עריכת הדף "שפת אמת/פרשת וירא/תרסה" (פסקה)

==={{מרכז|{{גופן|4|וילנא|'''תרס"ה'''}}}}===

ב"ה

והוא יושב פתח האהל לשון עכבה ולשון הוה. שכיון שנפתח פתח ע"י המילה גי' פה שהוא פתח הגוף שמאיר בו הנשמה. וכתיב לשקוד על דלתותי כו' לשמור מזוזות פתחי וכתב שם במדרש כשם שאין המזוזה זזה מן הפתח כך לא תהי' זז מבתי כנסיות ובתי מדרשות ע"ש. כן שמר אאע"ה את הפתח ולא שכח לעולם מזה הברית לכן וירא אליו כמ"ש במ"א פי' המדרש וכרות עמו הברית עמו בשותפות. דכתיב פתחי לי אחותי כו'. וכתיב פתחו לי שערי צדק שיש לזה הפתח ב' מפתחות א' בידו של הקב"ה ואחד ביד ישראל וכן איתא בגמ' מי שיש בו תורה ואין בו יראה כאלו לא נמסרו לו מפתחות החיצוניות שהוא המפתח שביד איש ישראל שע"ז כתיב מה ה' שואל מעמך א"כ הוא ביד האדם. והוא להסיר הערלה לפתוח פתח הגוף ואז הקב"ה פותח פנימיות פתח הנשמה וכ"כ מו"ז ז"ל בשם הרב הקדוש מפרשיסחא במ"ש רז"ל לעולם יכנוס אדם שתי פתחים ויתפלל שפתח אחד לצאת מעוה"ז ופתח השני לכנוס בעולם העליון עכ"ד. וב' אלו הם בחי' זכור ושמור בשבת ג"כ כמ"ש במ"א מזה:

אברהם אבינו ע"ה היה מכניס אורחים והאכילם והשקם ועי"ז קירב אותם להמקום ב"ה. דאיתא במדרש ובו תדבק. וכי אפשר לידבק בשכינה רק המשיא בתו לת"ח ומהנהו מנכסיו כו' שעל ידי שיש לו התקרבות אל הצדיק יש לו דביקות אל הקב"ה וזה מדת הצדיק להעלות הנדבקים אליו אבל אברהם אע"ה נקרא חסיד לפנים משורת הדין והאכיל והשקה ומהנה מנכסיו לכל באי עולם וכמו שיש התקרבות מהנותן אל המקבל כן מן המקבל אל הנותן ועי"ז קירב אותם לפי שנהנו ממנו והוא באמת מדת הקב"ה וב"ש שגדלו וטובו מלא עולם והכל לכבודו ברא ורצה לזכות את הברואים שיהי' להם התקרבות אצלו ע"י קבלת הטובה. והרי הכתוב אומר ואהבת את ה' אלקיך. ומהראוי הי' שאדם יעשה מעשים שיזכה שהקב"ה יאהב אותו אבל מי יוכל לזכות לזה רק ההתקרבות ע"י קבלת הטובה ממנו ית' באהבה. וע"ז כתיב אני אוהבי אהב והוא מדת טובו של הקדוש ברוך הוא שע"י קבלת טובתו באהבה יתקרבו אליו. ומעין זה היה מדת אברהם אע"ה שהחסד מתגלגל בעולם בשבילו:


<noinclude>{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}</noinclude>