עריכת הדף "שפת אמת/פרשת ויצא/תרנב" (פסקה)

==={{מרכז|{{גופן|4|וילנא|'''תרנ"ב'''}}}}===

ב"ה

ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה. כתיב אשרי אדם עוז לו בך מסילות בלבבם כו'. כי מראות הסולם עולים ויורדים נראה שהי' בחי' עה"ד. ויעקב נתדבק בעץ החיים וזהו עוז לו בך כ"ב אתוון דאורייתא. מסילות בלבבם הוא בחי' הסולם ב' לבבות שאחר החטא נתערב טוב ורע. לכן יש עלי' וירידה שא"י הקדושה להתגלות בקביעות כמ"ש במדרש בפ' וישמע כו' מתהלך בגן מקפץ ועולה ע"ש. אבל יעקב הוא בחי' עץ החיים. ה' נצב עליו והוא בחי' תתן אמת ליעקב בקביעות. וכמו כן בפסוק באר בשדה וגללו והשיבו הוא ג"כ בחי' הנ"ל שא"י לגלות הקדושה בקביעות. ולכן כתיב שלשה עדרי צאן שהוח בחי' אדם ובהמה כו' דכ' ואתן צאן מרעיתי כו'. וג' עדרי צאן הוא בחי' נפש רוח נשמה ולכולם יש השתתפות בגוף בנפש הבהמיות לכן אינו בקביעות. אך בשבת יורד נשמה יתירה. ונקראת יתירה שהיא למעלה מתערובות כלי הגוף. וזהו בחי' אדם אתם קרויין אדם על ידי התורה שהיא ההנהגה שלמעלה מן הטבע ויעקב הוא התורה לכן כתיב בו ויגל כו' בקביעות. אבל יעקב אע"ה הכין דרך גם בזו המדריגה כמשרז"ל שתיקן ת"ע. ועליו כתיב עוברי בעמק הבכא מעין ישיתוהו כמ"ש במ"א כי הצדיקים הרמים הולכים באלה הדרכים ועושין כל המקומות הנ"ל למעין נובע כמ"ש שקפץ הר המורי' ובא לכאן. ואמרו חז"ל יעקב הוא בעל הקורה ונכנס בעובי הקורה והוא מסייע לנו בגלות כמ"ש במדרש וגללו והשיבו הוא רמז לגלות. רובצים עלי' כמ"ש רובץ תחת משאו עזוב תעזוב. לכן בכל מקום שבנ"י בגלות מייגעין עצמן למצוא נקודה קדושה. יעקב אע"ה מסייע לנו. ורמזו במדרש מחרן אנחנו. מחרונו של מקום כו' הידעתם שעתיד ללבן כו' ע"ש. ובגלות צריכין להתחזק ולהאמין כי הקב"ה עוזר לנו. ושכל בני הגלות מוכנים הם לתקן כל אלה המקומות. וכמו שהי' ביעקב שיצא מבאר שבע וילך חרנה ואיתא בזוה"ק המשל מי שנכנס לבור עמוק מקשר עצמו מקודם בחבל חזק כן נתקשר מקודם בבאר שבע כו'. עוז לו בך. וכמו כן נתן לנו הקב"ה מקודם התורה וביהמ"ק ואח"כ נתגרשנו לגלות. צריכין להתקשר בתורה ועבודה כדי לתקן כל הקלקולים. וכל ההארות מדורות הראשונים מאירין גם לנו בגלות שימי הטובה הם הכנה לימי הרעה. וכמו כן בכל שבת קודש נותן הארה לימי המעשה ובמוצאי שבת הוא בחי' ויצא מבאר שבע וילך חרנה. וצריכין להיות דבקים בהארת השבת גם בימי המעשה:

איתא בגמרא המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים והאכלתיך נחלת יעקב כו' ופרצת ימה וקדמה כו'. הענין הוא מה דכתיב הארץ אשר אתה שוכב כו' קיפל הקב"ה כל א"י כו' והוא שורש הנקודה אבן השתי' שהוא שורש כל העולם ויעקב אבינו ע"ה שהוא אדם השלם שהכל נברא בשבילו זכה למקום היסוד שהכל תלוי בו. וכתיב לך אתננה ולזרעך נמצא שיש גם לכל איש ישראל חלק בזו המתנה. וזה נתקיים בשבת קודש דכ' ז"ל מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה ולכן כתיב בשבת אל יצא איש ממקומו מכלל ששבת נותן לאיש ישראל מקום. ואא"ז מו"ר ז"ל אמר כי זה ניתן בקבלת שבת. לכן צריך כל אחד לקנות שביתה בכניסת שבת. וכך נשאר לו כל השבת דכן הלכה דקנין שביתה בביה"ש עכ"ד ז"ל. וכמו דאיתא ביעקב קפץ הר המורי' כו' כמו כן ממש הוא בחי' נשמה יתירה הניתנת לבנ"י בשבת. וע"ז כ' פורס סוכת שלום עלינו כו' ועל ירושלים. וכפי מה שבני ישראל משתוקקין להתדבק בשורש הקדושה וכל מגמתם להתדבק בשורש וזה פי' מענג את השבת שעיקר השמחה שלו לשבות ולחזור למקומו ושרשו כרצון הבורא ית' נתקיים והאכלתיך נחלת יעקב. והאכלתיך הוא שיהי' נבלע בדמינו. כמאכילו לתוך פינו. וע"ז מבקשין והנחילנו כו' שבת קדשך. שהגם שניתן לנו השבת מכל מקום הרצון שיהי' לנו דביקות. ושיתערב הקדושה של השבת בנו להיות מעין נובע ואז נשאר קיים גם בימי המעשה רשימה מקדושת השבת כנ"ל:


<noinclude>{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}</noinclude>