עריכת הדף "פרי מגדים - שפתי דעת/יורה דעה/נד" (פסקה)

== ט ==

'''וה"ה אם יתירה.''' הש"ך האריך ותוכן כוונתו דכאן אף באין ה"מ יש להתיר דיש ב' סברות א' הר"מ ז"ל דחסר מתחלה כשר וא' סברת הרשב"א דיתיר אינו אלא כנטול הוא ממקומו וא"כ כשר. והנה ב' כבדים דפסק בסי' מ"א דטריפה אף דיש ב' סברות להתיר א' כהד"מ חסר אינו כנטול וב' סברת הרשב"א אפ"ה החמיר כבר כתבנו דאין ראיה מכבדים דמטעם נטילת המרה קאתינן עליה ולא מחמת עצמו וכי אמר הר"מ ניטל טריפה הא חסר כשר כשהטריפות מחמת עצמו לא מחמת מרה וכיוצא. ועוד דכתב הב"י בסי' מ"א דאפשר דא"א להבראות חסירה הכבד ור"ל דמש"ה תנן ניטלה הכבד ולא אשמעינן רבותא טפי חסר הכבד דא"א להבראות חסירה הכבד וא"כ י"ל יתיר כבד טריפה אף להר"מ ולא תנן במשנה יתיר דלא מיירי אלא בחסר וניטל ואין ראיה מכבד וכדאמרן אמנם הא קושיא אמאי מכשיר אם חוליא יתירה וב' צלעות לו יהא כל יתר כחסר הוא לבד כסברת הרשב"א מ"מ ה"ל גיסטרא וטריפה אף לסברת הרשב"א. והרשב"א לא הכשיר בתשובה אלא ג' ד' צלעות מצ"א ומצ"א כתקנו דאף אם נאמר נעקרה צלע מעיקרא בכה"ג מ"מ לא הוה כחסר אלא אותו לבד וישאר המנין שלם משא"כ יתיר חוליא ה"ל גיסטרא וצ"ל דהמנין שלם לא הוה גיסטרא. גם מרשב"א מוכח דוקא מה"ט מכשיר הא יתיר חוליא טריפה להר"מ ז"ל וזה שלא כדעת ת"ה. עוד איני מבין דהא בסי' מ"ג ב' טחולים הטריף הר"ב שלא בה"מ ולחוש לדעת הרמב"ן וע"כ היינו כל יתר כנטול ביד דמי לא כחסר מתחלת ברייתה דמי ויש ב' סברות להכשיר הר"מ דמכשיר דהוה כחסר לגמרי וסברת הרשב"א כנטול ממקומו וישאר ד"ז ואפילו הכי מטריף באין ה"מ א"כ ה"ה כאן דנימא כנטול ביד דמי וטריפה. ודוחק לומר דבטחול דבוקים זה בזה משא"כ כאן הוה ב' אברים דהא יתיר רגל נמי טריפה להרמב"ן גם אין לומר דהתם הוה משם א' שמא כרשב"א שמא כר"מ אין הספק הב' מחמיר יותר מן הראשון משא"כ כאן שמא הלכה כר"מ דחסר כשר ואת"ל חסר טריפה שמא הלכה כרשב"א וכל זה צ"ע:

'''והנה''' הר"ב שכתב ויתיר חוליא עם ב' צלעות הוה לא זו אף זו ל"מ חסר חוליא דבנין קצר הוא מתחלה וכמ"ש הלבוש והתב"ש סי' ג' דכשירה אלא אפילו יתיר חוליא וב' צלעות דה"א גיסטרא או דכנטול ביד דמי וטריפה אפ"ה כשירה אמנם במ"ש או שיש ט"ו צלעות מצ"א הא פשיטא אם יתיר חוליא וב' צלעות מכ"ש ט"ו בצ"א לו נעקרה כמותן הא רוב בעינן. ואם היינו אומרים דהר"ב מטריף ביתיר רובן כמ"ש הלבוש הוה א"ש לדיוקא אצטריך דוקא ט"ו ולא רובן. ויש מעט תבלין לזה לומר דיתיר חוליא כשירה דלא הוזכר מנינם בגמרא משא"כ צלעות הוזכרו י"א מכאן ומכאן הלכך אם רובן יתירות אף חסר מתחלת ברייתה טריפה. וזה לשון הלבוש ס"ב נמצא חוליות וצלעות עד רובן כשירה דיתיר כנטול והוה נעקרי מיעוטן וכשירה ובס"ה יתיר חוליא או חסר הבנין חזק ומתקיים הוא וסבור הייתי לומר דנשברו רוב צלעותיה הוה תחת סוג שבורח ועיין פר"ח אות ז' דאפשר ע"כ לא אמר הר"מ אלא כל שניטל טריפה חסר כשר הא שבורה אף חסר טריפה ומש"ה יתיר רובן טריפה וה"ה נברא כך משא"כ חוליא אפשר תחת סוג נטולה דבטומאה חסרון השדרה היינו ניטל ביד כמו שהוכיח הת"ה קע"ז דאי גברא חסר וודאי מטמא ואף שהר"מ מנה ניטל החוליא תחת סוג שבורח אפשר הלבוש והד"מ אין סוברים כן. אמנם מ"ש הלבוש דחסר חוליא דסוף השדרא ליפסוק ור"ל דנתקלקל הבנין ויהיה נפסק השדרה במקום דפוסל פסיקת החוט א"כ י"ל יתיר חוליא בלא"ה כשירה דאין טריפות מחמת עצמו אלא מחמת פסיקת החוט שסופו לפסוק ותרי רואין לא אמרינן כמ"ש המ"ב בתשובה ס"א ביתיר כיס {{אצבע מורה}} משא"כ יתיר רוב צלעות טריפות מחמת עצמו אם כן טריפה ביתיר יותר מרוב וכדאמרן:

'''ודע''' דמתשובת הרשב"א שצ"ו מתבאר כל יתר כנטול כנגדו אחת ולא יותר מדכתב דמש"ה ט"ו צלעות בצד א' כשירה דנעקרו רוב בעינן ואף די"ל דצלע יתירה בצ"א הוה ניטל אותו צד כשירה מ"מ כתב שם כניטל צלע א' דמי ולס"ז אף יתיר בשני מקומות מזה צלע ומזה צלע כשירה אי בלא חוליא ואפשר דה"ה בחוליא דאין מנין ידוע לחוליות עיין תב"ש סימן ג' האריך בכאן ומ"ש הכר"ו דא"כ ג' מרות נימא דנשאר א' לא ידענא דהתם דרכה להיות א' א"כ כשיש ג' פשיטא דכנטול הכל דמי משא"כ בצלעות ולקמן סימן נ"ה אבאר באורך:

'''כתב''' הכה"ג בהגהות הב"י אות ג' אף להב"ח דמחמיר בצלע שנשבר מ"מ מודה היכא דאין הריאה נחבאת כשירה דהא כל צלעות העוף אין בהם מוח גם הרדב"ז כתב כשנשברו רחוק משדרה אין לחוש לריאה ולא ידענא מה ענין אין בהם מוח לריאה ואולי ה"ק כל שדחוק מריאה אף נשברו כולן כשירה דאין בהם מוח וזה בצלעות קטנות בבהמה וכבר נסתפקנו בזה בט"ז אם נשברו בעוף רובן ועדיין צ"ע:

{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}