עריכת הדף "הכתב והקבלה/במדבר/ל" (פסקה)

== יז ==

'''אלה החקים. ''' הזכיר בזה בדרך כלל מה שדיבר מקודם בדרך פרט. ולרבותינו כמה הילכתא גברוות' איכא למשמע ממקרא דנא, דבתלמוד ירושלמי אמרו בין איש לאשתו ולא שבינה לבין אחרים, בין אב לבתו ולא שבינה לבין אחרים. ובספרי אמרו אלה החקים וגו' על כרחך אתה מקיש את האב לבעל ואת הבעל לאב בכל מדות שאמרנו (בפיסקא קנ"ד שאין האב מפר אלא נדרי ע"נ ודברים שבינו לבינה. ובפיסקא קנ"ג מה בעל עשה בו חרישה ושמיעה (כיום) [ביום] נדר אף האב כן. ומה האב מפר נדרים שלא הוקמו ולא הופרו אף (האב) [הבעל] כן), בנעורי' בית אבי' אמרתי ולא נעורי' בבית הבעל (שהבעל מפר אף בבגרת), ר' ישמעאל אומר בנעורי' בית אבי', בנערה המאורסה הכתוב מדבר שיהיו אבי' ובעלה מפירין נדרי', ע"כ. לפי"ד התלמוד ירושלמי יהיה מלת בין כאן כמו ויהי מבדיל בין מים למים, שהרקיע הוא המבדיל בין מים עליונים לתחתונים לבל יתקרבו זה לזה, ככה נדר האשה הוא מבדיל בינו לבינה שאין להם התקרבות הראוי לאיש ואשתו, ולזה אמר ולא שבינה לבין אחרים. ולדעת הספרי יהיה שתי המלות בין הנאמרים כאן, ע"ד ששמשוהו רבותינו באמרם. בין בזה בין בזה, בין כך ובין כך. שענינו להשוות בין המתחלפים. ככה נדר האשה בעודה נערה והיא מאורסה יש לאבי' ולארוס השתוות זע"ז, ושניהם בין האיש בין האב מפירין, זה מצד אשתו וזה מצד בתו. וז"ש הספרי מקיש את האב לבעל ואת הבעל לאב. אמנם לא פליגי הירושלמי והספרי אהדדי, ותרווייהו מודים דהנך תרי עניני איכא למשמע ממקרא, הא' שתי מלות בין כל א' הוא מאמר מיוחד לעצמו, ויורה שאין הפרת כל א' כ"א מה שבינו לבינה ולא שבינה לבין אחרים. והב' דשתי מלות בין שם מאמר אחד מצורף יחד ויורה על השתוותם בעניני פרטי ההפרה. וכ"כ הר"ן (נדרים ס"ח) דלר' ישמעאל שאמר מכאן לנערה המאורסה שאביה ובעלה מפירין, אית ליה ג"כ דמכאן שאינו מפר רק מה שבינו לבינה. וכן מבואר בירושלמי שאמר, כולא מתמן אית ליה. ונראה עוד פשוט דר' ישמעאל שאמר דבנעוריה בית אביה יורה דבנערה מאורסה הכתוב מדבר אית ליה ג"כ דינא דת"ק לילף מנעוריה בית אביה דאין נעורים בבית הבעל. דאי לנערה מאורסה לחוד הוא דאתי, הול"ל "בין אב לבתו בנערה מאורסה" ובלשון זה היה ענין הארוסין מבואר, ומדסתם לומר בנעוריה בית אביה שפיר שמעי' מנה דבאבי' דוקא יש נערות לא בבעל, וכשתצא המאורסה מנערות לבגרות אין אביה מפר. וכן הא דילפינן (נדרים ד') מבנעוריה בית אביה דכשמת האב בעודה נערה לא נתרוקנה הרשות לבעל, איתיה גם לר' ישמעאל, דהכל איתיה במשמעות לישנא דבנעוריה בית אביה. והדברים פשוטים ולא הוצרכתי לעורר ע"ז רק מפני שראיתי לגדול א' בזמננו שכתב הפך זה, והוא בתשו' משכנות יעקב (סי' נו"ן), דאהך בריית' דספרי דמקשה אי מה אב מפר כל הנדרים אף בעל, ומה אני מקיים לענות נפש, בבגרות, ת"ל בנעוריה בית אביה ולא נעורים בבית הבעל, א"כ ע"כ בעל לא דמי לאב לחלק בו בין נערות לבגרות. ע"ז כ' הרב בעל התשובה דלר' ישמעאל שאמר בנעוריה מכאן לנערה מאורסה שאביה ובעלה מפירין, כולי קרא מצטרך צריכא לגופי' וליכא הקישא כלל, כי ענין אחד הוא אבי' ובעלה ובנערה מאורסה, ולדידי' ליכא למימר דבנעוריה בית אביה אתי לאורויי דלא נקיש להפך. ע"ש הרחבת הדברים בזה עד שהכריח, דלר' ישמעאל נערה העומדת בבית אביה לגמרי האב יכול להפר כל נדריה כפשטי' דקרא, וכדעת הרמב"ם. ודבריו תמוהים לדעתי, דמאן יכריחנו לומר דלר"י דס"ל דבנעוריה בית אביה יורה דבנערה מאורסה משתעי קרא, לית לי' כת"ק דיליף מני' דאין נעורים בבית הבעל, דילפותי' היא מיתור לשון בית אביה. וגם אי יהבינן לי' לבעל התשובה דעתו בזה, היאך מצי למימר דלר"י כולי קרא לגופי' אצטרך, אין כאן היקש כלל, התינח היקישא זו דספרי (פיסקא קנ"ה) להקיש אב לבעל לנדרי ע"נ ובינו לבינה, דמצי למדחו לדעתו, דלר"י אין בנעוריה בית אביה מכריח לומר להפך. אמנם מה יעשה באינך היקישות דספרי, להקיש אב לבעל לעשות חרישה ושמיעה (כיום) [ביום] נדר, ולהקיש בעל לאב להפר נדרים שלא הוקמו ולא הופרו. הגם על כל אלה היקישות יאמר בעל התשובה דלר"י כולי קרא לגופי' אצטרך וליתנהו לכל הנך היקישות. אתמהה!:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}