עריכת הדף "שפת אמת/פרשת בשלח/תרמה" (פסקה)

==={{מרכז|{{גופן|4|וילנא|'''תרמ"ה'''}}}}===

סמיכות הפרשה לאות על ידך כו' ויהי בשלח כו'. דענין קי"ס אחר יצ"מ איתא במדרש יציאת מצרים קשה כו'. כי יצ"מ הי' הגאולה מהגלות במעשה ובשיעבוד הגוף. וקי"ס הי' הגאולה בנפש. שאחר הגלות הי' נשאר מחשבות והרהורים מטומאות המצרים. כעין דאיתא דהנשמות עוברין בנהר דינור קודם שעולין לג"ע לעזוב כל הרהורים מעוה"ז. כן עברו בים קודם קבלת התורה. כמו שנרמז בפ' פן ינחם העם כו'. וכן כל היראה והפחד הי' הכל רק במחשבה. וכן פרעה שרדף אשיג אחלק כו'. ולא הי' בפועל. רק שהי' הגאולה לעקור שורש הגלות. ועל ב' אלו הגאולות רמוז בתפילין. של יד תיקון המעשה. ושל ראש הוא תיקון המחשבות והמוחין. וכ' למען תהי' תורת ה' בפיך. לכן בעוד שלא נתקן הכל גם במחשבה. לא אמרו שירה. כי שירה היא אחר שלימות כל הגאולה. כדאיתא במד' שנטהרו לבם ואמרו שירה. וזו השירה הי' עדות שנטהרו לגמרי מגלות דמצרים. וכן הוא בכל הגאולות. ובפרט. נפש ישראל גם כן כשיוצא לחירות מאיזה שיעבוד של סט"א צריכין אח"כ גאולה שנית שלא להשאיר שמץ והרהורים וזהו גאולה שלימה כנ"ל. ומצינו במדרש כי קי"ס בשביעי של פסח הוא בחי' השבת. ע"ש סוף פ' בא. והוא כנ"ל שמקודם הי' גאולה במעשה. בחי' ו' ימי המעשה. ואח"כ הגאולה בנפש בחי' השבת כנ"ל:

במדרש אז ישיר פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה כו'. פי' שבנ"י כוונו הזמן שמחה שהי' לפניו במרום. כי ביצ"מ לא אמרו שירה רק אז שהי' השעה מיוחדת לכך. לכן כ' אז ישיר. פרש"י שעלה בלבם לשיר. להגיד שבחן של ישראל באותה שעה שעלה בלבם לשיר. הי' השעה המזומנת לכך מעולם. ובמ"א כתבנו כי ביצ"מ הי' גאולת ישראל ביום. ומפלת המצרים בחצות לילה. ועתה בקי"ס הי' הצלת ישראל בלילה וטביעת מצרים ביום. והי' זה סימן שהי' בימין כמ"ש וירא כו' היד הגדולה. וכ' ימינך כו'. פרש"י שהשמאל נעשה ימין. לכן הי' עת רצון ושמחה לפניו. כדכ' באבוד רשעים רנה. וביצ"מ עדיין לא שלים קיסטא. וכאן הי' שלים קיסטייהו. ובנ"י הבינו שהוא הזמן של השירה. ומקודם הי' הצלת ישראל מתוך הכעס. ולא הי' זמן שמחה. וז"ש פ"פ בחכמה ותורת חסד כו':

לפרשת המן. לחם מן השמים. במדרש לכו לחמו בלחמי ע"ש. פי' שדור המדבר הי' הלחם שלהם מבחי' התורה ממש. ונק' לחם מן השמים. והי' מעין הכנה ראשונה. דכ' ויניחהו בגן עדן. [רמז לדבר כזרע גד לבן ר"ת וס"ת גן עדן]. אח"כ כ' פן ישלח ידו כו' מעה"ח כו' ויגרש כו' להט החרב כו' לשמור כו' דרך עץ החיים. והיינו דמאן דנצח לחויא כו'. לכן אחר יצ"מ היו בנ"י מוכנים לעץ החיים כמ"ש אני אמרתי כו' ובני עליון כולכם. וניתן להם לחם שמה"ש אוכלין. ואמרו חז"ל אילו שמרו בנ"י שבת ראשונה לא שלטה בהם אומה. דכ' ויהי ביום הז' יצאו כו' ויבא עמלק. פרשנו שבת ראשונה ממש. כמו שהי' אז בשבת בראשית. ויניחהו בגן. והוא עיקר השביתה והרצון שעלה לפניו ית"ש. ובאמת בכל שב"ק יש הארה מזה. לכן יורדת נשמה יתירה מג"ע. ונק' מנוחה. אך אז במדבר הי' מתוקן לגמרי. ונק' שבת ראשונה. וע"ז כתיב ראו כי ה' נתן לכם השבת. ועמלק הרשע ימח שמו. עירב זאת המנוחה. לכן יש לזכור תמיד למחות שמו. כמ"ש במדרש משל למלך ומלכה. ועמלק שבא ביניהם דמו בראשו. וע"ד הרמז מ"ש יצאו ללקוט. ומקודם לא מצינו שחיללו השבת שניתן להם עוד במרה. רק כי ויצא העם ולקטו דבר יום ביומו הי' דביקות נפלא כמ"ש במ"א. והי' ימי המעשה שלהם גבוה ממדרגת השבת לדורות השפלים. לכן לא חשבו שיהי' ביציאה זו חילול שבת. אך השבת שלהם הי' גבוה עד מאוד. ודוק כי קצרתי:


<noinclude>{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}</noinclude>