עריכת הדף "שפת אמת/פרשת ויחי/תרנה" (פסקה)

==={{מרכז|{{גופן|4|וילנא|'''תרנ"ה'''}}}}===

ב"ה

במדרש הרועה אותי המלאך הגואל הקיש גאולה לפרנסה מה פרנסה בכל יום כו'. ופרנסה ע"י הקב"ה גאולה ע"י מלאך. כי הקב"ה מחדש בכל יום מעשה בראשית וכל פרנסת היום. וכשבא השפע לעוה"ז מתלבש בטבע וזהו ע"י מלאך ולכן צריך גאולה בכל יום כי בבוא השפע בזה ההתלבשות מתערב בו פסולת ותערובות וצריך גאולה ובירור להוציא אוכל מתוך פסולת. ועיקר תכלית הברכה להיות דבוק בשורש. וז"ש ויקרא בהם שמי ושם אבותי כי זה תכלית עבודת האדם כמ"ש חייב אדם לומר מתי יגיעו מעשי למעשה אבותי אברהם יצחק ויעקב. ויעקב אע"ה בירך הנערים להיות להם דביקות באבות וכמו כן ברכת כל השבטים כמ"ש ויקרא יעקב אל בניו. קריאה לשון חבה ודביקות. ואמרו חז"ל כלי מחזיק ברכה היא שלום. ופי' שלום כשיש דביקות וחיבור עד השורש. והאבות הם שורש הכל. ולכן בשבת כתיב ויברך כו' א"י השביעי הואיל ובשבת מתעלין הכל אל השורש ויכולין לקבל הברכה:

ענין יוסף ויהודה הם כלל כל השבטים. יוסף ראש ולמעלה מהם ולכן יש לו ברכה לעצמו כמ"ש ויברך את יוסף מלבד הברכה של כל השבטים. וכ' בו שכם אחד על אחיך. ויהודה הוא הכלל בתוך כל השבטים ולכן כ' יהודה גבר באחיו ולא על אחיו. וכ"כ ואל עמו תביאנו ואי' במד' שבנ"י נקראו על שמו יהודים לפי שהי' חביב לאביו נתן לו חלקו וחלק עם אחיו ע"ש. היינו שיש לכל שבט חלק מכחו של יהודה. וכמו כן יוסף מעלה כל השבטים דיש נשיא ומלך מלגאו ומלבר. וזהו משיח בן יוסף. ובן דוד:


<noinclude>{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}</noinclude>