עריכת הדף "פרי מגדים - שפתי דעת/יורה דעה/צו" (פסקה)

== ט ==

'''צריך.''' עש"ך הסכים לט"ז אות ו' דלא אמרינן איסור דבוק בכ"נ ומ"מ בפירוש רמ"א מחולק עם הט"ז וסובר דהר"ב אסכין בשר קאי. וקאמר דאם הסכין גדול בחתכן דק דק צריך נגד כל הבצל כו' ומיישב בזה קושית ט"ז אמאי לא כתב וי"א כו' ובכה"ג בהגהות ב"י אות ל"ד בסופו כתב שהג"ה זו מקומה לאחר וי"א שכולו אסור ואחריו נמשך הבל"י אות ז' ואין צריך כלל ומ"מ מה שתמה הש"ך על הלבוש וכן הל"ח אות קס"ח כתב עליו שלא דק בהגהות רבו תדע שאין שיטתיהם שוות דאלו להש"ך מ"ש שכ"מ מהר"ב כאן היינו ממ"ש אחר כך ודיעבד בכ"נ סגי היינו לאחר הבישול כמ"ש אות יו"ד אם כן מוכח דבכ"נ לא אמרינן דבוק ואלו הל"ח פירש דיעבד היינו בסכין של איסור קודם הבישול ואין ראיה אלא הל"ח מפרש ואם חתכן דק דק כט"ז אות ו' ויש ראיה ומ"ש מת"ח ד"ב ט"ס וצ"ל ד"ג ששם משמע כן. ומיהו המור"ם מלובלין שם בתשובה כתב דרמ"א נמי אפשר סובר כן וצ"ל דהת"ח מיירי אם חתכו פ"א בסכין איסור וחתך כ"נ ובישלו עם הנטילה ודוחק ומ"מ הנך רואה שמור"ם מלובלין עם הלבוש בחדא שיטה קיימי ובאמת יש לראות אמאי לא אמרינן איסור דבוק כה"ג בין לטעם שממהר לבלוע ובין לטעם שמא פ"א חוץ לרוטב ואפילו נאמר דמהא דחתכן דק דק אין ראיה דשם כל החתיכה כולה נאסרה אבל במקצת חתיכה ובלוע לא אמרינן דבוק מכל מקום טעמא לא ידענא וכר"ו גם כן חוכך להחמיר בזה באות ג' יע"ש ונראה לי אף למיקל בהא עכ"פ כל הצנון נאסר ל"מ לש"ך אות יו"ד די"ל כן אפי' לשאר פוסקים שאכתוב שם יש לומר כה"ג כל הצנון דהוה ספיקא דאורייתא לגבי' האי חתיכה וכאמור:

'''ודע''' דמ"ש דצריך ס' נגד הנטילה כו' וכן בדק דק יש לעיין בי' כפי מה שנתבאר בצ"ב בט"ז אות ט"ז והוא גם כן דעת הר"ן דכל שלא דרך בישול לא נ"נ דמשום לתא דבב"ח גזרו אם כן בח"מ יש לצדד אף בדבר גוש. שוב ראיתי בפר"ח אות ה' עמד בזה ופסק כן יע"ש שוב ראיתי שאין להקל כלל אף בה"מ דמ"מ ע"י בישול אחר כך נ"נ הבצלים וצריך ס' נגד כולו ול"ד לבלוע מהתירה דהתירה בלע והבן {{אצבע מורה}} :