עריכת הדף "בני אהובה/אישות/יא" (פסקה)

== טז ==

'''הורו ''' 

''' הגאונים וכו' אבל התוספת יש לה וכו'.''' ועיין במ"מ וז"ל ויש מי שכתב שאין זה אלא בטוען פתח פתוח אבל בטוען טענת דמים נאמן אפילו להפסידה תוספות כתובה ואין כן דעת רבינו ז"ל עכ"ל והנה בגמרא דף ט' אמרינן אף אנן נמי תנינא האוכל אצל חמיו וכו' ומשני לא דקטעין טענת דמים הרי מבואר אף דליתא לחזקה דאין אדם טורח כס"ד דליתא לדשמואל דנאמן בפתח פתוח דלא אמרינן החזקה מ"מ אמרינן בטענת דמים דנאמן וא"כ לפי זה אף בתוספות כתובה דהוא דאורייתא אמרינן כן דמאי שנא כיון דלא צריכנא להך סברא דאין אדם טורח וכו' ואפשר לומר דודאי לולי הך סברא דאין אדם טורח דהוא חזקה פשיטא דאף בטענת דמים לא מהימן רק הא דאמרינן דחזקה אין אדם טורח וכו' היינו דודאי יגרשנה כמ"ש דאין אדם דר עם נחש בכפיפה אחת והיינו בטענת דמים דמבורר לו אבל בפתח פתוח דטעה ולא משקר רק דמטעה קטעי ואף היא לא תקניט עליו כי תחשוב שטעה ולכך הו"א דליכא חזקה דאינו משקר בכוונה קמ"ל דגם בזו איכא חזקה אבל מ"מ בין בטענת דמים ובין בטענת פתח פתוח נאמן מטעם חזקה ולכך בתוספות כתובה שהוא מהתורה לא סמכינן אחזקה לגרוע שעבודה מה דנתחייב ועומד זהו מה שיש לומר בדעת הרמב"ם והטור.

''' אך ''' לפי זה דבין בטענת דמים ובין בטענת פתח פתוח אינו נאמן אלא מטעם חזקה ועל שניהם אמרו הואיל וכתובה דרבנן וא"כ למ"ד כתובה דאורייתא אינו נאמן בשום טענה וקשיא לר' מאיר דס"ל כתובה דאורייתא כדאמרינן פרק אע"פ דף נ"ו ע"ב אם כן הא דקתני ביבמות דף קי"א ע"ב דלר' מאיר טענת בתולים עד שלשים יום האיך משכחת ליה הא אינו נאמן לדידיה ובפרט לפי מ"ש הרא"ש בשם הירושלמי דהך דטענת בתולים עד שלשים יום מבואר דקאי על טענת פתח פתוח או טענת דמים וליתא לפנינו קשה ביותר דהא בטענת פתח פתוח אמרינן בהדיא בגמרא אי כתובה דאורייתא לא מהימן ור"מ אית ליה כתובה דאורייתא וכן יש להקשות על דברי התוס' כתובות דף ט' ע"ב ד"ה מאי לאו וכו' וביהודה לא מצי טעין דודאי בא עליה דלא מוקי אינש אנפשיה ואע"ג דאמרינן ביבמה דעד ל' יום מוקי אינש אנפשיה רוב פעמים לא מוקי וכו' ובודאי קושיית התוס' הוא למה דאוקמינן מתניתין דיבמה כר"מ דלרבה דמוקי התם הך דיבמה כרבי יוסי ומחלק בין ארוסה ליבמה אין מקום לקושיית התוס' דהא יש לומר דהא מתניתין דביהודה אין לו טענת בתולים אתיא נמי לרבי יוסי דס"ל דבארוסה טענת בתולים דוקא לאלתר ועל כרחך צ"ל דס"ל לתוס' דהך מתניתין ביהודה אין לו טענת בתולים ודאי דאף לר"מ אתיא ובפרט דסתם מתניתין ר"מ היא ולזה צידדו התוס' לומר דאף לר"מ דס"ל דעד ל' יום מוקי אינש אנפשיה יש לחלק כמ"ש התוס' וקשה הא לר"מ בלאו הכי אין טענת בתולים ובפרט לענין פתח פתוח דמיירי הכא דלר"מ כתובה דאורייתא {{ממ|ה}} וצ"ל דס"ל לתוס' דודאי אף אי כתובה דאורייתא נאמן מכח חזקה דאין אדם טורח וכו' רק דהו"א אי כתובה דרבנן לא יועיל חזקה דא"כ מה הועילו חכמים בתקנתן דכל אחד יערים להפקיע תקנת חכמינו ז"ל דקיל בעיניו תקנת חכמים ולזה קמ"ל דמ"מ נאמן מתורת חזקה והכי דייקא לישנא דגמרא חכמים תקנו כתובה וכו' והם האמינהו וכו' וא"כ מה הועילו חכמים בתקנתן ועל זה משני חזקה ואי דאורייתא היא אין מקום שאלה דנאמן רק אי דרבנן היא הו"א דלא יהיה נאמן כדי שלא להפקיע תקנת חכמים.

''' ובהכי ''' ניחא דהא דפסק ר"ת כתובה דאורייתא כמ"ש התוס' והרא"ש ור"ת פסק לקמן בהא דאמר רב אשי דף י"ב תני שלא משמש דרב אשי ס"ל דנאמן בטוען פתח פתוח מצאתי רק התם הוגרע כחו הואיל ושינה המנהג כמ"ש תוס' ישנים והרא"ש בהדיא וא"כ קשיא אהדדי וצ"ל כמ"ש ובהכי ניחא דברי הרא"ש דחולק על הגאון לומר דאף בתוספות כתובה נאמן מכח חזקה אף דתוספות כתובה דכתב מעצמו הוא דאורייתא כשאר חוב דמשעבד עצמו וכמ"ש הכ"מ והב"י ועל כרחך צ"ל דס"ל כמ"ש דאף בכתובה דאורייתא מהני חזקה כדמוכח לר' מאיר ואפשר דגם דעת הגאון כך דגם אי כתובה דאורייתא מהימן מכח חזקה רק דס"ל דאין לנו אלא מה שאמרו חכמינו ז"ל דהם אמדו דעת האדם דודאי אף אם יגרש לאשה זאת ויקח אחרת לא יכול לפחות לה ממנה ואם כן כל הריוח מנה ואין טורח הסעודה והפסידה שוה לו בשביל מנה אבל ביותר אפשר דמפסיד הסעודה בשביל הריוח ואין לנו אלא מה שאמרו חז"ל והן אמדו דעתן של אנשים ולכך בתוספות כתובה אזלא החזקה ובהכי ניחא הך דחרשת ושוטה דמיירי בדכתב לה כמ"ש לעיל ומ"מ אמרו בגמרא דאין להן טענת בתולים ולדעת הגאון תקשי הא בדכתב לה הוי כמו תוספות כתובה ומה קמ"ל בחרשת ושוטה הא בשום אשה אינו נאמן אלא על כרחך דהתם בשביל מנה אינו מפסיד הסעודה ואית ליה חזקה רק דבחרשת ושוטה אין לו טענת בתולים ופשוט הוא.

''' אך''' כל זה דחוק בעיני ולולי דמסתפינא הייתי אומר בדעת התוס' דס"ל כדעת השלטי גיבורים דכי אמרינן דיכולה לומר תחתיך נאנסתי היינו בכתובה מנה ומאתים דזהו משתעבד לה מן האירוסין וא"כ כבר חל החיוב משעת אירוסין ואם נאנסה אח"כ מזלו גרם משא"כ תוספות כתובה דחל משעת נשואין והיא נאנסה מקודם לא תוכל לומר לו מזלך גרם כי אדעתא דהכי לא כתב לה ולפי זה יש לומר הא דצריכן אנו לחזקה אין אדם טורח וכו' ולא אמרינן בלאו הכי דנאמן מטעם הממע"ה כקושיית הרמב"ן הוא משום דיש לה מגו דמוכת עץ אני תחתיך ולכך צריכן לחזקה דיהיה מגו במקום חזקה כמ"ש דף ט' בד"ה לא דקא טעין וכו' וכמ"ש לעיל בשם הרא"ה עיי"ש ולפי זה לולי דאמרינן דארוסה יש לה כתובה אף בטוענת מוכת עץ אני תחתיך הפסידה הכתובה דאדעתא דהכי לא כתב ואין לומר מזלך גרם כיון שהיה קודם השעבוד בין קידושין לחופה ובין חופה לבעילה ודאי לא שכיח כלל לטעון מוכת עץ אני תחתיך באותו זמן מועט וא"כ אף במכחישתו לית לה מגו כלל משא"כ אי אמרינן דארוסה יש לה כתובה וא"כ בהא נאמנת לומר מוכת עץ אני תחתיך ומזלך גרם וא"כ אף במכחישתו נאמנת במגו לולי דהוי החזקה דאין אדם טורח ולפי זה הא דצריכין אנו לחזקה היינו לבטל כתובה דאירוסין אבל כתובה דנשואין לולי כתובה דאירוסין אין צריכן לחזקה ולפי זה יש לומר הא דכתובה דאורייתא מדכתיב כסף ישקול כמוהר הבתולות היינו כתובה מנשואין אבל כתובה מאירוסין כו"ע מודה שהיא דרבנן דזה אינו כמוהר הבתולות דכתיב בבעולה וא"כ צריכן אנו שפיר לחזקה.

''' והשתא ''' לק"מ אדרבי מאיר וגם פסקי ר"ת לא קשיין אהדדי דרק כתובה מנשואין ס"ל שהיא דאורייתא ולכך כותבין אנו בכתובות שהן מנשואין דחזי ליכי מדאורייתא ועל זה בלאו הכי נאמן כקושיית הרמב"ן ואין צריך לחזקה ולית לה מגו כמ"ש לעיל רק אכתובה דאירוסין דאית לה מגו ובזה אמרינן חזקה כיון דהוא דרבנן ולא קשה מידי ולכך בגמרא דף י' ע"א דאיפך בתרייתא ולא קמייתא משום דשמעינן ליה לרבן שמעון בן גמליאל דסבר כתובה דאורייתא מדאמר דנותן לה ממעות קפוטקיא והא יש לומר דקמייתא מיירי בכתובה מן האירוסין דאינו דאורייתא לרשב"ג והא דאמר דנותן ממעות קפוטקיא משום דכתובה דאורייתא מיירי בכתובה מן הנשואין וצ"ל דעל כרחך ליכא למימר הכי דא"כ האיך קאמר רשב"ג אינה גובה אלא מזבורית דמשמע כל הכתובות אפילו מן הנשואין ועוד דא"כ חכמים דפליגי עליה ואמרו בברייתא {{ממ|כתובות] [כתובת] אשה מן התורה סברי אפילו מן האירוסין ובאידך ברייתא ילפי זאת ממוהר הבתולות ומשם ליכא למילף רק מן הנשואין כמ"ש והשתא על כרחך צריך למיפך בתרייתא ואתי שפיר וא"כ אף בהרא"ש יש לומר כן דלכך חולק על הגאון בתוספות כתובה דגם בזה לית לה מגו כמ"ש לעיל דאף בטוענת מוכת עץ אני תחתיך מ"מ הפסידה תוספות כתובה דלא כתב אלא מעת נשואין כמ"ש השלטי גיבורים וא"כ אין צריך לחזקה דמדינא נאמן כמ"ש הרמב"ן.

''' איברא ''' דהרא"ש דחה בלא"ה הך טענה דמגו דמוכת עץ דלא שכיח ולא אסיק שמעתין בהך תירוץ דהוי מגו במקום חזקה כלל ולכן נראה היותר נכון בדברי הרא"ש דס"ל דודאי הא דתלא בגמרא הך חזקה דאין אדם טורח בכתובה דרבנן משום דהוי קשיא לן האיך יהא נאמן דלמא שונא אותה ודעתו לגרשה רק דארוסה יש לה כתובה מאתים ולמפטר ממנה כנסה וטען פתח פתוח מצאתי ומתחילה בעלילה בא עליה ועל זה היתה כונתו ועל זה אמר כיון דכתובה דרבנן בכל זאת אמרינן חזקה דאין אדם טורח אבל סברא זו לא אלים כל כך להפקיע שעבוד דאורייתא עד שאמרו כתובה דרבנן והן אמרו והן אמרו משא"כ בתוספות כתובה שכתב לה בעת נשואין ותיכף בא ואמר פתח פתוח מצאתי בזו ודאי ליכא למיחש דיהפוך לבו לשנוא אותה בין לילה היה ובין לילה אבד דמי הכריחו אתמול לתוספות כתובה הא ארוסה לית לה תוספות כלל ובזמן מועט כזה ודאי לא חיישינן ופשוט הוא והכי דייק לישנא דהרא"ש במה דפליג על הגאון להדיא.

