עריכת הדף "לחם דמעה/איכה/ב" (פסקה)

== ח ==

'''חשב ה' להשחית חומת בת ציון כו'.'''  הודיענו שהתנהג עמנו שלא כדרך העולם והוא כי מי שחושב לעשות איזה רע לחבירו לפעמים המחשב' אינה באה לידי מעשה. כי הוא מתחרט ואינו עושה אותה וגם אם לפעמים באה לידי מעשה אינו עושה חצי המחשבה שחשב ואם באולי יעשה לפעמים כל מה שחשב הלואי שיעשה מה שחשב אבל בודאי שלא יעשה יותר ממה שחשב כי אין סברא שיעשה יותר ממה שחשב אמנם השי"ת התנהג עם ישראל להפך בכל מכל כל כי הוא מתחלה חשב להשחית חומת בת ציון ולא מנע עצמו מלעשותו בפועל אבל שם את הדבר למעשה ולפועל וז"ש נטה קו והלואי שהיה משים מקצתו ולא כולו אבל הוא ית' לא כן עשה רק לא השיב ידו מבלע והלואי שהיה עושה כל מה שחשב לבד אבל עשה יותר ממה שחשב שהוא לא חשב להשחית רק חומת בת ציון לבד וכשהוציא את הדבר לפועל עשה יותר שהשחית החיל והחומה יחדו אומללו שהוא שורא ובר שורא כשז"ל באופן שעשה יותר ממה שחשב:

'''א"נ'''  באומרו זנח ה' מזבחו כו' הודיענו מ"ש ז"ל כי לא רצה השי"ת שישלוט יד האויב בב"ה אבל שלח למלאך גבריאל ושרף את מקדשו אמנם חומות ירושלים הסגיר אותם ביד אויב ולא איכפת ליה מנייהו וז"ש זנח ה' מזבחו נאר מקדשו כלומר המזבח והמקדש הוא ית' זנח ונאר אותו אבל החומות הסגיר ביד אויב חומות ארמנותיה וע"כ קול נתנו ישראל וגם כל פמלייא של מעלה נתנו קול בעבור בית ה' אשר חס על כבודו ולא הסגירו ביד אויב ע"כ נתנו קול כאלו היה יום מועד בקול זמרה ותודה כמנהג יום המועד:

'''א"נ'''  רמז למ"ש ז"ל כי כשנחרב הבית בא השי"ת לביתו וכל מלאכיו עמו וקר' גם לאברהם ונתחברו כתות כתות וכל כת וכת מספידי' בקול יללה באופן שנתרב' הקול יללה בבית ה' כיום מועד כלומר כשעור הקולות אשר היו נעשים בבית ה' ביו' המועד בשמחת בית השואבה בקול ששון קול שמחה כן עתה בקול יללה תאניה ואניה כל מלאכי מעלה:

'''א"נ'''  יאמר עם מ"ש ז"ל כי כאשר ישראל חטאו עוו ופשעו מאז נראת' כצורת כלב רבוץ על גבי המזבח וכשהיו רצויים לפניו ית' היה נראה כצור' אריה דרביע' עלויה ועכ"א כי בתחל' זנח ה' מזבחו ושכח אותו כי בהראות צורת כלב רבוץ על המזבח מוכיח כי לא לרצון היה להם אבל עדיין היו מקריבי' את קרבנם לכל מנחתם ואח"כ כאשר לא שבו אל האלהים נאר מקדשו כלומר שביטל מקדשו ובוטל התמיד וכאשר ראה כי בכל זאת לא שבו בתשובה אז גזר אומר והסגיר ביד אויב חומות ארמנותיו ובא נ"נ ירושלים ויצר עליה ואז ויזעקו אל ה' וקול נתנו בבית ה' בצלותין ובבעותין כצלותא דיום מועד וזהו כיום מועד ולא הועיל להם כלום והטעם לפי שהתפללו אחר גזר דין שגזר והסגיר ביד אויב חומות ארמנותיה וכמד"א היערוך שועך לא בצר:

'''חשב ה' להשחית חומת בת ציון כו'.'''  כלומר זה ימים רבים שחשב ועלה על דעתו להשחית חומת בת ציון שנאמר כי על אפי ועל חמתי היתה לי העיר הזאת להסירם מעל פני וכיון שמתחילה חשב השי"ת וצפה כי בפסיליהם יקניאוהו ויכעסוהו וחשב להשחיתה אם כן בודאי כי מחשבתו ית' הרי היה כמעשה וא"כ נוכל לומר כי מיום אשר חשב ה' להשחית מאותו היום נטה קו עליה והתחיל להשחית' וכיומא אריכת' דמיא ונמצא שמעולם לא השיב ידו מבלע ומשעת מחשבה התחיל להשחית עד עתה ואומרו ויאבל חיל וחומ' יחדו אמללו רצה לתת טעם למה אבל והכרי' החיל והחומה אם הוא מתחלה לא חשב להשחית רק את החומה לכ"א אם האביל חיל וחומה הטעם הוא כי להיות שכנים זה לזה יחדו אומללו ע"כ אוי לרשע ואוי לשכנו:

'''חשב'''  ה' להשחית חומת בת ציון נטה קו מצינו שיש קו לטובה כמד"א וקו ינטה על ירושלים ואפשר לומר שקו זה ג"כ לטובה והודיענו שהב"ה טרם מכה ציץ רפואה פרח והנה כאשר חשב להשחי' טרם שישחית נטה קו המשקולת עליה למדוד ארכ' ורחב' לזמן שתוב"ב ואח' שנטה קו והקו שמור ומוצנע בידו לטובה לזמן שיבנה בע"ה ע"כ בזאת החומה לא ריחם כלל ולא השאיר ממנה כלום רק לא השי' ידו מבלע ויאבל הכל חיל וחותה וגו':

'''או'''  אפשר כי בתחילה חשב ה' להשחית וגו' לבד ולהשליך אפו וחמתו בעצים ובאבנים לבד ולא בגופן של ישראל אבל אחרי שנטה קו להשחי' לא השי' ידו מבלע ואת זה וזה בלע ויאבל חיל והו' רמז לכל חיל עם מדינת ירושלי' וגם החומה הכל יחדו אומללו לפי שרא' הש"י קושי ערפ' של ישראל וקרוב לזה פי' הר' מורי ז"ל.