עריכת הדף "
מזרחי/במדבר/לא
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== יט == '''מחוץ למחנה שלא יכנסו לעזרה. ''' שהרי אין שלוח טמאי מתים אלא ממחנה שכינה אבל לא משאר המחנות אפי' ממחנה לויה כדכתיב ואת עצמות יוסף לקח עמו במחיצתו דהיינו במחנה לויה כל שכן טמא מת: '''כל הורג נפש ר' מאיר אומר בהורג בדבר המקבל טומאה הכתוב מדבר ולמדך הכתוב שהכלי מטמא בחבורי המת כאלו נוגע במת עצמו או אפי' זרק בו חץ והרגו ת"ל וכל נוגע בחלל הקיש הורג לנוגע מה נוגע ע"י חבורו אף הורג ע"י חבורו. ''' בספרי בפרשת פרה והרמב"ן ז"ל טען ואמר ולא נתכונו דבריו אצלי שאם הרגו בדבר המקבל טומאה של כלי שטף אין האדם מטמא טומאת ז' ולא צריך הזאה לפי שהכלי אב הטומאה והאדם ראשון ואם בכלי ברזל כבר למדנו לחרב שהוא כחלל להטמא טומא' ז' ואם סבר הרב שכיון שנגע בכלי בעוד שהוא מחובר במת יטמא אותו כמת עצמו טומאה בחבורין מדרבנן הוא בחבורי כלים במת כמו שמפורש במסכת נזיר בפ' שלשה מינין ולשונם בספרי כך הוא ר' מאיר אומר בהורגו בדבר המקבל טומאה הכתוב מדבר שמטמא בהסט או אפי' זרק בו חץ והרגו ת"ל כו' ופירוש' שבא ר' מאיר ללמד מכאן שהמת מטמא במשא ואם הרגו במקל יד וברומח אפילו אין בו ברזל ונשאו בהם בשעה שמת מטמא אותו במשא טומאת ז' ולא נתכון בדבר המקבל טומאה לכלי קבול אלא בדבר שהאדם מקבל בו טמאה מן המת עצמו כגון המשא ורישא דבריתא התם מנין שמטמא בהסט אמרה קל וחומר ומה נבלה קלה היא מטמאה בהסט מת חמור דין הוא שיטמ' בהסט אי מה להלן טומאת ערב אף כאן טומאת ערב אמרת הסטו כמגעו מקום שמגעו טומאת שבעה הסטו טומאת שבעה מקום שמגעו טומאת ערב הסטו טומאת ערב ר' מאיר אומר וכו' ומכאן יתברר פירושה שהוא לענין שאמרנו הביא ת"ק משא המת מן הק"ו ואפילו לטומאת ז' דלית ליה דיו והביאו ר' מאיר מן הכתוב דאית ליה דיו ולא אתי בק"ו בב"ק בפרק כיצד הרגל עכ"ד ולא הבינותי דבריו כלל כי מה שאמר שאם הרוג בדבר המקבל טומאה של כלי שטף איך האדם מטמא טומאת שבעה ולא צריך הזאה לפי שהכלי אב הטומאה והאדם ראשון לא ידעתי מנ"ל הא דאדרבה מקרא דכל הורג נפש שפירש אותו ר' מאיר בכל דבר המקבל טומאה משמע דלאו דוקא חרב אלא הה"נ שאר כלים בין כלי מתכות בין כלי שטף ובגדים שכל הורג כולל החרב וכיוצא בו שמטמא בנגיעתו בכלי שהרג בו וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפ"ה מהלכות טומאת מת כלים שנטמאו במת בין במגע בין באהל הרי הן לנוגע בהן כנוגע במת עצמו מה המת מטמא הנוגע בו בין אדם בין כלים טומאת שבעה אף כלים שנטמאו במת הם והכלים או האדם שנגע בהן טמאים טומאת ז' שנאמר בחלל חרב מפי השמועה למדנו שהחרב כמת וה"ה לשאר כלים בין כלי מתכות בין כלי שטף ובגדים שהרי הוא אומר כל הורג נפש וכל נוגע בחלל וכי תעלה על דעתך שזה שירה חץ והרגו זרק אבן והרגו יטמא שבעה ימים אלא הורג נפש בחרב וכיוצא בה מפני שנטמא בנגיעתו בכלי שהרג בו שהרי נגע מכלי במת ומשמע מדבריו אפילו שלא בחבורין ולפיכך השיג עליו הראב"ד ז"ל ואמר אנו אין לנו אלא בחרב או בחבורין בשאר הכלים וכל המקראות אינן אלא בחבורין משמע דאחבורין כולי עלמ' מודו דלאו דוקא חרב אלא הה"נ לשאר כלים המקבלים טומאה ומ"ש שאם סבר הרב שכיון שנגע הכלי בעוד שהוא מחובר במת יטמא אותו כמת עצמו טומאה בחבורין מדרבנן היא אינו מחוור שהרי בפרק אין מעמידין רמו קראי אהדדי כתיב וכל אשר יגע בו הטמא יטמא וכתיב והנפש הנוגעת תטמא עד הערב הא כיצד כאן בחבורין כאן שלא בחבורין ואע"פ שדחה רבה ואמר לא תתלו ביה ר"נ בוקי סרקו כבר פירשו התוס' דלאו משום דאית ליה טומאת חבורין לאו דאוריתא אלא משום דקסבר דיוסף בן אלעזר לא איירי בהכי וכן נראה גם מדברי הראב"ד ז"ל ממה שאמר ואנו אין לנו אלא בחרב או בחבורין בשאר כלים וכל המקראות אינן אלא בחבורין משמע דטומאת חבורין בשאר כלים כטומאת חרב דכיון שטומאת חרב מדאוריי' דחרב הרי הוא כחלל שבזה מודה גם הרמב"ן ז"ל כמו שנראה ממה שאמר ואם בכלי ברזל כבר למדנו לחרב שהוא כחלל לטמא טומאת ז' טומאת שאר כלים נמי בחבורין מדאוריתא וכתב עוד בפרק ז' מהלכות נזיר שמה שאמרו שהאדם מטמא בכלים הנוגעים במת טומאת שבעה לא אמרו אלא בחבורין חבורי אדם בכלים וכלים במת אבל שלא בחבורין טומאת ערב וכתב עוד בפ' חמישי מהלכות טומאת מת שכל הד' שטמאין במת דהיינו כלי' הנוגעי' במת ואדם בכלים וכלים באדם שלשתן טמאים טומאת שבעה והרביעי בין אדם בין כלים טמא טומאת ערב כלן המקראות מן בספרי אלא שזו הלכה תקועה בידם ומקובלת בפיהם שאין חייבין על ביאת מקדש בטומאת מת אלא בטומאה שהנזיר מגלח עליה אבל לא מפני שהן מדברים ולא מדין תורה הרי נתבאר מכל אלה המאמרי' שהתוספות והראב"ד ז"ל סוברין שטומאת חבורין מדאוריתא ולא מדרבנן ועוד אפי' אם תימצי לומר דס"ל לרש"י דחבורין דרבנן אכתי לא קשיא ולא מידי ממה שפי' את דברי ר"מ על ידי חבורין דאפי' למאן דס"ל דחבורין דרבנן אקראי קא סמכי להו כמ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"ה מהלכות טומאת מת כלים שנטמאו במת בין במגע בין באהל הרי הן לנוגע בהן כנוגע במת עצמו שנ' בחלל חרב מפי השמועה למדו שהחרב כמת וה"ה לשאר כלים בין כלי מתכות בין כלי שטף ובגדים כו' ומניין שאף הכלים הנוגעים באדם שנגע בכלי' שנטמאו במת טמאי' טומאת שבעה שנ' וכבסת' בגדיכם ביום הז' וגו' נמצאת אומר אדם שנגע במת ואדם באדם אחר הראשון טמא טומאת ז' והשני טומאת ערב וכלים הנוגעים במת וכלים בכלים שניהם טמאי' טומאת ז' אבל השלישי בין אדם בין כלים טמא טומאת ערב כלים הנוגעים במת ואדם בכלים וכלים באדם שלשתן טמאים טומאת ז' והד' בין אדם בין כלים טמא טומאת ערב בד"א לענין תרומה וקדשי' אבל לחייב כרת על ביאת מקדש או על אכיל' קדשים אינו חייב אלא השני' בלבד הראשון שנגע במת והשני שנגע בו בדין תורה שנ' וכל אשר יגע בו הטמא יטמא אבל הנוגע בכלים שנגעו באדם או בכלים שנגעו במת פטור שהדברים האלו אע"פ שהן דברי קבלה אינו דין תורה שהרי לא נתפרשו בתורה אלא זה שנטמא במת שהוא אב והשני הנוגע בו שהוא ראשון בין אדם בין כלים עכ"ד. והר"אבד ז"ל השיג עליו ואמר ראיתי זה האיש כל מה שיקשה עליו בדברי רבותינו יאמר מדבריה' הוא זה ואינו דין תורה ואינו כן שהרי כל הארבע' שטמאין במת כלן הן מן המקראות בספרי אלא שזו הלכה תקועה בידם ומקובלת בפיהם שאין חייבין על ביאת מקדש בטמאת מת אלא בטומאה שהנזיר מגלח עליה כו' הרי לך בפירש שהרמב"ם ז"ל סובר שאף על פי שרבותינו למדו אותן בספרי מן המקראות אפילו הכי אינו אלא מדבריהם אלא שהסמיכו על המקראות ע"ד אסמכתא בעלמא והראב"ד ז"ל חולק עליו בזה ורש"י ז"ל אפי' אם תימצי לומר דסבירה ליה דטומאת חבורין אינה אלא דרבנן מ"מ אסמכה ר"מ אקראי ולא קשיא ולא מידי. ומה שטען עוד בספרי כך הוא ר"מ אומר בהורגו בדבר המקבל טומאה הכ' מדבר שמטמא בהסט או אפי' זרק בו חץ והרגו ת"ל וכו' שזה הלשון מורה על ההסט שבא ר"מ ללמוד מכאן שמטמא במשא שאם הרגו במקל יד או ברומח אפי' אין בו ברזל ונשא בו בשעה שמת מטמא אותו במשא טמאת ז' והוכרח לומר שפי' בדבר המקבל טומאה שאמר ר"מ הוא בדבר שהאד' מקבל בו טומאה מן המת עצמו כגון המשא ולא בכלי המקבל טומאה כמו שמובן מל' בדבר המקבל טומאה אין זה אלא מפני שהי' כתוב בספרו ר"מ אומר בהורגו בדבר המקבל טומאה הכ' מדבר שמטמא בהסט אבל מדברי רש"י נראה שלא הי' כתוב בספרו אלא בהורגו בדבר המקבל טמאה הכ' מדבר אבל לא היה כתוב בו שמטמא בהסט שאם הי' כתוב בו שמטמא בהסט כמו בנוסח הרמב"ן ז"ל לא היה מפרש אותו בחבורים גם הסמ"ג ז"ל שהביא הברייתא הזאת אינה אלא כנוסחת רש"י ז"ל ופירשה גם הוא לענין חבורין כפי' רש"י ז"ל ומה שהבי' ראיה על שדברי ר"מ הם על ההסט מרישא דבריית' דקתני מניין שמטמא בהסט אמרת ק"ו וכו' עלה קאמר ר"מ אומר וכו' ואמר ומכאן יתברר פירושה שהוא לענין ההסט נ"ל שאין משם ראיה דאיכ' למימר שר"מ אחלל חרב דברישא דבבריית' קאי דקתני בחלל חרב בא הכ' ולמד על החרב שטמאה טומאת ז' והנוגע בה טמא טומא' ז' הא למדנו לכלים ואדם כלים ואדם וכלי מניין ת"ל וכבסתם בגדיכם וגו' ואגב זה סיים ואמר שאף המת בכלל חלל והרי הכתוב מוציאו מכללו לעשות את השורש ממנו כמוהו דברי ר' יאשיה ובא ר' יונתן וחלק עליו ואמר שאין המת בכלל חלל ומניין לעשו' הפורש ממנו כמוהו מק"ו מנבלה ואגב זה הק"ו אמר ומניין שמטמא בהסט ק"ו מנבלה וכשסיים משך דבריו חזר לענין ראשון שהוא המקרא של בחלל חרב ואמר ר"מ אומ' לאו דוק' בחרב אלא אף שכל דבר המקבל טומאה שנ' כל הורג נפש ופי' אחלל חרב שהוא דבר המקבל טומאה וה"ה לכל דבר המקבל טמאה ולמדך המקר' הזה שהכלי מטמא בחבור המת כאילו נוגע במת עצמו ומפני שהוקשה לו לר"מ שמא אינו מטמ' את ההורג מפני נגיעות אלא מפני הריגתו הוכרח לומר או אפי' זרק בו חץ והרגו ת"ל וכל נוגע בחלל הקיש הורג לנוגע מה נוגע ע"י חבורו אף הורג ע"י חבורו והכי משמע טפי כדפרשית דאקרא דחלל חרב דרישא דברייתא קאי דאהסט הסמוך לו כדפי' הרמב"ן ז"ל מאי בהורגו בדבר המקבל טומאה הכ' מדבר דקאמ' והלא שום כתוב לא הוזכר בענין ההסט אלא הק"ו בלבד ומפני שראייתו של ר"מ על פי' בחלל חרב לאו דוקא חרב אלא כל דבר המקבל טומאה היא מקר' דכל הורג נפש כת' רש"י ז"ל את דברי ר"מ פה בפסוק כל הורג נפש במקו' בחלל חרב הכ' בפ' פרה: '''תתחטאו במי נדה כדין שאר טמאי מתים. ''' אמר במי נדה מפני שפי' תתחטאו מלשון הזיה מגזרת תחטאני באזוב ואטהר וההזיה אינה אלא במים ואמר כדין שאר טמאי מתים אף על פי שכבר נכתב זה בפירוש בפרשת פרה מפני שאלה היו טמאים ממתי כנענים והכנענים אינם מטמאין כמתי ישראל לפיכך הוצרך לומר כדין שאר טמאי מתים להודיע שאע"פ שמתי כנענים אינם מטמאי' ה"מ בטומאת אהל דכתי' ביה אדם כי ימות באהל אבל בטומא' מגע דכתיב בה וכל הנוגע בעצ' או בחלל או במת או בקבר ואין כתוב בה אדם הרי הם כשא' טמאי מתים והיינו דמסיי' בה שאף לדברי האומר כו':
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: תנ"ך ומועדים
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף