עריכת הדף "שו"ת בית הלוי/א/יט" (פסקה)

== ט ==
ואשר נראה עוד לישב דעת הרמב"ם במה דלא פסק כהתו"כ דז"ל התו"כ ביום השלישי באש ישרף זה בנה אב לכל הנשרפין שלא יהיה אלא ביום וס"ל להרמב"ם דהתו"כ אזל לשיטתו דבפסחים דף פ"ב מסקינן דהא דכל פסולי המוקדשין הם בשרפה גמרא גמירי לה ופריך שם דא"כ הפסוק דוהבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל באש ישרף למה נאמר ומשני נטמא הואיל ובחולין נמי מיפסל אימא הואיל ואיתעביד בו עובדין דחול לא ליבעי שרפה ותסגי בקבורה קמ"ל ומצאתי בתו"כ פ' צו דנפק ליה האי דינא דכל פסולי קודש הוי בשריפה מהפסוק דכתיב ושרפת את הנותר באש לא יאכל באש תשרף כי קודש הוא כל שבקודש פסול בעי שריפה הרי דס"ל להתו"כ דהכתוב הקיש כל הפסולין לנותר לענין הא דהוי בשרפה ומש"ה ס"ל ג"כ דהא דכתיב גבי נותר ביום השלישי באש ישרף ביום אתה שורפו ולא בלילה דה"ה דילפינן כל הפסולין מנותר כיון דהוקשו ומש"ה קאמר זה בנה אב לכל הנשרפין שלא יהיה אלא ביום אבל לפי הש"ס דידן דס"ל דהא דכל הפסולין הוי בשרפה הוי הלכה למשה מסיני ולא הוקשו לנותר כלל וא"כ הא לא מצינו ההלכה רק לענין הא דהוי בשרפה אבל לענין לילה הא לא מצינו בפסוק רק לענין נותר ומנ"ל להחמיר כן בשארי פסולים ומש"ה לא כתב הרמב"ם האי דינא דלילה רק לגבי נותר ופגול וכמש"כ הכ"מ שם דפיגול הוי כנותר לכל מילי אבל שארי פסולין נשרפין גם בלילה ואחרי שבאנו לכל זה דטעמא של התורת כהנים דקאמר זה בנה אב הוי משום דלשיטתו הוקשו כל הפסולים לנותר בקרא דושרפת את הנותר א"כ הא ניחא גם הגירסא דאף מפרר גם להתו"כ דהרי ודאי די"ל דהא דאיתא בתו"כ זה בנה אב לכל הנשרפין שלא יהיה אלא ביום לא קאי רק על שארי פסולי קודש דהם הוקשו לנותר ולבד מטמא דהא בטמא מקרא מפורש כתיב והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל באש ישרף וגם התו"כ מודה דעיקר שרפתו לא נפקא לן מההיקש דנותר והטעם צ"ל כדאמרי' בפסחים דטמא הואיל ואיתעביד בו עובדין דחול לא הוי ילפינן מההיקש דכי קודש הם ומש"ה צריך קרא לטמא א"כ הא י"ל דגם התו"כ מודה דגם לענין הא דלילה אין ללמוד טמא מנותר ומשום האי טעמא גופה דשאני, טמא דאיתעביד בו עובדין דחול דטמא הא לא הוקש לנותר כלל ואין להקשות דהרי הא דאין נותר נשרף ביו"ט ג"כ איכא למ"ד דנפק לי' מקרא דכתיב גבי נותר והנותר ממנו עד בוקר באש ישרף ואפ"ה הא גם טמא אינו נשרף ביו"ט והרי בשבת דף כ"ה מבואר להדיא דגם להך מ"ד אינו נשרף טמא ביו"ט דמפרש שם הא דאין מדליקין בשמן שרפה ביו"ט משום דאין שורפין קדשים ביו"ט וקאמר מה"מ ומביא הך קרא דוהנותר ממנו עד בוקר באש ישרף בא הכתוב ליתן לו בוקר שני לשרפתו הרי דאע"ג דהפסוק כתיב גבי נותר מ"מ ילפינן טמא מני' זה אינו די"ל כמש"כ למעלה דלענין יו"ט הא הוי האיסור משום יו"ט דאין איסור דיו"ט נדחה מפני מצות שריפת נותר וה"ה דאינו נדחה משום עשה דשרפת טמא דמאי שנא בין זה לזה אבל לענין הא דלילה דהוי האיסור משום מעלה דקודש דאינו נשרף בלילה הא ודאי דאי אפשר ללמוד טמא מנותר דשאני טמא דאיתעביד בו עובדין דחול ומנ"ל ליתן בו המעלה דנותר כיון דטמא קיל מנותר והא דבירושלמי פריך מעתה לא ידלקו בשמן שרפה בלילה וס"ל דגם לענין לילה למדין קודש טמא מנותר נפרש כמו שכתבנו לעיל דפריך רק לל"ק של ר"ח דמפרש הך דולא בשמן שרפה בכל השבתות דגם כשמדליקה בחול אסור בטמא משום דדולק בשבת ויו"ט וא"כ לא הוי האיסור משום מלאכת יו"ט רק משום חומר דמצות שריפת קדשים הוא דאסור ביו"ט ומש"ה פריך דלדידי' גם לענין לילה צריך ללמוד טמא מנותר כמו לענין יו"ט ומוכרח לתרץ משום דהוי כעבר זמנו אבל לל"ב של ר"ח דביו"ט הוי האיסור משום מלאכת יו"ט שפיר י"ל דרק לענין זה הוי טמא כנותר אבל לענין לילה מותר בטמא משום דאיתעביד בו עובדין דחול וא"כ להש"ס דידן דס"ל כל"ב דר"ח קודש טמא מותר בלילה ומש"ה מותר להדליק שמן של תרומה טמאה בלילה ולעולם י"ל דכל מה דאסור בקודש טמא אסור גם בתרומה טמאה משום דדמי' לקודש או דאקרי קודש וא"כ שארי ביעורים דאסור גם בקודש טמא שפיר י"ל כדעת התוס' דשבת דגם בתרומה אסור שארי ביעורים לבד משריפה והא דתנן בסוף תמורה הנשרפין לא יקברו הוי כל הביעורים שהם לבד משריפה בכלל האיסור ושפיר נוכל לגרוס אף מפרר דלרבנן מותר בחמץ גם שרפה ומ"מ קאמר שפיר הגמ' סתם לן תנא כר' יהודה דלרבנן הא מותר גם לפרר ולזרות לרוח או להטיל לים: