדיק אין השי"ת נותן לו עד שמתקן עצמו כראוי שיוכל לקבל בטוב ולידע כי הוא בחסד עליון. ונראה דכמו דאיתא שמי שסומך על מעשיו מבקרין פנקסו. כמו כן להיפוך שמי שמכיר שמה שעושה לו השי"ת הוא רק בחסד עליון. עי"ז אינו נחשב לו זה מזכיותיו. וז"ש קטנתי מכל החסדים שלא בא לו גאוה ח"ו רק אדרבה נתוסף לו הכנעה. ועי"ז נשאר לו כל זכיותיו. וז"ש כדאי אני וקשה א"כ מה ויירא ויצר. אבל נראה כי זה הי' כל היראה שלא יצטרך להשתמש בזכיותיו כי ירא שיבוא עי"ז לידי גאות. וגם כי בזכותו אין לו כל כך קיום לדורות עולם כמו שיש מחלוקת בגמ' אי תמה זכות אבות. ולכן ביקש הצילני נא בחסדך לא מצד זכיותיו. וז"ש ואתה אמרת היטב איטיב פי' שיהי' ההטבה מצדו ית' כנ"ל:

'''אא"ז''' מו"ר ז"ל פי' על פסוק ושאלך למי אתה כו'. כי גם היצה"ר שואל הג' שאלות שבמשנה מאין באת כו' כדי להביא דאגה ועצבות. וצריכין להתחזק ולהשיב אליו לעבדך ליעקב. ע"י הביטול לכלל ישראל שחביבין לפניו ית'. מנחה הוא המעט שבא במס"נ חשוב לפניו ית' כמ"ש מי דרכו להתנדב מנחה עני מעלה אני עליו כאלו הקריב נפשו. לאדוני לעשו ע"י עבודה רבה נגד היצה"ר חשוב לפניו ית' כל מה שבנ"י עושין אף מעט כמו הרבה עכ"ד. ויש להוסיף וגם הנה הוא אחרינו קאי על השי"ת שצריך האדם להתחזק בזה כי השי"ת מסייע לאדם כמ"ש לאל גומר עלי והמעט שאדם מתחיל עוזר לו השי"ת שיוכל לגמור הכל כראוי. ונראה כי כל זה עשה אבינו יעקב עבורינו כי הוא לא הי' צריך להשתמש בבחי' עני כי הי' עשיר בזכיותיו. אבל רצה לתקן דרך של עניות לזרעו אחריו כנ"ל:


<noinclude>{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}</noinclude>