עריכת הדף "העמק דבר/בראשית/לה" (פסקה)

== ח ==

''' אלון בכות.''' ידוע פרש״י בשם המדרש שבכו כאן גם על רבקה. ויש להבין אמאי לא פירש הכתוב שבכו אלא ברמז. אבל הענין דלא נזכר בכתוב אלא מה שהדין כך ומש״ה בא״א כתיב שהלך לספוד לשרה ולבכותה שכך הדין לבכות על שבעה קרובים וכן כאן במות דבורה שהיא כדין אדם כשר שהחובה לבכות עליו בפניו מש״ה כתיב שבכו על דבורה. אבל על רבקה שהי׳ שלא בפני המת ולא הי׳ מחויב לבכות עליה אלא יעקב בנה ולא כולם ע״כ לא כתיב בכיה זו{{תוספת|א|איברא נרמז מכ״מ בכיה שעליה גבי בכיה של מצוה שלפני דבורה שבאמת לא היה דבר שיתעורר לשבטים בכיה על דבורה וא״א לבכות בלי התעוררות אבל משהגיעה השמועה של רבקה בכו מרוב צער שלא זכו לראות הורתם שאהבה אותם ואותה הבכיה היתה לפני דבורה ועלה דמעות אלו של רשות למצוה כאלו בכו על דבורה שהרי מכ״מ היה לכבוד לדבורה במה שבכו עליה במותה. והיינו דאי׳ בשבת דף ק״ה ב׳ כל המוריד דמעות על אדם כשר הקב״ה סופרן ומניחן בבית גנזיו. שנאמר נודי ספרתה אתה שימה דמעתי בנאדך הלא בספרתך ופי׳ נודי היינו צרת עצמו שהיה דוד המלך נע ונד. וכשהזדמן לפניו אדם כשר שמת היה בוכה ומתאבל לפניו על נודו. ואמר שישים ה׳ דמעתו בנאדך אע״ג שדמעתו היו על צרותיו מכ״מ כיון שהיה על אדם כשר ואמר הלא בספרתך היינו בשני ספרים [ואע״ג דלא כתיב יו״ד סימן הרבים במלת בספרתך אבל כיון שהוא שם הקיבוץ בא גם על רבים בל״י] מבואר זה הכלל חדא כאן וחדא בס׳ ויקרא עה״פ ויבכו את השרפה וגו׳ כמש״כ שם. והנה גם כאן היה מיתת והבכיה על דבורה לכפרה על עון דינה ושמעון ולוי. ואח״כ נתפייס ה׳ והגיע לדברי רצון וברכה}}: