עריכת הדף "בני אהובה/אישות/טז" (פסקה)

== כו ==

'''האשה ''' 

''' שאמרה לבעלה גרשתני נאמנת שאינה מעיזה פניה בפני בעלה.''' עיין בראב"ד ובמ"מ ואף דבמסכת כתובות דף כ"ג ע"א אמרינן דמשנשאת באו עדים לא תצא אתי כרב המנונא ש"מ דוקא משנשאת הא לכתחילה לא תנשא כבר תירץ הרא"ה וכן הרא"ש בתשובה כלל מ"ד סימן ג' וז"ל מאן דמתני ליה ארישא אית ליה דרב המנונא כלומר ואע"ג דרב המנונא לא אמר אלא בלפניו אהני מיהת שלא בפניו היכא דנשאת ואח"כ באו עדים דלא תצא וכו' עכ"ל והדבר מבואר בלי קושיא ובעל עזרת נשים האריך בזה כאלו ענה מלבו אך מ"ש הרא"ש בכלל ההוא סימן א' בסופו דמהך דכתובות משמע דמהימנא לגמרי לכתחילה צריך ביאור דמה ראיה יש שם ודי דלא יהיה סתירה מזו להך דינא ובעל עזרת נשים פירש דדרש הרא"ש מילתא דבמשנה קתני אשת איש הייתי וגרושה אני נאמנת ונאמנת דהתם ודאי לכתחילה דאית לה מגו א"כ מילתא דרב המנונא דנאמרה ג"כ נאמנת ודאי חד פירש אית להו. ובאמת לישנא דתשובת הרא"ש כך משמע אבל מ"מ קשה להבין דהא הך דרב המנונא לא נשנית אהך בבא דאשת איש הייתי וגרושה אני דנאמנת רק אסיפא משנשאת באו עדים ואי לדרוש השויית המילות דנאמר כאן נאמנת ונאמר להלן נאמנת נתכוון הרא"ש לא היה צריך למשנה זו דטובא יש בש"ס דנאמר בו מילת נאמנת דפירושו לכתחילה ובאמת מהך דפרק ב' דכתובות להך מימרא דאפילו שלא בפניו אהני מילתא דרב המנונא דלא תצא ולפירושו אתיא מתניתין דמשנשאת באו עדים ארישא קשיא אי ס"ד דמילתא דרב המנונא אפילו בפניו דוקא בדעבד א"כ למה אמר אין אשה מעיזה פניה בפני בעלה הא אפילו שלא בפני בעלה מהני.

''' ועוד''' רב המנונא מה קמ"ל מתניתין היא ואם משנשאת באו עדים וכו' ואי דיוקא דמתניתין קמ"ל היה לו לומר בפירש דארישא קאי ולא לומר מימרא בפני עצמו האשה שאמרה לבעלה וכו' כאלו אין הדברים נאמרים במשנה. ועוד עדיין איך קמ"ל דיוקא דמתניתין הא איכא למימר במילתא דרב המנונא דדוקא בפני בעל אינה מעיזה אבל שלא בפני בעל מעיזה כיון דרב המנונא נקט בלישניה בפני בעלה ואי בא להודיענו דיוקא דמתניתין הוי ליה למימר אפילו שלא בפני בעלה. ועיין בהרא"ה לכתובות שכתב ג"כ קושיא זאת דרב המנונא מה קמ"ל ועל כרחך צריך להיות דטובא קמ"ל דבפניו אפילו לכתחילה נאמנת ולזה אין הכרע ממתניתין כלל ולכך נקט בלישנא בפני בעלה דנאמנת אפילו לכתחילה וזה בעי דוקא בפני בעלה ולפי זה כיון דלהך מימרא מוכח דמילתא דרב המנונא אפילו לכתחילה אף דלאידך לישנא דמילתא דרב המנונא דוקא בפניו ולא קאי ארישא לכאורה יש לומר דבפניו הוא דמהני בדעבד מ"מ אין לנו לחדש מחלוקת חדשה בין הנך תרי לישנא במה דלא מצינו בהו מחלוקת ומחד לישנא נשמע לאידך לישנא ודבר זה נראה לענ"ד ברור איברא דלישנא דרא"ש לא משמע דלכך נתכוין אם לא שנאמר שקיצר וסמך על המעיין.

'''במ"מ ''' ולענין גביית כתובה הכריע הרמב"ן ז"ל כדברי רבינו והטעם מפני מדרש כתובה לכשתנשאי לאחר תטלי מה שכתוב ליכי אבל בתוספות כתובה לא לפי שאין מדרש כתובה בתוספות עכ"ל ובעל עזרת נשים הקשה דהא המ"מ הביא ריש פרק זה בשם הרמב"ן דס"ל דנכסי צאן ברזל בכלל כתובה כאותו שאמרו במסכת כתובות דף מ"ז ע"ב תקנו קבורתה תחת כתובתה והיינו תחת הנדוניא שהכניסה לו וכן אמרינן בכתובות כל זמן שהיא בבית אביה גובה כתובתה רק עד כ"ה שנים וכן התוספות עיי"ש ונראה דודאי בלשון חכמים כל מה שדברו בכתובה אף נכסי צאן ברזל בכלל כראיות הרמב"ן אבל מדרש כתובה שכותב כשתנשאי לאחר וכו' זה אינו כותב על נכסי צאן ברזל רק על מנה ומאתים ומה נפק"מ אי מיקרי כתובה או לא מיקרי כיון דאינו כותב זה התנאי רק על מנה ומאתים ולא קשה מידי.

''' איברא''' נראה דזה תלוי במחלוקת רש"י ותוס' גבי שומרת יבם שמתה דאמרינן התם בכתובות דף פ"א ע"א דיורשיה יורשי כתובתה חייבים בקבורתה ופרכינן והא בעינן כשתנשאי לאחר תטלי מה שכתוב ליכי ולפירש התוס' יורשי כתובה היינו נדוניא כמ"ש התוס' בד"ה או דלמא וכו' וא"כ על כרחך מוכח דהך כשתנשאי לאחר קאי גם אנכסי צאן ברזל דאל"כ אין מקום לקושיית הגמרא דהא על זה לא קאי התנאי וכשמת בעלה למה לא תגבה נדוניא והיבם שירשה אף הוא יקבור אותה ועל כרחך צריך לומר דגם על זה קאי מדרש כתובה כשתנשאי לאחר וכו' משא"כ לרש"י דפירש יורשי כתובה היינו מנה ומאתים ובשביל כך חייב בקבורתה כמ"ש התוס' בד"ה יורשי הבעל דבנכסי צאן ברזל איכא למאן דאמר דאין היבם יורש כלום וא"כ שפיר פריך והא בעינן כשתנשאי לאחר אעיקר כתובה אבל נכסי צאן ברזל יש לומר דאינו בכלל מדרש כתובה ובפרק כ"ב הלכה י' מבואר דהרמב"ם והרמב"ן ס"ל כפירוש רש"י ואתי שפיר.