עריכת הדף "שפת אמת/פרשת וישב/תרמט" (פסקה)

==={{מרכז|{{גופן|4|וילנא|'''תרמ"ט'''}}}}===

ב"ה

במדרש '''תני כינוסו וכינוס בניו הצילו מיד עשו דכתיב אלה תולדות יעקב יוסף.''' משמע כי רק יוסף הוא נקרא תולדות יעקב. והיינו שיש נקודה מיוסף הצדיק בכל איש ישראל כמ"ש ועמך כולם צדיקים. וכפי כח הנמצא בישראל מיוסף נקראו תולדות יעקב. והוא כינוס בניו. כמ"ש קמה אלומתי וגם נצבה. כי כל שבט הוא בחי' מיוחדת המאסף ומקבץ כל השייך לפרט שלו. ואח"כ יוסף מקבץ כל הפרטים. קמה אלומתי הוא למעלה מהתערובות. וע"ש זה נקרא יוסף שהוא לעורר התוספות שבא מלמעלה מהטבע. וזה בא כשמתאחדין לבוא לאחדות וכינוס השלימות לכן לא הי' יכול לסבול כמ"ש ויבא דבתם רעה. והוא היה כולו טוב. והשבטים הם בחי' ימי המעשה שבהם הבירור טוב מרע. ושבת קודש הוא בחי' יוסף דבו יורד נשמה יתירה. תוספות מלמעלה. קמה אלומתי. והשבטים היו מוכנים לתקן עוה"ז כדאיתא במדרש וישבו לאכל לחם להאכיל כו' דכתיב ששת ימים תלקטוהו כו' שבת לא יהי' בו. וכ' בזוה"ק כיון דלא אשתכח בי' מנא מה ברכתא אשתכח. אלא כולא בשביעאה תליא. פי' ששבת הוא שרש כל השפע. לכן אין השפע בגשמיות ניכר בשבת. לכן לא הכירו השבטים את יוסף. וכן הי' בחי' יוסף קמה אלומתי ומ"מ הוא בעצמו אמר אנחנו מאלמים כו'. שהוא כלל הצריך לפרט ופרט הצריך לכלל. שמקודם צריכין כל השבטים לתקן ימי המעשה להיות הכנה אחר כך לשבת. וכ"כ ששת ימים תלקטוהו. ואח"כ בא השבת ומעלה כל אלה הלקוטות. ואיתא המענג את השבת נותנים לו נחלה בלי מצרים כו' נחלת יעקב אביך. היינו שע"י השבת שהוא הכינוס בחי' יוסף נקרא תולדות יעקב וזוכה לנחלת יעקב אביך כנ"ל. ומ"מ עבודת השבטים הי' עצה עבור דורות השפלים כמ"ש במדרש עבירתן של השבטים תקוה הוא לעולם כו'. כי השפע הבאה בשבת קודש אין הכל מוכנים לזה והוצרכו השבטים להכין גם השפע הבאה בימי המעשה [ז"ש וישבו לאכל לחם. הלחם הבאה מעלמא דישובא לחם עוני ויוסף הוא לחם מן השמים בחי' השבת כנ"ל]:

בפסוק '''כדברה אל יוסף יום יום.''' דאיתא יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום. והטעם כשהקב"ה וב"ש מחדש בטובו בכל יום מעשה בראשית. ממילא נולד התגברות היצה"ר ג"כ. וכל המסורה על ענין זה. ברוך ה' יום יום יעמס. ואהי' שעשועים יום יום. כי רצונו ית' שבנ"י יבררו בכל יום הטוב מרע. והלא כ' בזה ג"כ יום. שהוא אור הצפון. וזוכין לו ע"י התגברות על היצה"ר. דיש ב' דרכים והם ענין רמ"ח מ"ע ושס"ה מל"ת. שיש דרך בהתגלות האור ע"י המצות. ויש התגלות האור ע"י סור מרע. והם בחי' ערב ובוקר. ומזה יש שעשועים לפניו ית'. וב' אלו השפעות בשבת נעשין א' כמ"ש זכור ושמור בדבור אחד נאמרו הם בחי' מ"ע ומל"ת. ובש"ק הכל בקדושה שא"צ לבוא ע"י בירור התערובות. לכן בש"ק לא כתיב ערב. וכ' בפרשת המן והי' משנה על אשר ילקטו יום יום והוא כנ"ל כמ"ש שני העומר לאחד. עומר הוא מדה. וב' המדות בשבת מתיחדים כאחד. שבשבת ב' הימים אחדות אחד. מה שבכל יום צריכים לברר ב' אופנים הנ"ל. והקדושה בשבת בהתגלות. ובימי המעשה יש הסתר ומלחמות היצה"ר. ואיתא בגדים שלבשתה שחרית לא לבשתה בין הערבים. שלבשתה בין הערבים לא לבשתה ערבית כו'. ועל זה נתקן ג' מיני תפלות. מכלל שיש ג' זמנים ביום שצריכין להלחם עם הסט"א. דחז"ל אמרו עבודה שבלב זו תפלה. לעבדו בכל לבבכם כו'. והם ביצ"ט ויצה"ר כנ"ל. שהם הארות המתבררים ע"י המלחמה ומתלבשין בהסתרות כמו שרמזו שלבשתן ערבית שחרית כו'. ואיתא בכל מקום שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא קדושה והוא הארות קדושות שבאין ע"י גדר ערוה בחי' סור מרע כנ"ל. ובש"ק כולו טוב ומלאך רע בע"כ עונה אמן. ודוק ותשכח:


<noinclude>{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}</noinclude>