עריכת הדף "שפת אמת/פורים/תרמא" (פסקה)

==={{מרכז|{{גופן|4|וילנא|'''תרמ"א'''}}}}===

גדל המלך כו' את המן. במדרש הטעם עפ"י משל שיהי' שם למפלה שלו ע"ש. וכזה לא מצינו שיהי' הרצון בשמים לכבוד כזה. רק כי הכל במדה ובמשפט על אשר כן נהג אותו רשע כמ"ש ויבז בעיניו לשלוח יד במרדכי. ע"כ עלה בדעתו לאבד את כל היהודים. כן הי' הנקמה ממנו לנשאהו על כל השרים והיו כל הקליפות נכנעים תחתיו. ובמפלה שלו היה ירידה לכולם ונתרומם קרן ישראל:

איש יהודי יחידי כו' ע"ש במדרש. כי כשבני ישראל נעשין אגודה אחת אין לעמלק שליטה בהם. רק ברפידים. ולכן הלשין המן עם אחד מפוזר ומפורד. שכל כח שלהם האחדות. ועתה הם מפורד. והאמת כן הי' על ידי החטאים נתעורר כח עמלק ואינו מניח להם להתאחד. ולכן נאמר כנוס כו' כל היהודים. להקהל ולעמוד על נפשם. הכל ע"י הכינוס והקהילה. ומרדכי הצדיק איחה אותם ונתאחדו ע"י כי היה לו כח האחדות כנ"ל. לכן נק' יחידי. כלל כל היהודים. וכן בכל פורים מתעורר כח האחדות וע"ש זה קבעו המצות קריאה בצבור משפחה ומשפחה כו'. שבזמן הבית היו מתאחדים ממש במקום אחד. ועתה בגלות התאספות כל מקום ומקום בכח מצות אלו. משלוח מנות ומתנות לאביונים. הכל בעבור האחדות כנ"ל. וכן אומרים בראותם יחד תכלת מרדכי בכח האחדות כנ"ל:

מה שקבעו יום המנוחה ליו"ט. הגם כי עיקר הנס ואיבוד עם עמלק הי' בי"ג. אכן באמת כל השמחה צריך להיות לשם ה'. באשר עמלק הרשע וזרעו מעכבים כבוד שמו ית' כמ"ש נשבע שאין שמו שלם וכסאו שלם עד שימחה זרעו של עמלק. לכן צריכין מאוד לשמוח באיבוד רשעים שונאי ה'. ובנ"י שנבראו להעיד על הבורא ית'. והרשעים מעכבין ומערבבין אותם. ובאיבוד רשעים מתחזקין בנ"י כמ"ש להודיע שכל קויך כו'. וארור המן שביקש לאבדי היינו שכל הצער של הצדיקים ומרדכי ואסתר הי' על שרוצין לאבד שם ישראל מעולם. ומי יברר כבוד שמים. וז"ש לעבדים ולשפחות נמכרנו החרשתי כו'. ולכן אחר מחיית עמלק קיבלו תורה ומצות מחדש כמ"ש הדר קבלוה כו'. ובכל עת שיש מחיית עמלק מתעורר אח"כ אהבת התורה בישראל. לכן אחר יום המלחמה באו בנ"י אל המנוחה. ונעשו שונאים ביותר הרבה למפרע על המן. שראו והבינו מה איבד מהן כל הימים אותו הרשע ימ"ש. וכן כתיב זכור כו' אשר עשה לך כו' שבגלות בעודנו תחת הרשעים א"י להבין כל הרשעות שגורמים לנו. וצריכין להאמין. וכפי מה שמתברר לאדם רוב רשעות שלהם. כך יכולין למחותם. לכן ביום המנוחה הוסיפו שנאה עליו. ואז מחו את שורשו בכח השנאה. והוא עיקר היו"ט. כמ"ש ונוח מאויביהם והרוג כו'. וכ"כ והי' בהניח כו' תמחה. ולכן ביקשה אסתר לקיים הנקמה גם ביום י"ד שהי' זמן המנוחה כנ"ל:


<noinclude>{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}</noinclude>