עריכת הדף "נאד של דמעות/ב/ה" (פסקה)

== ט ==
'''ואחרי''' שהראו שכל אלה אינם מספיקים להיות לערבים נאמנים ובטוחים על השגת מטרתם, אמרו שהערובה היותר נאמנה ובטוחה היא הבנים, כל עוד שהבנים מחזיקים בתורת ה', ומתחזקים במסורת האבות, יש לקוות כי מעט מעט ישתלמו בתורת ה', וכן ילכו וישתלמו מדור לדור, עד שיגיעו למטרתם הנכבדה, כי הוצאת תעודת עם, כמו שאיננה תלוי' ועומדת על אנשים יחידים ופרטים, כן גם אינה נשענת על דור אחד או שנים ושלשה דורות, ואם יש תקוה שאחרי דורות רבים תצא המטרה אין לה להתיאש מהוצאת תעודתה [וכמש"ל], ולזאת כל עוד שמהלך הדורות בנוגע לההשתלמות, הולך כשורה וכסדר, וכל דור מתחיל במקום שהדור העבר פסק, יש תקוה כי יגיעו למטרתם, ויש להמליץ ע"ז, כי הערבים על הוצאת מטרת עממותם, הם רק הבנים, כי הבנים הם הם הערבים הבטוחים על הוצאת מטרת עממותם: 

'''והנה''' בכל הערבים בעת שהלוה עומד ג"כ במצב טוב עד שיש לקוות שהוא בעצמו ישלם חובו [והערבות היתה רק ליתר בטחון], לא יתבונן המלוה עוד על מצב הערב. אבל כשיראה שמטה ידו של הלוה, אז יתחיל לדקדק מחדש בעיון על הערב, אחרי שגם מצב הערב אפשר להשתנות וע"כ בעת שרואה שכל תקותו לגבות חובו הוא רק על הערב, ישים עינו על מצב הערב, ואם יש עוד איזה יחס למצב הלוה עם מצב הערב, אז אין ספק כי אם רק יראה שמצב הלוה מתרופף יתחיל לעשות תחבולות לגבות מיד מן הערב, ובאופן זה יש להמליץ גם על ענין של ערבות הבנים, שבכלל הכונה היא שכל דור שרואה שבימיו לא יצתה עוד המטרה, יש לו לשום תקותו על דור הבא, ומובן מאליו שעל פי זה הוטל על כל דור לדאוג בעד דור הבא, ולחנכו באופן שילך במהלך ההשתלמות. אבל אם יהי' דור סורר ומורה, דור מקולקל, עד שלא ישים לב לדאוג בעד מצב המוסרי של הדור הבא, אז הלא יש לדקדק עם הערבים האלה, היינו עם הבנים שהדקדוק בענין זה הוא להראות, שעתה הבנים הם למותר, וראוי לאבדם מן העולם, אחרי שאין להעולם עוד צורך בהם ואז יתנו האבות אל לבם לתקן מעשיהם, ולהחל לחנך הבנים על פי דרכי התורה, ולנהלם על מבועי היראה לתת מקום לתקות הוצאת המטרה הכללית, וזש"א שם הוי מה שנאמר ותשכח תורת אלהיך אשכח בניך גם אני, אחרי שהנך שוכח מטרתך ולא תשום לב להדריך הבנים בדרכי התורה ע"כ אשכח בניך, כי השכחה היא הסרת ההשגחה כמו כל דבר הנשכח מן האדם איננו משים עוד השגחתו ע"ז, וכן יומלץ על הסרת השגחת ה' ענין שכחה, שאז ממילא עלולים הם לאבוד ולכיליון, כי הקיום הוא רק עפ"י ההשגחה, ואם רק יסיר הקב"ה השגחתו רגע אחד, אז ממילא הם אבודים מן העולם, כי הלא גם אני כמו כב"י לי נוגע הדבר, ומביאים ע"ז מאמר ר' אחא שמפרש זאת ביותר באור גם אני כביכול אף אני בשכחה מי יאמר בתורה לפני ברכו את ה' המבורך לא היונקים. הפה מצייר לנו הענין הזה בציור נשגב, כי הנה ענין של ברכו את ה' המבורך שמברכים על התורה יש להסגיר בה ע"ד המליצה כונה זו, שבעת שאיש ישראלי נגש אל התורה הקדושה לקרות בה, יש לו להתרגש מיד ולהתפעל, ולשום אל לבו, כי תכלית התורה הזאת היא שתתפשט בכל העולם, ועתידה היא לפקוח עינים עורות לראות בקדושתה, שיכירו וידעו את רוממותה, ולהכיר על ידה מציאות ה' אלהי צבאות בורא העולם, וע"כ כשיגלול רק התורה אומר ברכו את ה' המבורך כמדבר לכלל העולם: שאו עיניכם והתבוננו בדברי התורה הזאת, וכקורא בקול גדול: כל יושבי תבל ושוכני ארץ שימו עיניכם על התורה הקדושה הזאת, ומיד תכירו קדושת ה' אחד ותנו כולכם הודאה לה' המבורך, ברכו אותו בברכה הנובעת מקרב ולב עמוק, וע"ז עונים כולם ברוך ה' המבורך לעולם ועד, כמו שכל השומעים דבריו אלה הנמרצים והאמיתים מקיימים גם הם את דבריו שאמנם כן הוא וכן יהי' שלעולמי עד יתברך וישתבח שמו ומלכותו תתפשט בכל העולם, כי כמו שהוא נצחי, ואין לו גבול בזמן, כן אין לו גבול גם במקום, וסוף סוף יתבטלו הגבולים שישנם עתה עוד בעולם, ומלכותו של מלך מלכי המלכים הקב"ה, תתפשט בכל העולם כולו, כולם יודו ויברכו שמו הגדול, כולם ידעו ויכירו אלהותו. הכונה האמיתית והנעלית הזאת, הבינו חז"ל בברכה זו שמברכים על התורה, ואחרי שכל דור יש לו לשום תקות הוצאת המטרה ע"י הבנים, ע"כ ימליצו ע"ז כי תקות קיום של הברכה הזאת ברכו את ה' המבורך הוא רק על היונקים והבנים, כי עפ"י המושג הפנימי שיש בענין ברכה זו של ברכו את ה' המבורך היא היא הוצאת המטרה הכללית מהכרת ה' אחד בכל העולם, שהיא רק ע"י הבנים, וע"כ בעת שהבנים לא יתחנכו בדרכי התורה, יש להמליץ ע"ז כמו שהקב"ה אומר מי יאמר ברכו את ה' המבורך לפני, מי זה ישתדל להוציא המטרה הזאת לראות אשר כולם יפקחו עיניהם להכירני: