עריכת הדף "מזרחי/במדבר/ז" (פסקה)

== טו ==

'''פר אחד מיוחד שבעדרו. ''' ובספרי שנינו פר אחד בן בקר שלא היה בעדרו כמוהו איל אחד שלא היה בעדרו כמוהו ונ"ל שכך פירושו שלא מצינו בשום מקום שיכתוב בפר או באיל או בכבש מלת אחד אלא כשאחריו פרים או אילים או כבשים שהם יותר מאחד שכתוב בהם מספר בהכרח כדי להודיע מספרם שאז אגב שכתו' בהם מספר כתב גם בפר או באיל או בכבש הכתוב בצדם אחד אע"פ שסתם פר או איל או כבש אחד אבל כשאינו כתוב בצדם מספ' אינו כתוב אלא פר או איל או כבש סתם כמו קח לך עגל בן בקר לחטאת ואיל לעולה קחו שעיר עזים לחטאת ועגל וכבש בני שנה תמימי' לעולה השתא דכתיב אחד אינו אלא לדרש' שיהא מיוחד בעדרו שלא יהא בעדרו כמוהו: 

'''שעיר עזים אחד לחטאת לכפר על קבר התהום טומאת ספק. ''' בספרי ותניא אי זהו קבר התהום שלא הכיר בה אדם כלומ' דבר זה כאלו משוקע בתהום ואין דרך לעמוד עליו ובפרק הישן אמרו תחתיהן חלול מפני קבר התהום שאין אדם מכיר בו כל עיקר ורבינו מיוחס כתב על זה לא ידעתי אי זהו קבר התהום ואי זהו הוא טומאת ספק שהרי עד עכשיו לא היה מקדש וקדשים ודבריו תמוהי' מאד שהרי כלן בחזק' טמאי מתים היו עד היום מאחר שהמות מצוי בעולם וטהרת טומאתן שהיא אפר הפרה עדיין לא נצטוו עליה עד אחד בניסן בשנה השנית כדאיתא בפר' הנזקין ח' פרשיות נאמרו בו ביום שהוקם המשכן ואח' מהן פרשת פרה אדומה וביום המחרת נשרפה והכי אמרי' במסכ' מגילה ירושלמית באחד בניסן הוקם המשכן ושני לו נשרפה הפר' ואם לא היו אז מקדש וקדשים מאי נפקא מינה וכי בזמן הזה שאין מקדש וקדשים נמצאים בינינו אין אנו טמאי מתים כלנו וכשיבנה בית המקדש במהרה בימינו א"א להכנס במקדש ולא בעזר' או לאכול קדשים בלא טבילה והזא' שלישי ושביעי וא"ת אין הנדון דומה לראיה שאנחנו נהי שאין לנו מקד' וקדשים מ"מ כבר נצטווינו על הטומאה אבל יוצאי מצרים עדיין לא נצטוו על הטומאה מכיון שאיסור הטומאה אינו אלא בעד מקדש וקדשיו וכשאין מקדש וקדשים אין כאן טומאה אין זו טענה מפני שאע"פ שלא נצטוו על הטומאה מ"מ כשהוקם המשכן ונהיו מקדש וקדשים והוזהרו שלא יכנסו במקדש ולא בעזרה כל מי שנטמא למתים הנה נאסרו מיד כל הטמאים העוברין והבאים בביאת מקדש ובנגיעת קדשיו בעודן בטומאתן ואם כן מאי נפקא מיניה אם לא היו עד עכשיו מקדש וקדשים י"ל שכונתן בזה הית' שמה שאמרו לכפר על קבר התהו' ועל ספק טומאה אינו אלא על החטא שחטאו שנטמאו בקבר התהום ובספק טומאה ולא ידעו את טומאתן ונכנסו למקדש ואכלו קדשים בטומאתן שכן משמע מלשון לכפר שאין כפרה אלא על החטא שכבר קדם ומפני זה הוקשה בעיניו ואמר לא ידעתי אי זהו קבר התהום ואי זהו טומאת ספק שהרי עד עכשיו לא היה מקדש וקדשים כלומר ואם כן אי אפשר לומר שחטאו ונכנסו למקדש וצריכין כפרה ואין הדבר כן אלא אפילו מכאן ולהבא אם היו בספק טומאה או בטומאת קבר התהום ורצו להכנס במקדש או בעזרה צריכין כפרה לכפר על קבר התהום וטומאת ספק ואם לאו לא יוכלו להכנס לא במקדש ולא בעזרה. אבל מה שצריך לדקדק בזה הוא איך מותר להם לנשיאים ולכהנים וללוים להכנס בעזרה כל עוד שלא הוזו הזאת שלישי ושביעי והלא הן בחזקת טמאים היו עד עכשיו ולמה חששו בקבר התהום שהי' טומאה שלא הכיר בה אדם ובטומאת הספק ולא חששו בטומאת הודאי ואם תאמר התורה התירה להם בהוראת שעה שיקריבו בטומאה ותדחה טומאתן כמו הפסח שכתוב בו במועדו אף בטומאה ואף בשבת אף כאן אף בטומאה ואף בשב' שהרי הי"ב נשיאים על סדר הימים הקריבו את קרבנם ואי אפשר שלא יהא שבת ביניהם אי הכי למה הוצרך להביא שעיר החטאת לכפר על קבר התהום וטומאת ספק השתא טומאתן הודאית נדחת מפני קרבנם טומאת הספק מיבעיא ושמא י"ל דטומאתן הודאית דאי אפשר בלא דחיה נדחת מפני קרבנם אבל טומאת הספק וטומאת קבר התהום שאפשר לכפר עליהן על ידי שעיר החטאת הוצרכו בהן כפרה: