עריכת הדף "שפת אמת/פרשת ויחי/תרמב" (פסקה)

==={{מרכז|{{גופן|4|וילנא|'''תרמ"ב'''}}}}===

ב"ה

'''האספו ואגידה הקבצו ושמעו.''' שיש ב' מיני אסיפות א' לעורר כח השפעה והוא בחי' יוסף הצדיק. וכנראה שזה נתקיים בהם לכן הי' מוכן לגלות להם. והקבצו ושמעו הוא בחי' בנימין הצדיק כח הקיבוץ להיות מוכנים לקבל. ובחי' זו לא היתה מתוקנת עדיין. לכן נסתם ממנו כי הי' התחלת הגלות. ועיקר הגלות הוא שא"י להתאסף לבות בנ"י כאחד. וע"ז מבקשין קבץ נדחינו. לכן בש"ק דמתאחדין כו' יש התעוררות הגאולה. ויחי יעקב בא"מ הוא שהקדים הקב"ה רפואה למכה. וראה יעקב אע"ה התועלת שיהי' בגאולת מצרים כמ"ש ואח"כ יצאו ברכוש גדול. ושם נעשו לגוי גדול כמו שהמשילו חז"ל כעובר הנולד ע"ש על פסוק מכור הברזל וזה הסוד של הקץ שרצה להראות להם. וכמו כן נגלה ליוסף ולכן ויבך יוסף בדברם אליו כמ"ש בשנים הקודמין. מזה שהם הרגישו הגלות והסתלקות יעקב וחששו שגרמו ח"ו ירידה לאביהם כנראה מלשון הפסוק ויראו כו' כי מת אביהם. כאילו היו סבורין שיעקב אע"ה יתקן שיהי' בלע המות לנצח ומכ"ש שלא ישלוט בו מה"מ כאשר באמת חכמים הגידו כי יעקב לא מת. ויוסף אמר להם כי אדרבה יעקב המשיך הארת החיות לתוך מצרים להחיות עם רב:

במדרש '''על פסוק הרועה אותי הגואל אותי הקיש פרנסה לגאולה מה פרנסה בכל יום כן גאולה.''' ומה גאולה פלאים כן פרנסה פלאים. כנראה שזה יסוד הגאולה לידע כי יש התחדשות בכל יום גם תוך הטבע כמ"ש מחדש בכל יום מ"ב וגם הפרנסה שאדם טורח ומוציא הכל פלאים. רק שיש נפלאות מגולים ויש נסתרים תוך הטבע. והמשכיל יתבונן כמו שבכל יום מחדש הקב"ה הטבע. כן מתגלין בכל יום גאולות בלבות בנ"י עובדי השי"ת. וכשיש הארת זאת ההתחדשות אין גלות בעולם. ועל ענין זה יסדו חז"ל ב' ברכות בכל יום קודם ק"ש ערב ובוקר. על בריאת אור וחושך שהוא התחדשות בבחי' הטבע בחי' עשרה מאמרות. ועל תורה ומצות שהוא התחדשות הפנימיות בחי' גאולה שבכל יום כנ"ל בחי' עשרת הדברות. וזה הדרך המיוחד רק לבנ"י. ואחר ב' אלו ההתחדשות באין לאחדות של ק"ש. וזה הרמז יברך את הנערים. מלשון התעוררות ב' אלו ההתחדשות שיש בכל יום. ואפרים הפנימיות. ומנשה בחי' התחדשות מ"ב. לכן הקדים לאפרים. הגם כי מתחלה צריכין לתקן הטבע ולכן הקדימו ברכת יוצר לאהבה. אבל צריכין לידע ולבטל הכל אל העיקר שהיא התורה. [ועמ"ש רמז בפ' מקץ וליוסף יולד שני בנים כו'. כי התחדשות של יוסף עצמו הוא עיקר האחדות רק אח"כ מתפשט לב' בחי' הנ"ל. ומזה יפרד אח"כ לכמה מינים עד שיוכל להיות ג"כ שני הרעב. וכמו כן נתקיים זה הרמז שלא התחיל גלות מצרים עד שנתעלה יוסף. ומנשה ואפרים עמדו במקומו. ואח"כ התחילו להרגיש הגלות]. וב' בחי' הנ"ל הם בחי' חומר וצורה בכלל הבריאה שנמשכו מן ההוי' הראשונה:

בפסוק '''וזאת אשר דיבר להם אביהם כו' איש אשר כברכתו ברך אותם.''' כי צורתו של יעקב חקוקה תחת כסה"כ שהוא האדם שברא השי"ת בעולם. וצורתו למטה כצורתו למעלה שנמשך אחר השורש. והי' הכולל של כל ישראל לכך קרא שמו ישראל. וזה רמז איש אשר כברכתו על יעקב שהי' איש למטה כמו השורש שלו למעלה. והעיד הכ' שהי' יכול לברך אותם כי עיקר הברכה למשוך מן השורש אל הצורה שלמטה ונתן לכל א' מקומו והראה להם מקום אחוזתם בו כמ"ש אשר דיבר להם אביהם שהמשיך אותם אחריו שהוא השורש שלהם ושל כל בנ"י כנ"ל. כי דיבור הוא הנהגה כמו ידבר עמים:


<noinclude>{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}</noinclude>