עריכת הדף "שדי חמד/כללי הפוסקים/יג" (פסקה)

==ח==

ח) '''מרן''' בשלחן ערוך כשמביא שתי סברות וסברא אחת הביא בסתם אם הלכה כסתם עיין להרבנים מג"א סי' תרפ"ט סק"ד ואשל אברהם ומחצ"ה שם חשק שלמה סי' כ"ה הגב"י אות ס"ג ובכלליו אות ס"ח יד מלאכי דף צד"ק אות טו"ב שלחן גבוה סי' ת"מ סק"ג וסק"ד שיורי ברכה שבברכי יוסף או"ח סימן שכ"ג אות ב' שיורי ברכה יו"ד סי' ה"ן אות א' ובהשמטות שם דף ס"ט ע"ב נחמד למראה ח"א ד' ק"פ ע"א וב' נשמת כל חי ח"ב דף פ"ו ע"ד חקקי לב אורח חיים סי' ח"י כל החיים דף כ"א ע"ג יד ימין דף קע"ה ע"ב חינא וחסדא ח"א דף קפ"ט ע"א בית עובד דף קע"ט אות ד' פתח הדביר סי' ע"ט אות ב' וסי' קכ"ח אות כ"ח ובח"ב דף כ"ח ע"ב ובח"ג דף מ"ו ע"א וקס"ז ע"ד ויקרא אברהם דף ק"כ ע"ד יפה ללב סי' ע"ט אות ג' אור לי דף ל"ה ע"א ד"ה אך ודף ס"ג אות י"ד ברכי יוסף ומחזיק ברכה ושיורי ברכה סי' רס"ח וברכ"י ומחב"ר סי' ש"ד {{ממ|ויש להבין לפי כלל זה מה שכתב בש"ע א"ח סי' מ"ו ס"ט ונכון לחוש וכו' וכן בסי' קס"א ס"ד וראוי לנהוג כדעת הראשון עי"ש ולא ראיתי מי שהתעורר בזה ועיין לקמן אות י"ג}} וממה שכתב בסי' רע"א סי"ד וראוי לחוש לדבריהם משמע דהעיקר לדינא כסברת הסתם {{ממ|ועיין בסי' עט"ר ס"ב ויש מי שמתיר ולא נראו דבריו}} וממה שכתב בסי' רפ"ד ס"ב והמנהג כסברא הראשונה אין לדקדק דדוקא משום מנהג נקטינן כסברא הראשונה די"ל דבא לאשמועינן דמלבד דמדינא אית לן למינקט כסברא ראשונה אף גם המנהג הוא כן ועיין מעין זה בברכ"י סי' רע"ג אות ח' ומה שכתב בסי' רצ"א ס"ה וסברא הראשונה עיקר י"ל עפ"י שיטת הסוברים דלא נאמר כלל זה כשהמחלוקת סברת רבים עיין לקמן אות י' ושם יש שלשה ויש אומרים נגד סברת הסתם והוו רבים לכן הוצרך לומר דהעיקר כסברא הראשונה וכן מה שכתב הרמ"א בסי' רצ"ט ס"א דהמנהג כסברא הראשונה לאו משום דמשמע ליה דמרן לא הכריע הוצרך לכתוב כן אלא רצה להודיענו דמלבד הדין המנהג פשוט כסברא ראשונה ואי נמי י"ל איפכא וק"ל וכן מה שכתב הרמ"א ביו"ד סי' צ"ד סעי"א וכסברא ראשונה עיקר כתב כן משום שרצה לסיים ולומר וכן נוהגין אף שהיה אפשר לכתוב ונוהגין כסברא הראשונה ניחא ליה לכתוב באגב שכן שורת הדין ועי"ש בסי' צ"ח סעיף ד' ומה שהוקשה להרב המג"א סי' רצ"ט סק"ו עי"ש לאו משום דלא שמיע ליה האי כללא בדעת מרן ז"ל אלא כונתו דכיון דקידוש גריע מהבדלה לענין זה היה לו להביא סברת הרב מוהריק"ו בסי' ער"א גבי קידוש וכמו שכתב הרב מחצית השקל שם ועיין בסי' רי"ו סי"ד מברך וי"א וכו' ולכן נכון שלא להריח בו ובחידושי על הטוש"ע א"ח סי' תמ"ז נשאתי ונתתי קצת בכלל זה. והבאתי דברי הרבנים שכנה"ג א"ח סי' ש"ז כנה"ג יו"ד סי' י"ט אות ו' וסי' ה"ן {{ממ|עתה אמצ"א ס' הנ"ל}} ושלחן גבוה בכללים אות י"ז וי"ח ובסי' תב"ע ס"ק ז"ך ובתשו' אהל יוסף סי' י' דף ז' ע"א וברכ"י סי' ש"ז וסי' מש"ה ומחב"ר שם וסי' קנ"ג ויו"ד סי' ה"ן ומראה הנוגה דף ע"א ע"א ונחמד למראה ח"ב דף רל"א ע"ב וע"ע להרבנים מאמר מרדכי סי' של"ד סק"ג יד דוד סי' פ"א הגב"י אות כ"ד לב חיים ח"ב דף קל"ז ע"ב פתח הדביר ח"ג סי' מש"ה אות ג' חלקת מחוקק סי' א' סקי"א והג' ש"ך ביו"ד סי' פ"ד סקי"ב וסי' קע"ז ס"ק ל"ח נקיט נמי דסברת הסתם עיקר וקצת יש לדקדק על מה שכתב ביו"ד סי' י"ט סק"ז ובנקה"כ שם דלא העלה על דל שפתיו שכהסכמת הפוסקים היא ג"כ דעת מרן מדסתם בתחלה עי"ש ועיין ש"ך בכללי ההוראה אות ה' ועיין ש"ע אה"ע סי' ט"ו סכ"ד והבין הרב צ"ץ סי' מ' שדעתו לפסוק כסברת המחלוקת שהביא באחרונה ובשו"ת עבודת הגרשוני סי' קי"ד בין הרב השואל ובן הרב המחבר סברי מרנן דסברת הסתם עיקר וכ"כ הרב שם אריה א"ח סוס"י ט' ומרן מוהרמב"ח בגט פשוט סי' קכ"ז ס"ק כ"ה אחר שהביא אמבוהא דספרי שכתבו כלל זה בדרך כלל על כל פוסק שמביא סברא אחת בסתם והשנית בלשון י"א או יש מי שאומר וכיוצא שדעתו כסברת הסתם כתב בפרטות בשם רבינו מוהרימ"ט בח"א סי' א' דזו היא דעת מרן בש"ע ושכ"כ בספר הזכרונות ובכנה"ג וכו' עי"ש ובסי' קכ"ט ס"ק מ"ט ובספר שמחה לאיש להרב הגדול ישא ברכה יצ"ו בחא"ח סי' ג' בדברי הרב הגדול מוהרי"ץ מפראג יצ"ו בדף ה' ע"ב ובמה שכתבתי למעלה שגם דעת הרב ש"ך שסברא שמביא מרן בסתם היא עיקר לדעתו ראיתי עתה בספר חדש מגדים חדשים לידידי הרה"ג אבד"ק טעלעפין יצ"ו בכללים שבסוף ספרו בדף ז' אות ג' שספק עלינו את הדבר הזה לפי שממה שכתב בש"ך סי' ע' ס"ק י"ט ובסי' צ"ד סק"ג משמע דדוקא כשמביא סברת המחלוקת בלשון יחיד {{ממ|יש מי שאומר יש מי שאוסר}} הוא שדעתו לפסוק כסברת הסתם אבל כשכותבה בלשון יש אומרים יש לומר דלא ברירא ליה כסברא הסתמית והצריך עיון דכל הפוסקים האחרונים נקטי תמיד כסברת הסתם בלא חילוק וכן כתב הש"ך עצמו בהנהגת האיסור והיתר וכו' עי"ש והאמת שכן הוא משמעות דקדוק לשונו אבל יש לנו לתפוס מה שמפורש בדבריו שמסכים לדעת כל האחרונים גם בחידושי מוהרש"א שעל דברי הפרי מגדים בהקדמתו ליו"ד בכללים להוראת איסור והיתר כתב בשם הרבנים תשו' מנחם עזריה ועבודת הגרשוני בסי' מ"ו וז"ל כל מקום שכותב המחבר שתי דעות בלשון יש אומרים לא הכריע ואם כותב דעה ראשונה סתם הכריע כדעה זו:

'''ודע''' שכתב הרב שלחן גבוה בכללים {{ממ|אות י"ט בכלל זה}} דלאו דוקא כשמביא במקום אחד הסברא הראשונה בסתם ובמקום אחר מביא השתי סברות אלא אף אם במקום אחד מביא סברא אחת בסתם ובמקום אחר מביא סברת החולק בלשון מחלוקת {{ממ|יש מי שאומר וכיוצא}} אמרינן דהלכה כסתם (והביא לדוגמא מה שכתב ביו"ד סי' צ"ו ס"ג עי"ש דמשמע דאם אינה בת יומא מותר ובסי' ק"ג ס"ו כתב בשם יש מי שאומר דאסור עי"ש עוד) ועיין לרבנן קדישי החונים על הש"ע א"ח סי' קפ"ג ס"ה ומכללם מרן חיד"א בברכ"י שם אות ד' ולהרב גט פשוט הביא דבריו הרב פתחי תשובה אה"ע בסי' קכ"ד ס"ק ט"ו:

'''שוב''' ראיתי שעל פי כלל זה יתכן ליישב דברי הסמ"ע בסי' פ"ב ס"ק כ"ו שכתב דמרן בש"ע סי' צ"ב סעיף ט' לא הכריע והרי שם הביא סברא הראשונה בסתם וסברא האחרת בלשון ויש אומרים ואמאי קרי ליה לא הכריע אמנם לפי מה שדקדק הרב הנ"ל יצ"ו מדברי הש"ך דלא נאמר כלל זה כשמביא הסברא בלשון רבים {{ממ|יש אומרים וכיוצא}} נוכל לומר שגם דעת הרב הסמ"ע כן ולכן קאמר דלא הכריע ועיין בספר כרם חמד לידידי הגאון מליאדי יצ"ו בח"א דף ב' ע"ג שתמה על הסמ"ע בזה והיינו משום דלא שמיע ליה שיש לחלק בכך ומכל מקום אף אם לא נחלק בכך על כל פנים מתבאר מכל הרשום למעלה דאין הכל מודים בעיקר הכלל {{ממ|דהלכה כסתם}} ולא נפלאת לומר דהרב הסמ"ע לית ליה האי כללא כל שלא נמצא מפורש בדבריו דנקיט האי כללא: