עריכת הדף "שפת אמת/פורים/תרמו" (פסקה)

==={{מרכז|{{גופן|4|וילנא|'''תרמ"ו'''}}}}===

מה שקבעו עיקר היו"ט ביום המנוח ואומרים שעשה נסים בזמן הזה. הגם דלכאורה עיקר הי' נצחון המלחמה. אכן תכלית מלחמת עמלק ימ"ש הוא לבטל המנוחה. כמ"ש אשר קרך בדרך. כמ"ש והיה בהניח כו' תמחה כו'. נמצא שעיקר רדיפת עמלק שלא לבוא אל המנוחה. וזה האות שבאו אל המנוחה הוא עדות על מחיית כחו של עמלק. ובזאת המנוחה מחו אותו יותר מבמלחמה. ולכן כתיב ונוח מאויביהם והרוג כו' שבמנוחה זו הרגו אותו. והענין דכתיב מחה אמחה דרשו חז"ל בעוה"ז ובעוה"ב למטה ולמעלה כו'. ולעולם כן הוא שבמלחמה התישו כחו בגשמיות כדי שיבואו אל המנוחה. ואז שבאו לשורשם הרגו את השורש שלו למעלה וזה העיקר ועשו אותו יום משתה ושמחה כנ"ל:

שמעתי מפי מו"ז ז"ל על הגמרא רבי נטע נטיעה בפורים ומסקינן נטיעה של שמחה נטע. שרמזו בזה כי בפורים יכולין ליטע נטיעת שמחה בלב האדם לשמוח בעבודת הבורא ית' כו'. דהנה כתיב ליהודים היתה אורה ושמחה כו'. וחז"ל דרשו על התורה ויו"ט ומילה ותפילין כו'. והענין הוא כי כל המצות הם הדרכות לאדם למצוא הארות המיוחדים לכל מצוה ומצוה. ובאמת העיקר כשהאדם עצמו מוצא אלה ההארות בלבו. והוא בחי' תורה שבע"פ. דחיי עולם נטע בתוכינו היא בחי' תורה שבע"פ. וכמו שמצד תורה שבכתב יש זמנים שנותנים שמחה כמו ושמחת בחגך. וכמו כן ע"י רשימת מילה ותפילין מתגלה הארת הקדושה בנפש האדם. כמו כן נמצא בנפש האדם עצמו לעורר אלה הדברים. וז"ש ליהודים היתה אורה כו'. בעצם נפשותם. כענין שאמרו בשבת אין צריך תפילין שהם עצמם אות ובחרנו במ"א באורך. ומגילה זאת נקראת אגרת ונקראת ספר כדאיתא בגמרא והיינו שהוא ענין ממוצע וחיבור מתורה שבכתב לתורה שבע"פ שהרי אז התחיל שורש תורה שבע"פ אנשי כנה"ג ובית שני:

בנוסח דשושנת יעקב תשועתם היית לנצח ותקותם בכל דור. כי המן ועמלק היו רשעים להרע לכל הדורות כמו שראינו שגזר לאבד כל היהודים מכל הדורות. ובכל דור חייב אדם לראות כאלו גזר על זה הדור. כמו שאומרים ארור המן אשר ביקש לאבדי דייקא. ולעומת זה היה מרדכי הצדיק יסוד עולם לכל הדורות. כמ"ש דובר שלום לכל זרעו. שיש צדיק לשעה. ויש צדיק קבוע לדורות. ולפי שהמן הרשע רצה לאבד כל הדורות. נתן לנו הקב"ה ישועה בימים אלו לכל הדורות כמ"ש והימים כו' נזכרים כו' בכל דור כו':

בפסוק נקהלו ועמוד על נפשם. הוא בחי' בעלי תשובה שאמרו חז"ל במקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורין יכולין לעמוד. וזהו בודאי כששב מאהבה. ומקודם בשעת הגזירה בוודאי שבו מיראה ואח"כ כשנעשה להם הנס שבו מאהבה ונתעלו למעלה מהטבע וזהו ועמוד על נפשם:


<noinclude>{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}</noinclude>