עריכת הדף "כסף משנה/אישות/טז" (פסקה)

== יט ==

'''המוכרת כתובתה וכו'.'''  מכירה ומחילה זו שכתב רבינו שהיא קיימת היא בעיקר הכתובה מפני שאין לה לומר נחת רוח עשיתי לבעלי כדי שלא יהיה לו איבה שיאמר לה עיניך נתת בגירושין ובמיתה שהרי כיון שכל הנשים יש להן עיקר כתובה אין לה למכור ולתת לו מפחד איבה שלא יאמר לה עיניך נתת בגירושין ובמיתה דאדרבה היא יכולה לומר עיניך נתת בגירושין כשמבקש ליתן או למכור לה כתובתה ולכן מכירתה ומחילתה קיימים ולדעת רבינו הוא הדין לתוספת כמו שכתב בסוף פרק י"ח אבל הנדוניא אינה ככתובה לדעת רבינו אלא כחוב בעלמא ומ"ש רבינו בפרק כ"ב הם בנכסי צאן ברזל ובנכסי מלוג כמו שמבואר שם בדבריו לא בעיקר כתובה ותוספת: 

'''אבל המוחלת וכו'. ואפילו מזונות אין לה עליו.'''  כך נראה מדברי הרי"ף והרא"ש וגם הר"ן כתב שכדברי רבינו נראה עיקר: 

'''כתב'''  הרשב"א מוחלת כתובתה לבעלה מה שעשתה עשוי ומיהו דוקא במוחלת שלא מחמת אונס ידוע אבל אם נאנסה ומחלה ויש עדים על האונס כגון זה שהיה מתקוטט עמה כדי שתמחול לו והוציאה מביתו ונתפייסה ומחלה לו כדי שתשב עמו בשלום אף על פי שלא מסרה מודעא המחילה בטלה וכל שיש סיפק בידו לעשות ומפחידה הרי זה אונס: 

'''והוא שיהיו דברים שהדעת סומכת עליהן וכו'. . מ"ש או דברי תימה'''  יש ללמוד כן מדאמרינן בס"פ החובל {{ממ|ב"ק דף צ"ג}} אמתניתין דהאומר סמא את עיני וכו' יש לאו שהוא כהן ויש הן שהוא כלאו:

<noinclude>{{מהדורה זמנית}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>