עריכת הדף "מלאכת שלמה/עירובין/ח" (פסקה)

== ט ==

'''חצר שהיא פחותה מד' אמות וכו'.''' ביד שם סי' ט"ז ובטור א"ח סימן שנ"ז וכתוב שם בספר שו"ע שיש בו הגהות מר איסרלן וגם בס' לבוש החור שכל חצי אמה על חצי אמה ברום שלש חומשי אמה היא מחזקת סאתים מועתק מהרמב"ם ז"ל דבפט"ו מהלכות שבת: ובגמ' הא ד' אמות שרי מ"ט אמר רב מפני שאדם עשוי להסתפק סאתים מים בכל יום בד' אמות אדם רוצה לזלפן שראויה היא לזלף פי' להרביץ עפרה שלא יעלה אבקה דבימות החמה מוקמינן לה למתני' וכיון דרוצה לזלפן אי נמי שפיך להו ונפקי לא מיקיימא מחשבתו פחות מד' אמות אינה ראויה לזלף ושופכן וכי נפקי מיקיימא מחשבתו וגזור רבנן עלה דילמא אתי למשרי זריקה בהדיא בר"ה ואי לא עביד עוקא אסור ר' זירא אמר וכו' כרפי' רעז"ל. ואיכא בינייהו דאריך וקטין כגון שישנה ח' אמות על ב' דאיכא קרקע כשיעור ד' אמות מרובעות ויש מקום להבלע סאתים אבל לזלף אינה ראויה לרב אסור לשפוך בלא עוקא לר' זירא לא בעי עוקא ומקשינן לרב ממתני' דקתני החצר והאכסדרא מצטרפין אלמא טעמא הוי כדי שיהא שם שיעור לבליעת המים הוא דהא הכא לאו ד' מרובעות נינהו דליתחזי לזלף ומשני ר' זירא אליבא דרב באכסדרא מהלכת על כל החצר כגון חצר ד' על שתים ואכסדרא מהלכת על פני כולה להשלים ד' על ד' ומקשי' לר' זירא מהא דתניא בהדיא חצר שאין בה ד' אמות על ד' אמות אלמא מרובעות בעינן ואוקמה לההיא ברייתא אליבא דרבנן דלא שרו משום שיעור בליעת המים כדתנן במתני אפי' ביב מאה אמה לא ישפוך לתוכו אלא על הגג או על החצר אלמא טעמא דידהו משום זילוף הוא וגבי ביב מגלה דעתו דקא שפיך דלאו בר זילוף הוא ורישא דמתני' ראב"י דאמר טעמא משום דתיימי מיא והוי שיעור מקום לבליעה כדתנן ביב שהוא קמור ד' אמות ומתני' קשיתיה לר' זירא דקתני חצר שהיא פתותה משמע שחסר שיעורא הא יש שיעור ד' אמות על ד' אמות ל"ש ברבוע ול"ש אריך וקטין שרי דאלת"ה ליתני חצר שאין בה ד' אמות על ד' אמות דמשתמע שאינה עשויה ברבוע זה ואפי' יש בה כשיעור אלא לאו ש"מ ראב"י היא ופרכינן והא מדסיפא ראב"י רישא לאו ראב"י ומשני כולה ראב"י וחסורי מחסרא וה"ק חצר שהיא פחותה מד' אמות אין שופכין לתוכה מים בשבת הא ד' אמות שופכין שראב"י אומר ביב שהוא קמור ד' אמות בר"ה שופכין לתוכו מים בשבת. וז"ל ריא"ז ביב העומד בר"ה והוא קמור כדי שיהא מקום פיטור וראש אחד בשפת החצר אם יש בתוכו שיעור ד' אמות על ד' אמות בין שהיה מרובע בין שהיה ארוך וקצר שופכין לתוכו מן החצר בשבת אע"פ שראשו האחד פתוח לר"ה הואיל ויש בו כשיעור זה ראוין המים להבלע בו ע"כ: וז"ל ה"ר יהונתן ז"ל חצר שהיא פחותה מד' אמות אין שופכין לתוכה מים בשבת מפר' בגמ' טעמא כיון שהחצר כ"כ צר וקצר מתקלקלת החצר בטיט אם ישפוך לתוכה כל אותן המים שהוא רוחץ בהן ידיו וכלי תשמישו ולפי שהוא חס על קלקול חצרו גזרינן שמא ישפכם לר"ה ומש"ה אנו מצריכין לו שיעשה עוקא כלומר חפירה בקרקע שתחזיק סאתים ומשליך שם כל שופכין שלו ואינו צריך להשליך מימיו לר"ה: 

'''מן הנקב ולמטה.''' כלומר כ"כ תהיה גדולה שתחזיק סאתים מים קודם שיגיעו המים אל הנקב העשוי לה על שפתה כדי שיצאו ממנה המים לר"ה ולא שיהיה הנקב לגמרי סמוך לקרקע שא"כ תיכף שישפוך לתוכה חצי קב מים יצא לחוץ מכחו ואנו רוצין שיתעכבו שם כל שופכיו ויתבלעו במקומן או שינוחו שם קצת מה שא"כ כשהנקב מלמטה לגמרי וא"ת כיון שהעוקא מלאה בסאתים ונתמלאה מע"ש היאך ישפוך שופכיו שם בשבת י"ל שבע"ש לא ישפוך שם כלל שהרי יכול להוציאן לר"ה ולזרקן שם נמצא שבעוקא אין שם מים כלל ושופכין שלו יחזיק אותן העוקא שלו ואפי' את"ל שהיא מלאה אפ"ה מותר לשפוך בה ואע"פ שיצאו ממנה המים לר"ה דכיון שיש לו עוקא מוכנת לקבל קצת משופכיו נמצא שבשעת זריקתו שם יעשו הנחה אותן המים תחלה בעוקא קודם שיצאו לר"ה ולא משכחת לעולם דאיכא איסורא דאורייתא דכיון דמילתא דלא שכיח היא שתהא מלאה מע"ש כיון שיכול לשפכם בר"ה וא"נ נתמלאה אפשר שנתבלעו במקומן ואי נמי שיכול להשליך קצת משופכיו בחצר וקצתם בעוקא לא גזרו חכמים בכך והתירו לשפוך שופכיו שם בעוקא אע"פ שנתמלאה ומש"ה נקט סאתים משום דקים להו לרבנן שאדם עשוי להסתפק סאתים מים בכל יום אפי' אדם פחות ומי שדירתו כ"כ קצרה שאין לו חצר ד' אמות מאותן שאין להם ב"ב מרובים הוא ודי לו בעוקא סאתים ואותה עוקא אם ירצה יעשנה מבפנים בתוך החצר או סמוך לר"ה ואם ירצה יעשנה לגמרי בר"ה חוץ לשער החצר וישפוך שופכיו סמוך לשער והן יורדין לאותה עוקא עכ"ל ז"ל: ובירוש' כתיבת יד אמר ר' ירמי' ר' מאיר ור"א בן יעקב אמרו דבר אחד ר"מ דתני עוקא ד' אמות בר"ה שופכין לתוכה מים בשבת דברי ר"מ וחכמים אוסרי' ראב"י דתני סילונות שבכרכים אע"פ שהן נקובין שופכין לתוכן מים בשבת דברי ראב"י: 

'''אלא שמבחוץ צריך לקמור''' פי' רש"י ז"ל לקמור לכסות פיה בנסרים שיפלו המים מידיו לתוך מקום פיטור וכתב הריטב"א ז"ל פי' לפירושו כי כשהוא בר"ה אם הוא מגולה פעמים שיעלה בקרקעית העוקא טיט ורפש וכיוצא בו ויתמעט גבהו מעשרה ונמצא שהוא כרמלית ואולי יפחות עד פחות משלשה שהוא ר"ה וכי זריק התם הרי הוא שופך מרה"י לכרמלית או לר"ה אבל כשהוא מכוסה כולו מבחוץ ויעשה פיו ברה"י לעולם דינו כרה"י דחורי רה"י הוא וכי שפיך מרה"י לרה"י הוא שופך וזה הטעם בעצמו פירש הראב"ד ז"ל. אבל הרמב"ם ז"ל בפט"ו כתב וצריך לבנות עליה כיפה מבחוץ כדי שלא תראה העוקא הזאת בר"ה משמע דלא מיתסר אלא משום חשדא וה"ר יהונתן כתב אותה עוקא לאו ר"ה גמור אלא ככרמלית שהוא עמוק משלשה טפחים ורחבו ד' וכיון דאיכא למיחש נמי לאיסורא דרבנן מצרכינן ליה לקמור אותה עכ"ל בית יוסף בא"ח סי' שנ"ו: