עריכת הדף "שפת אמת/פורים/תרנח" (פסקה)

==={{מרכז|{{גופן|4|וילנא|'''תרנ"ח'''}}}}===

איש יהודי במדרש איתא שנדמה לאברהם שגייר גיורים דכתיב ורבים כו' מתיהדים כו'. דכתיב אם מזרע היהודים מרדכי. פי' שהאדם עץ השדה. כמו שיש באילנות מזריע זרע. כן יש בצדיקים שבכחם להמשיך נפשות לזרוע צדיקים בארץ. ופי' איש יהודי שעושה יהודים בעולם. וע"ז כתיב אור זרוע לצדיק שהצדיק יש בו אור להזריע ולהוליד פרי עץ חיים. והנה סיום הפסוק ולישרי לב שמחה זה בחי' בעלי תשובה שצריכים ליישר העקמומיות. אבל למחיית עמלק צריכין לצדיק גמור מעיקרו כמ"ש איש יהודי הי'. ואיתא כל מקום שכתיב הי' הוא מתחלתו ועד סופו שאין בו השתנות. וכ"כ לא יכרע ולא ישתחוה בלשון עתיד. כי הוא אין בו שינוי לעולם. ושמעתי ממו"ז ז"ל ענין המוקפין חומה הם אותן שדברי תורה כחומה אצלם כמ"ש אום אני חומה. ולכן תלהו ביהושע דכ' בי' לא ימוש כו'. ולפי"ז יתכן לפרש כי הפרזים הם בעלי תשובות. ולכן הם קודמין כי גדלה מעלת בעלי תשובה כו' אבל עיקר מפלת עמלק הי' צריך להיות על ידי מרדכי הצדיק:

בפסוק ותשם אסתר את מרדכי על בית המן. כל הדברים האלה הי' כמו כן בשורש למעלה. כי המן ועמלק יש להם כח בסט"א. וכאשר הי' לו מפלה למעלה ולמטה נהפך כל מקומו ובית המן להתפשט בו הקדושה. וזהו ענין המגילה שהיא פסיעה יתירה שנתפשט אור תורה בהתגלות שלא בהדרגה. וכמו שהי' אז לשעה. כך נתחדש בכל שנה כמ"ש האריז"ל ע"ש. וז"ש במדרש תחת הנעצוץ יעלה ברוש במקום שהי' ע"ז דכתיב בכל הנעצוצים כו' ע"ש. והוא מעין תיקון דלעתיד שיהי' נגלה כבוד ה' שמו אחד. ובכל מקום שיש מחיית עמלק כביכול נתגדל שמו ית' בעולם. וז"ש ומרדכי יצא כו' בלבוש כו'. כל אלה הלבושים חדשים שנתלבש הקדושה. כענין שנאמר יכין רשע וצדיק ילבש. עטרת זהב גדולה רומז לאתוון רברבין דק"ש. ע' משמע וד' מאחד. שזה עיקר עדות דכתיב בישראל אתם עדי. שזה אינו בדיבור בלבד. רק כשישראל זוכין נתברר על ידיהם יחוד שמו ית' בעולם. כמו שהי' במרדכי. ועליו נאמר וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך כמ"ש בתרגום כאן. ועטרת זהב גדולה ד' דאחד כי כתר ועטרה הוא ענין אחד כמ"ש אני ראשון ואחרון וכתר בחי' ראשון ועטרת אחרון שהוא מעין תיקון שלעתיד:

ובענין המגילה דנק' ספר ונקראת אגרת דאיתא בגמרא פלוגתא אי תורה חתומה ניתנה. או מגילה מגילה ניתנה. וקי"ל דמשום עת לעשות לה' נכתבת מגילה ע"ש בגיטין. והענין יש לבאר ע"פ מ"ש בזוה"ק דאורייתא סתים וגליא. ובוודאי התורה סתומה שהיא שמותיו של הקב"ה היא חתומה והיא אחדות אחד. והוא שם אחד ובבחי' זו חתומה ניתנה. ומגילה ניתנה הוא דרך הנגלה. אבל באמת סתים וגליא הכל אחד. ואין להפריד בין הדביקים. ולכן א"א לכתוב מגילה. שלא להפריד מתורה סתומה. אבל לפי שעה משום עת לעשות לה' כאן בפורים נכתבה המגילה. ונתפשט הארת התורה בהתגלות יותר מסדר הנסתר אשר לא כדת. וכמ"ש עת לעשות כו' הפרו תורתך דייקא. תורה דלעילא. ויתכן לרמוז זה במ"ש היתה אורה זו תורה. ולמה לא כתיב אור. כמ"ש תורה אור. וגם לשון היתה. הלא מעולם התורה ניתנה ליהודים. אך שנתחדש הארה חדשה מן התורה בכללות בני ישראל מה שלא הי' מקודם. והיינו דאמרו שלא חידשו הנביאים אחר מרע"ה זולת מגילת אסתר. והוא מעין תורה שבע"פ. לכן כתיב היתה אורה. והי' עתה אחיזה לבנ"י בתורה מצד עצמותם. ואח"כ קיימו למעלה מה שקבלו למטה. ולכן עתה שתיה מרובה מאכילה. כי תורה שבכתב נקרא לחם ושבע"פ מים ויין:


<noinclude>{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}</noinclude>