עריכת הדף "אלשיך/שמות/ז" (פסקה)

== כה ==

'''וימלא שבעת ימים כו'. ''' זולת הכתוב בשערים יתכן נמשך אל מה שאמר הוא ענין הצפרדעים והוא כי הנה ארז"ל (שם) למה לקו במכת הדם לפי שלא היו מניחים את נשי ישראל לטבול מטומאתן ע"כ עשה את המים דם. וע"פ דרכם יתכן שאמר הוא ית' אתם עשיתם שבמלאת שבעת ימי טומאה לא יטבלו פן יפרו וירבו וישרצו בנים בל יצרו אתכם הנה מהמים אעשה דם וימלא שבעת ימים כימי נדת דותה של אשה. ובטהר היאור יפרה וישרוץ היאור מי שיצר לכם. וזהו שסמך ואמר ושרץ היאור צפרדעים שכנגד מה שבטלתם אותם מתשמיש על יד הצפרדעים אסרס אתכם והוא מאמרם (שם פ"י) שהיו הצפרדעים מסרסים אותם שנא' (תהלים ק"ה) וצפרדע ותשחיתם כד"א (ויקרא כ״ב:כ״ה) כי משחתם בהם: 

'''וזה ''' יהיה ענין הכתוב באומר ובחדר משכבך ועל מטתך כי מה ענינם אל המטה אלא שרצה הקב"ה מדה כנגד מדה לסרסם ע"י הצפרדעים לבטל תשמיש מטתם והנה ארז"ל (שם) שהיו עולים מתחת לארץ והיו פוגעים בשיש והיה או' לו כי לעשות שליחותו יתב' היה בא שיתבקע מלפניו והיה מתבקע ועולים: 

'''וראוי ''' לדעת למה הוצרך לכל זה והיה די בעולים מן היאור שתמלא הארץ אותם. אך הנה אם היו עולים מן היאור בלבד הלא יסגרו דלתות וחלונות וכל אשר ימצא שם בדק להחזיק בל יכנס בו צפרדע וימלטו מהסירוס. ע"כ עשה הוא ית' יעלו ויכנסו אל בתיהם וחדרי משכבם מתחת לארץ והיתה הרצפה מתבקעת ועולה וזהו ועלו ובאו בביתך כדי שיכנסו בחדר משכבך כדי לבא על מטתם לסרסם כמדובר. ועל פי דרכנו נשית לב מה ראו רז"ל לומר שהיה השיש נבקע כי אין נראה בכתוב רמז לדבר: 

'''אמנם ''' הנה הוקשה להם אומרו ועלו ובאו בביתך שאם אומרו ועלו הוא שיעלו מן היאור ויכנסו בבתים היה ראוי לומר לביתך או אל ביתך אך מאומרו בביתך הוא שהעליה והביאה הכל תוך ביתך כאחת שהוא כי לא היה מפסיק כי אם השיש ובהבקעו נמצא הצפרדע עולה ונכנסו הכל בבית ולמה עשה הוא ית' כל זה והיה די יעלו מהיאור ויבאו לבתים ע"כ פירש שכל זה כדי לבא גם בחדר משכבך ועל מטתך הוא שמכוון לסרסם ואם לא היו עולות מקרקע הבית היו נועלים כל פתח וחור שלא יכנסו צפרדעים. אך בזה לא יספוק למו כי מתחת לארץ יעלו בבית ובחדר המשכב כמדובר זה הוא ע"ד רז"ל שאומרים ועלו הוא מהתהום דרך השיש: 

'''ולבא ''' אל כללות הכתובים על דרך פשט נשים לב אל קצת הערות. (א) אומרו הנה אנכי נוגף את כל גבולך בצפרדעים נראה שמדבר על היות כבר מציאותם בעולם שיעלם בכל הגבול. ומה גם בהנקד הבי"ת בפת"ח שמשמעו בצפרדעים הידועים וא"כ איך יאמר אח"כ ושרץ היאור צפרדעים שהוא הוית מציאותם. (ב) ראוי לשים לב בדברי רז"ל האומרים צפרדע צפור שיש בו דעה כי הלא כדי לצערם מה צורך שתהיה בם דעה. (ג) אומרו ושרץ היאור צפרדעים שיורה שכל הצפרדעים היו מן היאור. ואח"כ הוא או' על הנהרות ועל היאורים ועל האגמים והעל הצפרדעים שיורה כי מכל אלה המקומות שרצו הצפררעים. (ד) הזכירו כל הפרטים עד המטה. (ה) למה לא גמר כל האמור למלך שהוא ובתנוריך ובמשארותיך ואח"כ יאמר ובבית עבדיך ובעמך. (ו) למה משארות עמו ועבדיו לא יהיו בהם כ"א בבתים. (ז) אומרו ובכה ובעמך ובכל עבדיך יעלו כ"א הוא על בתיהם כבר נאמר אך הוא על גופם כמז"ל בשמות רבה (שם) שהיו נכנסים ומקרקרין בקולות והיה קשה עליהם יותר מהמכה וא"כ הראוי יאמר יבאו ולא יגלו כי אדרבה יורדת הן אל קרביהן ואינן עולות. (ח) למה משנה הסדר כי למעלה נאמר בביתך ואח"כ ובבית עבדיך ואח"כ ובעמך ובפסוק שאחריו מקדים עמו לעבדיו: 

'''אמנם ''' הנה כתבנו כי שלש מכות הראשונות שהן דצ"ך הלא הן להודיעו מציאותו יתבר' כי יוצר הכל הוא והנה העולם נכלל בג' חלקים עולם המלאכים עולם המזלות עולם השפל והנה במכת היאור שכתבנו שהכה אהרן במטה האלהים את שרו של נילוס כי רוחני הוא מעין עולם המלאכים שעל כן בהכות אותו לקו גם כל מימי מצרים אשר אינן מהיאור ובצפרדעים יורה היות הוא ית' מושל במזלות ואחרי כן אל עולם השפל לעשות העפר כנים והוא כי המזל כולל שלשת טובות העה"ז שהם בני מזוני וחיי דלאו בזכותא תליא מילתא אלא במזלא ובשלשתן רצה הקב"ה להורותן בצפרדעים כי שלשתן לה' המה וע"כ אחר המילו ית' להורות כי גזרתו עומדת לעומת מלכות מצרים בהשגתה בהעלות הצפרדעי' על ארץ מצרים ועל גבולה ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה בצמצום לא פחות ולא יותר באומרו הנני נוגף את כל גבולך בצפרדעים וכמשז"ל (שם) שמזה נודע גבול בין מצרים לכוש עד היכן תחו' כל מלכות מגיע שנאמר כאשר משפטיך לארץ צדק למדו כל יושבי תבל רצה להורות שליטה במזל בשלשה דברים התלויים במזל שהם בני חיי ומזוני. ובבני היחל ואמר ושרץ היאור צפרדעים כו' לומר הנה בצפרדעים הידועים הטבעים עליהם נאמר הנני נוגף את כל גבולך בצפרדעים הידועים שאינן בעלי דעה והם העולים מנהרות והיאורים והאגמים ע"י אהרן. אמנם אמר כי ושרץ היאור צפרדעים אחרים אשר הם בעלי דעה כי אותן יעלו ובאו בביתיך ולא ינוחו עד בא מהבית לחדר המשכב וממנו אל המטה שהוא לסרסם בכונה כמדובר בקודם ולזה צריך דעה לכוין לעשות ענין זה שהוא לבטלם מבני וע"ד זה בבית עבדיך ובעמך בבתים עד המשכב לסרסם כאמור ואח"כ בדעתם למעטם ממזוני יהי' ובתנורי' ובמשארותך שארז"ל (שם) שהיו נכנסים בתנורים לצנן אותם ולמלא כרסם מבצקות של מצרים אשר היה כל לחמם לנפשם כי הוא ית' נתן בהם דעה גם לזאת ומה גם לרז"ל האומרי' שבדעת גמורה עשו לעשות רצון קונם והוא מז"ל שהיו הצפרדעים נכנסים תוך התנור עודנו בוער באש לצננו ושמהם נשאו ק"ו חנניה מישאל ועזריה כמפורש בשמות רבה (פ' י"א): 

'''ועוד ''' הוסיפו במדרש שוחר טוב כי הצפרדעים שנכנסו בתנורים הה' לא שלטו נורא בנשמהון: 

'''וראוי ''' לשית לב מה ראו על ככה רז"ל לו' כי עשה נס הוא ית' לצפרדעים שילכו במו אש ולא יכוו וגם אין נראה כזה רמז בכתוב: 

'''אמנם ''' הנה זולת ייתור אומרו יעלו הצפרדעי' שהקשינו שהוא מיותר. וגם שאומר ירידה בל' עליה. עוד ראוי לשית לב אל אומרו ובמשארותיך אחר אומרו ובתנוריך כי הלא לפי הטבע כל עוד שיש בצק במשארות לא ילכו אל התנורים לאכול לחם האפוי ומה גם כי לחמם לנפשם יחמו בתנור ואין לך בריה בב"ו שלא תברח מן האש וע"כ מהראוי יאמר ובמשארותיך תחלה ואח"כ ילכו אל התנור אחר הצטננו לאכול כל אשר הצילו ויאפו החמה מהם אך אין זה כי אם שעוד הבצק בהצטננה במשארותם מלוש בצק עד חומצתו שעדיין התנור בוער באש היו נכנסים בתוכו לצננו ויוצאים משם והולכים אל משארותם לאכול את בצקם כי היא ית' אינו מקפח שכר כל בריה הן הפילו עצמם בתנור אש לעשות רצון קונם גם ה' עשה את שלו והוציאם מן האור וזהו ובתנוריך ובמשארותיך לבלתי יפלא בעינינו השכלת' זאת לעשות רצון קונם ע"כ הטיבו אשר דברו רז"ל באומרם צפרדע צפור שיש בו דעה מלבד הטעם הנכון שכתבנו בשערים בטעם סדר המכות ומספרם למה נתן הוא יתברך דעה בהם ושישליכו עצמם באש ואחר שהורה יתב' על ידם שליטתו ית' בעולם המזלות לענין בני ומזוני שנתן דעת בבריה קלה למעט שני הכחות המתייחסים למזל הורה ג"כ כי גם יתן בהם כח למשול בחייהם והוא להגיעם עד שערי מות שיקוצו בחייהם ויצעקו יעתירו אל ה' שיסיר מקרבם את המות הזה כי עזה כמות מכה זו ומה גם יעקצו בטנם או אם ימותו שמה מחום קרבם וימותו אנשים אשר הם בקרבם מבאשם וצחנתם באופן שגם הראה ית' שליטתו בחיי האדם והוא כי באו אל קרבם של מצריים והוא מז"ל בשמות רבה (שם) שנכנסו בגופם והיו מרימים קול שהיה קשה להם מעקיצותן הה"ד על דבר הצפרדעים על דבור הצפרדעים. ואף גם זאת עשו למסור עצמן לעשות רצון קונם. כי איך תהיה צפרדע בגוף איש ולא תמות אך עשו לעשות רצון קונם. וזהו ובכה ובעמך וגו' והוא כי באו אל קרבם להגיע עד שערי מות שיקוצו בתיהם באופן שגם הראה יתברך שליטתו בחיי האדם ומה פרע להם הוא יתברך בין בבואם אל תנוריהם הבוערים באש בין בבואם אל גויותיהם כי אחת דתם להמיתם חום התנור וחום קרב איש לז"א ועלו הצפרדעי' לומר כי יעלו מהתנורים ומגויות בני האדם ולא ימותו בתוכם והוא מאמר הכתוב באומרו וסרו הצפרדעים ממך שהוא מגופו ממש שהוא כי לא ימותו שם כי אם יוסרו מהן עוד רוחן בקרבן ובזה יתכן אומרו יעלה ולא אמר יבואו אך הוא כי יעלו מפי רשע ופי תנור אשר פי תנוריהם היו למעלה ככל תנורי שבמקרא כנודע ושיעור הכתוב ובתנורך ובמשארתיך וגם בכה ובעמך ובעבדיך שבמקרא ככל הנזכר יעלו הצפרדעים לימלט כמדובר: 

'''ומה ''' שהפסיק בין המלך ובין העם בתנורים ומשארות הוא מפני שסיים תחלה ענין הסירוס במלך ועבדיו ועמו וכאשר כלה ענין בני בא אל מזוני. ואמר ובתנוריך ובמשארתיך ולא שלא יהיה כן גם בעבדים ובעם אלא שעיקר קדוש שם שמים הוא במלך בתנוריו ומשארותיו ובביאה אל הבתים הקדים העבדים לעם מפני שבתי עבדיו סמוכים לבתי מלכם ונמשכות הצפרדעים מבתי המלך לבתיהם ואח"כ אל העם אך בבואם אל קרבם שישמעו קול היה בעון מה שדברו להתיעץ על ישראל וזה העיקר היו המלך והעם שנאמר ויאמר אל עמו הנה עם בני ישראל רב וכו' וגם אומרו הבה נתחכמה כמפורש למעלה ע"כ תחלה באו אל המלך ואח"כ בעם ואח"כ בעבדי המלך:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}