עריכת הדף "אלשיך/דברים/כג" (פסקה)

== כ ==

'''לא תשיך לאחיך כו'.''' אחרי אומרו לא תביא אתנן זונה כל נדר שהיא מצוה הבאה בעבירה אמר לא תשיך כו' לרמוז כי גם אמאס לכל נדר מאשר תדור מאשר בנשך תתן ותרבית תקח שגם היא מצוה הבאה בעבירה. וענין התכת הכתוב יאמר לא תשיך לאחיך כלו' כי אחיך הוא אשר אתה חייב לאוהבו כמוך. ודע לך כי בעון זה תחת הרבות ממונך תהיה הולך ומתרושש עם היותך עשיר. והיא כי בתחלה תתן נשך כסף שתלוה כספך בנשך ואח"כ יכלה ממונך. ולא ישאר לך רק שארית תבואתך. ותתן נשך אוכל סאתים בשלש. וזהו נשך אוכל וגם זה כרקב יבלה. ואחר כך תתן תפצי ומטלטלי ביתך שוה מאתים בהקפה על מאתים ועשרים. וזהו כל דבר אשר ישך. עד בלתי השאיר לך כל מאומה. ואמר לנכרי תשיך וגו'. הנה אחשוב כי בפסוק זה גלה טעם באיסור הרבית וע"פ דרכנו יצא טעם אל אשר התירו ית' לעע"ג והוא כי הנה הפליגי חז"ל לו' שהמלוה ברבית כופר בה' אלהי ישראל וביצ"מ וראוי לבקש טעם לדבר כי לפי גזרת שכל אדם לגוזמא תחשב אך אפשר יען כי כל הפנה אשר כל התורה תלויה בה הלא היא ההשגחה כי באמונת ההשגחה אשר נראתה לעיני הכל ביצ"מ ידעו ישראל וכל העולם כי ה' ברא כל העולמות כלם כמפורש במקומו בס"ד כי ע"כ באו נסים כוללים כל חלקי העולמות כלם והכל עשה על אודות ישראל כמפורש בהתראות המכות וגם נודע יציאת מצרים בהשגחה היא כי מאתו ית' היתה כי ע"כ שידד שר ומזל כנודע והנה הזורע ונוטע בוטח בה' יצו את ברכתו או נושא ונותן בבטחו בו ית' שממכון שבתו ישגיח וישלח ברכה במעשה ידיו ההוא יקרא יהודי מודה בה' אלהיו וביציאת מצרים כי הכל הוכר בהשגחה אך אשר יאמר הנה אני היותי מרווח בממוני א' מעשרה וע"כ אם אלוה לך תתן לי הסך ההוא הנה זה יורה כי ההצלחה והריוח טבעי הוא ולא בהשגחה או ע"פ המזל או שר שאינן בלתי בעלי תכלית ויראה לו שיש קצבה לברכתם כפי מה שנהוג להרויח ובחשבו כי מהם הוא גם הוא קוצב על השערתו כברכתו אך אשר כוא יהודי ונזר אלהיו על ראשו לא יאמן בשוא נתעה כ"א יהיה לבבו שלם עם אלהיו כי הוא יתברך המשגיח והמשפיע וכאשר הוא בלתי בעל תכלית כי ברכתו משולל קצבה כי אם לפעמים מפליג בברכת המעט ולפעמים ימנענה מהמרובה לפי מעשה האיש ההוא וכאשר הוא ית' לא יקשה לפניו עשוי יש מאין כן אפילו בהיות התבואה בכרי וישערוהו בכך כורים שם במקומו ירבה יותר על מה שהיה הכרי אשר הוציא השדה נמצא כל העודף הוא יש מאין ועל כן נצטוינו לבקש טרם מדוד הכרי ולו' יהי רצון וכו' שתשלח ברכה בכרי הזה ואחר שהתחיל למדוד אומר ברוך השולח ברכה בכרי הזה ואם מדד ואחר כך אמר הרי זו תפלת שוא ואלו אין הברכה שימצא יותר מאשר הוציא השדה כך הוא המבקש רחמים קודם מדידה כמו אחר מדידה ואם יהרהר איש על זה נמצא בלתי מאמין דברי חכמים ושכל אשר אמרו שיאמר קודם מדידה וכשהתחיל למדוד הם דברי בטלה חלילה וכן מה שאמרו שאם אמר אח"כ לא אמר כלום גם אלה לא כן הוא כי הכל אחד ובכלל הדבר הוא הכופר בהשגחה ובתורה שבע"פ ולא מישראל הוא כלל הדברים כי פנת יקרת תורתינו והאמנת יציאת מצרים ששם ניכר לעיני הכל מושלו יתברך בג' העולמות ושודד מערכות ושרי מעלה והיותו אלהי ישראל ביחוד הכל תלוי באמונת ההשגחה וא"כ איפה הקוצב ריוח מעותיו על חבירו הלא יגע באמונה הגדולה הזאת ויפיל את הכל חלילה. וזה אחשוב גלה הוא יתברך פה באמור לנכרי תשיך ולאחיך לא תשיך לו' לנכרי ההולך אחר הטבע או אחר המזל או שר גם אתה התנהג בו לשיטתו אך לאחיך שהוא בעל אמונת ההשגחה כמוך לא תשיך וביאר הטעם למען יברכך ה' אלהיך בכל משלח ידיך שהוא כי למה שה' אלהיך יברכך שלא בטבע יש מאין כי לא תהיה ברכה שתזרע שדך ולא תלקה התבואה כי בכל מה שתשים ידך ירבה הדבר ההיא בלי קצבה כ"א יש מאין כי אשר בטבע היה להרויח עשרה תמצא מאה כי כל העודף הוא יש מאין כי גם שאמרו שצריך במה שתחול הברכה עכ"ז הברכה עצמה היא יש מאין כאסוך שמן ע"י אלישע הנביא וככד הקמח שע"י אליהו ז"ל כי יש מאין היה והראיה כי לא על ידי מזל או שר תהיה ברכתך הלא הוא על הארץ אשר אתה בא שמה כלומר כי הלא אתה אין מזל שולט בך כי אין מזל לישראל גם הארץ אין עליה שר או מזל כי אם ה' הדורש אותה תמיד ואם כן אמור מעתה כי הכל בהשגחה מאתו יתברך וא"כ אשר בנשך נתן ותרבית לקח לא יחיה בקרב ישראל שחיו על יד יחזקאל כי הלא החיות המת לא בטבע הוא ולא מפאת שר או מזל רק בהשגחה אלהית ועל כן המכחישים לא יחיה בה. ובמה שכתבנו ע"פ וחי אחיך עמך האומר על ענין זה שהוא כי אחר שבנים אנחנו לה' אלהינו איך יתכן יעשיר את זה ויעני את זה עד ככר. לחם אך הוא כי כאשר בכותב איש כל נכסיו לא' מבניו לא עשהו אלא אפוטרופוס שאומדן דעת הוא שאינו מניח את כל יתר בניו למות ברעב אלא ודאי שחלק כל שאר בניו נתן לזה שיתפרנסו תחת ידו כאפוטרופוס ועד"ז אחר שעשיר ורש בניו יתברך המה למה יעשיר את זה ויעני את זה אך אין זה כ"א שכל חלקי העניים נתן לעשירים יהיו כאפוטרופוס על הדלים מנכסי עצמם וא"כ הנותן לדל ברבית אחר שמשלו הוא נותן לו למה יקח ממנו ריוח והלא הוא יתברך אב לכולם ולא העשיר את זה כ"א שיהיה כאפוטרופוס כי גם הדל לו בן ושלו נתן ביד העשיר וזהו וחי אחיך עמך שהחיים ומזון של אחיך הרש עמך הם מאתו יתברך ומי שעושה כן חושב שלא מן ה' הוא זה רק מהמזל ואינו יהודי ובמה שאינו מאמין כי ה' נתן לו חלק אחיו ככותב כל נכסיו לבן בין הבנים כופר באלהי ישראל אשר הוא כאב להם וזהו אם כבנים אם כעבדים שלא היה לו יתברך להעשיר עבד אחד ולהרעיב כל שאר עבדיו ועל בחינת בנים אמרו שהוא ככופר באלהי ישראל ועל בחינת עבדים אמרו שהוא ככופר ביציאת מצרים כד"א כי עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים וע"כ לא חי כמתי יחזקאל כי הוא חי אחיו שהיו עמו החסי' מבעליו גם חייו לא יתננו לו: