עריכת הדף "שפת אמת/פרשת וישב/תרמג" (פסקה)

==={{מרכז|{{גופן|4|וילנא|'''תרמ"ג'''}}}}===

ב"ה

'''וישב יעקב בארץ מגורי אביו''' פירש בזוה"ק מלשון יראה כו'. כי הנה חכמים הגידו כי האבות היו כל אחד ענין מיוחד אברהם בחי' אהבה וחסד. ויצחק בחי' יראה ודין. ויעקב אע"ה הי' כלול מב' הבחי'. לכן נאמר כי עד עתה הי' תהלוכות יעקב בבחי' אהבת חסד ולכן הי' בבחי' הליכה כמ"ש באברהם לך לך כו'. כי התפשטות הקדושה לקרב רחוקים הוא בבחי' אהבה וחסד לפנים משורת הדין גם בבחי' אהבה יכולין לקרב רחוקים כמ"ש ואהבת את ה' שיהי' ש"ש מתאהב על ידך. אבל יצחק אע"ה שהי' יראה ופחד נאמר לו אל תרד מצרימה כו'. ובעוד שהי' ליעקב רדיפת עשו הי' מתדבק בבחי' אברהם. ועתה התחיל להיות בבחי' מגורי אביו. ואפשר לכן קפץ עליו רוגזו של יוסף כמ"ש כבר כי בחי' הדין א"א לגמור בשלימות רק להיות מוכן לזה ולבסוף צריכין להשתתפות מדה"ר:

במדרש '''כי אנכי ידעתי את המחשבות כו' כולם עסוקין בשקן ותעניתן כו'.''' והקב"ה הי' עסוק לברוא אורו של משיח. הענין הוא דאיתא משיח בא בהיסח הדעת. פי' שגאולה אחרונה היא בישועת השי"ת בלי השגת שכל אנושי. וכמו כן לידת משיח הי' בהיסח הדעת שהיו כולם טרודים בצערם. ויש להבין כי בודאי כל מחלוקת של השבטים הי' לשם שמים לכן נתקיים שיש משיח בן יוסף ובן דוד. וכל אחד הי' תופס לפי דעתו כי המלכות מגיע ליהודה או ליוסף. וכולם כיוונו לשמים. אלו ואלו דברי אלקים חיים. וצריך להיות ב' הבחי'. משיח בן יוסף המתחיל ובן דוד הגומר. ולכן הי' הסדר כן שמקודם נכסה מהם יוסף הצדיק ואז נולד משיח בן דוד. והקב"ה יודע המחשבות ראה דעת כולם למצוא האמת. ונפלו במבוכה בדבר שאין ביכולת בני אדם לקיים בפועל בשלימות. וצירף הקב"ה מחשבה טובה שלהם וברא אורו של משיח. ויש לנו להבין כי השבטים הם עמודי עולם. כמו שיש ג' אבות ובחינותיהם מקיימים העולם. כן בחי' י"ב שבטים. וע"ז נתקן י"ב ברכות אמצעיות בתפלת שמ"ע. האבות הם בחי' סידור שבחו של הקב"ה. והשבטים הבקשות. וכל אלה המה דברים מיוחדים שמתחדשין בכל יום. כי אין הדברים מקרה רק הם עמודים שהכל עומד עליהם. והקב"ה וב"ש פותח בכל יום אלה הדרכים והשערים שער סליחה ורפואה ותשובה ופרנסה כו'. לכן נתקן ברכה בסוף כל בקשה ואם הי' בקשה בלבד מה ענין הברכה רק שיש להאמין כי בכל יום נותן הקב"ה אלה הברכות לעולם רק בכח בנ"י לעורר אלה הדרכים. והנה יהודה בחי' שמע קולינו. כמ"ש שמע ה' קול יהודה והיא בחי' דוד המע"ה נעים זמירות ישראל. ובחי' יוסף הוא משלו נותן לו. אבל באמת בכלל ישראל המלכות ליהודה. כי בסוף הכל צריכין לסייעתא דשמיא. וענין זה נוהג בפרט כל איש ישראל ג"כ כמ"ש רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום. פי' בודאי האדם צריך לחשב דרכו בכל המדות שיוכל להיות נעזר לעבודת השי"ת. אבל בסוף הקב"ה עוזרו. וע"י כל המחשבות שהם לשם שמים מתקיים בסוף עצת ה'. וז"ש אנכי ידעתי כו' המחשבות. ויעקב אבינו ע"ה ובניו הי' כל מחשבותם לשם שמים בלבד. וכשהגיעו לתהום שאין בכח אדם לילך עוד. אז צירף הקב"ה עמהם ונתן כחו. ועוד נתבאר במ"א תשלום ענין זה המחלוקת של יוסף ויהודה:


<noinclude>{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}</noinclude>