עריכת הדף "אור שמח/שבת/כא" (פסקה)

== כז ==

'''רטי' שפרשה ע"ג כלי מחזירין אותה כו' ומניחין רטיה ע"ג המכה לכתחלה במקדש שאין אסור שבות כו'.''' 

''' וזה ''' נגד המשנה אם בתחלה כאן וכאן אסור והמגיד כתב דהגירסא הנכונה ומחזירין רטיה במקדש כו' אמנם בכ"ז מה שכתב רבינו שאין איסור שבות במקדש הוא נגד גמרא ערוכה ביצה פ"ק דף י"א אמר עולא בג' מקומות התירו סופן משום תחילתן כו' סד"א משום דאין שבות במקדש ואפילו כהן דלאו בר עבודה הוא קמ"ל התירו סופן משום תחילתן דבר עבודה אין דלאו בר עבודה לא ואילו רבינו כתב משום דאין שבות במקדש והוא פלא ובאמת כתב רש"י בעירובין אם בתחילה כאן וכאן אסור והכא ליכא למימר אין שבות במקדש דהא ודאי האי שבות לאו צורך גבוה הוא אלא לצורך עצמו ולפי זה יש להבין דא"כ איך אמר משום דאין שבות במקדש ואפילו כהן דלאו בר עבודה מאי זה שייך למקדש ועוד איכא לדיוקי מ"ש כהן דנקיט כיון דלאו בר עבודה הוה"ד ישראל.

''' ונראה ''' לפרש עפ"י מה ששנינו בספרי פרשת קרח ע"פ עבודת מתנה אתן את כהונתכם רבי אומר לעשות אכילת קדשים כעבודת מקדש מה עבודת מקדש במקדש מקדש ידיו ורגליו כך אכילת קדשים כו' מקום שאינו צריך אלא ידיו אינו מקדש אלא ידיו נמצינו למדים נטילת ידים מן התורה והנה בפ"ק דשבת אמרו דשלמה תיקן נטילת ידים לקדשים אמנם דא אתי שפיר דהתם באכילת זר והכא באכילת כהנים דהוי כמו עבודה וצריך קדוש ידים וכיון שכן הפירוש סד"א משום דאין שבות במקדש ואף כהן דלאו בר עבודה מ"מ מחזיר רטי' אם נטל לצורך קדוש ידים לאכילה [דכל מה שחוצץ בטבילה בגוף חוצץ בקידוש ידים ורגלים במקדש כמפורש בפרק כל הבשר דף ק"ו יעו"ש היטב ודו"ק] דהוי צורך מקדש מה דנטל הרטיה ואין גזירת שבות עליו קמ"ל דרק סופו התירו משום תחילתו וזה שייך רק בעבודה ולא באכילה דנפישי כהנים דאכלי קדשים ולא ירצו להפסיד חלקן בקדשים ודו"ק.

''' אמנם ''' רבינו סובר העיקר דעולא שפיר אמר דזה הוא משום דהתירו סופן משום תחילתן אבל להלכה אינו כן והוא דבפרק תמיד נשחט אמר כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת אלא שבשבת היו מדיחין את העזרה שלא ברצון חכמים ואמר רב אשי אפילו תימא שלא ברצון חכמים ור' נתן היא דתניא ר' נתן אומר שבות צריכה התירו, שבות שאינה צריכה לא התירו ורבינו כתב בהלכות פסח כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת ורוחצין את העזרה בשבת שאין איסור שבות במקדש אפילו בדבר שאינו צורך עבודה איסור שבות במקדש היתר הוא וסובר רבינו דמדאמר ר' נתן היא מוכחא דהך סתמא יחידאה היא וחכמים פליגי עלי' וסברי דגם אם אינה צורך עבודה התירו חכמים שבות במקדש ופסק רבינו כחכמים. והכי אמרו בפרק הספינה דף ע"ט מתניתין יחידאה היא כו' ובכ"מ, וכיון שכן דלסתם משנתינו דתנא דמדיחין העזרה שלא ברצון חכמים דסברי דשבות שלא לצורך עבודה לא התירו כלל א"כ הא דתנא דמחזירין רטי' במקדש ע"כ אין הטעם משום דאין שבות במקדש אלא משום תחילתו התירו את סופו כי היכי דיטול הרטי' לצורך עבודה ולכך בכהן דלאו בר עבודה לא התירו חכמים. אבל למאי דפסק רבינו כי כל שבות אף שאינו צורך עבודה התירו חכמים והא דאין שבות במקדש אינו משום דחי' דנאמר דלא אידחי אלא לצורך עבודה רק דשבות הותרה במקדש ולכך אף אם אינו צורך עבודה ג"כ הותרה אתי שפיר הא דמחזירין אף בכהן דלאו בר עבודה משום דאין שבות במקדש.

''' ולפי ''' זה יתכן דסובר רבינו דאף הא דתנא דאין מניחין לכתחילה במקדש ג"כ הוא לשיטת המשנה דסברה סתמא בפסחים כר' נתן דשבות שאינו צורך עבודה לא התירו. אבל לדידן מותר גם להניח לכתחילה במקדש ואף דבירושלמי אמר שם לא כל שבות התירו במקדש יעו"ש ובתו' ד"ה והעליון כאן וכאן אסור אפשר דסובר עולא דאי משום דאין שבות במקדש גם להניח הי' מותר דאין זה שבות חמור או דלא סבר כהירושלמי וטעמ' דהעליון אסור הוא כדפירש"י ז"ל, אבל לדידן דאף אם אינו צורך עבודה ג"כ מותר ודאי דמניחין לכתחלה ודו"ק.

''' ואם ''' נאמר דהגרסא היא בדברי רבינו מחזירין אז נאמר דסובר שלהניח בתחלה הוי שבות חמור ואסור לכו"ע אבל מחזירין ודאי משום דאין שבות במקדש ואף כהן דלאו בר עבודה דכיון דהי' עליו מבעו"י קיל טפי דלא הוי כרפואה ואינו דומה לשחיקת סממנים כמוש"כ תו' שם ודו"ק.