''' ונראה ''' לי דיש לו להרא"ש ראיה מבוררת לזה דהנה בגמרא דף י"ב ע"א פריך אמתניתין דקתני בתולה אלמנה גרושה וחלוצה מן הנשואין כתובתן מנה ואין להם טענת בתולים וליחש שמא תחתיו זינתה ומשני שקידש ובעל לאלתר והרא"ש השמיט הך קושיא דשמא תחתיו זינתה והך פירוקא שקידש ובעל לאלתר וצריך טעם למה השמיטו הרא"ש ובאמת הלח"מ בפרק זה הלכה ח' הקשה קושיא זאת על ההלכות שהשמיטו זאת ותירץ שם בלח"מ דהא דפרכינן שמא תחתיו זינתה הוא דוקא לרבה דאמר זאת אומרת כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה כתובתה מנה ש"מ דאתה מחזיקה בחזקת בתולה וא"כ הבעל שמצאה בעולה יש לחוש דלמא תחתיו זינתה משא"כ לרב אשי דס"ל הרי כנסה ראשון והרי היא בחזקת בעולה לבעל הראשון א"כ ליכא למיחש לשמא תחתיו זינתה דהא היא בחזקת בעולה לראשון ותירוצו נכון הוא וגם הרא"ש ס"ל כן לכן השמיט הך דקידש ובעל לאלתר ולפי זה הך דקידש ובעל לאלתר אתיא דוקא לרבה דאמר כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה דיש לה מנה א"כ קשה דמה איריא בתולה אלמנה מן הנשואין דאין לה טענת בתולים אף בתולה דעלמא בקידש ובעל לאלתר נמי אין לו טענת בתולים דהא אינו נאמן דליכא כאן חזקה דאין אדם טורח וכו' דלמ"ד כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה כתובתה מנה אינו מפסיד הסעודה כמ"ש התוס' דף י' בד"ה חזקה וכו' ולכהן או לישראל בקידשה אביה פחות מג' שנים לא מתסרה דהא קידשה ובעל לאלתר ולא זינתה תחתיו וא"כ אין כאן הפסד סעודה בשום פנים ואינו נאמן ובכל בתולות אין לו טענת בתולים אמנם לפי מה שכתבתי ניחא דבקידש ובעל לאלתר נאמן בלי חזקה דמהיכי תיתי יתהפך לבו לשנוא אותה סמוך לנשואין בלי הפסק זמן מה ועל כרחך דאמר אמת ועיקר הטעם דחזקה היכא דלא קידש ובעל לאלתר וא"כ יש לחוש אולי בין כך נתחרט והפך לבו לשנוא ולכך צריכן לטעם חזקה דאין אדם טורח וכו' וא"כ דברי הרא"ש בתוספות כתובה שכתב בעת נשואין מוכרח.

''' (ה}} ''' אמר המגיה הא דהוצרך המחבר לכל האריכות להקשות לשיטת התוס' דר' מאיר אדר' מאיר ולא קשיא ליה בפשיטות כיון דלהתוס' מוקמינן מתניתין דיבמות כר"מ דלתירוץ השני שבגמרא דמוקמינן כר' יוסי יש חילוק בין ארוסה ליבמה וא"כ קשיא אדר"מ דהא ר"מ ס"ל כתובה דאורייתא א"כ אין לו טענת בתולים כלל אבל באמת כונת הרב בזה דאי לאו דהתוס' הוי מוקי ליה מתניתין דביהודה אינו נאמן כר"מ כדמוכח מכח קושייתם דכאן לא הוי קשיא כל כך דר"מ אדר"מ דיש לומר דהא דאמר ר"מ טענת בתולים שלשים יום מיירי בטענת דמים דיש לומר דנאמן אפילו אי כתובה דאורייתא אבל השתא לפי קושיית התוס' דמוקי מתניתין דביהודה אינו נאמן כר"מ ומיירי בטענת פתח פתוח קשיא הא אמרינן בגמרא אי כתובה דאורייתא אינו נאמן לטעון פתח פתוח וזה שכתב הרב בלשונו הצח בפרט לענין פתח פתוח וכו'.

''' שחזקה ''' 

''' היא שאין אדם טורח בסעודה ומפסידה. ''' עיין בבית שמואל סימן ס"ח ס"ק {{ממ|כ"ב}} [כ"ד] מה שמביא בשם התוס' דף י' בד"ה חזקה דס"ל לתוס' דהא דאמרינן חזקה דאין אדם טורח בסעודה ומפסידה היינו משום דקידושין המה בטעות וצריך לקידושין אחרים וא"כ מפסיד הסעודה ובדברי הרמב"ם לא משמע כן דכתב [הי"ז] הרי דרצה לקיימה משמע דאין צריך לקדש מחדש וא"כ יש להבין מה טורח הסעודה יש כאן כקושיית התוס' ועיין שם בב"ש שכתב דהרמב"ם ס"ל דבשביל מנה לא יוציא לעז וכמ"ש לעיל דאמדו חכמים דעתו דבשביל מנה לא יוציא לעז אבל לישנא דטורח בסעודה ומפסידה הוא דוחק כיון דאין צריך לקדש מחדש אם לא נאמר דודאי בשביל מאתים יוציא לעז א"כ צריך לגרשה והרי מפסיד הסעודה ואם לקיימה הרי הלעז בשביל מנה וזה אינו עושה וזה דוחק דנאמר דקים להו לרבנן דבשביל מנה לא יוציא לעז ובשביל מאתים יוציא לולי דמפסיד הסעודה עד שאמרו בשם רבי שמעון בן אלעזר דאם אינו טורח בסעודה דאינו נאמן ואפשר דודאי אי רוצה לקיימה פשיטא דנאמן דכל הפוחת לבתולה ממאתים ולאלמנה מנה בעילתו בעילת זנות וחזקה זו אלימה כמו שאמרו בכל דוכתי אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות וא"כ פשיטא דנאמן דלולי דהאמת אתו הרי בעילתו בעילת זנות רק דחששו אולי יגרשנה ומשקר כדי להפסידה כתובה ועל זה אמרו חזקה אין אדם טורח בסעודה ומפסידה.

''' ויש''' להקשות לדעת התוס' למה יהיה צריך קידושין מחדש וכי גרע זה מקידשה על תנאי שאין בה מומין אפילו מומין גדולים כגון צרעת וכדומה שאדם מקפיד עליהם יותר מבתולה ונמצאת בעולה וכתבו התוס' דף ע"ג ע"א בד"ה אלא טעמא דרב וכו' אפילו כנסה ג"כ על תנאי ומפרש התנאי בשעה שכנסה לא עביד התנאי לסתור הקידושין אלא משום כתובה ומ"מ בעל לשם קידושין דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ואיך נאמר בכנסה אדעתא דבתולה ונמצאת בעולה דקידושין בטלים וסתמא אמרינן אין תנאי בנשואין ועיין בתוס' בבא קמא דף ק"י ע"ב בד"ה אדעתא דהכי ובמרדכי ביבמה שנפלה לפני מוכה שחין דכתבו דוקא מאירוסין אבל בנשואין מקדשה נפשה דטב למיתב טן דו וכו' ועיין שם בפוסקים ומכ"ש בהך קפידא דבתולה ונמצאת בעולה ואולי אפשר דהתוס' שפירשו כן משום דס"ל דאנן לא קי"ל כשמואל בהך חזקה אין אדם טורח וכו' כמ"ש בדף י' ד"ה אמר רב נחמן אמר שמואל ורב נחמן דאמר חזקה זו בשם שמואל אמרה ושמואל לשיטתו אזיל דאיהו לא ס"ל הך דרב דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות כמבואר דף ע"ג פלוגתתם בקידשה על תנאי וכנסה סתם וזה דוחק ואפשר עוד לומר דבשלמא שאר תנאים דלא תליא בבעילה אמרינן האיך הכניס עצמו בספק בעילת זנות ולא המתין וראה אם נתקיים התנאי או לא או דהיה לו לבטל התנאי ולא להכניס עצמו בספק בעילת זנות על כרחך אמרינן דודאי בשעת בעילה מחל התנאי שלא לבעול בעילת זנות משא"כ כאן בבעולה כל כמה דלא בעיל אי אפשר לו לידע אם בתולה היא או בעולה ומה היה לו לעשות על כרחו הוצרך להכניס עצמו בספק הלזה ומ"מ דעתו לבעול ולקדש אותה בחזקת בתולה ואם תהיה בעולה לא תהא מקודשת לו כלל על כן לא ביטל התנאי ולא זז ממקומו כלל וגם זה צ"ע.

''' ויותר ''' נראה דאין דעת התוס' לומר דאם רוצה לקיימה דצריך לקדש מחדש כמ"ש הבית שמואל רק דתוס' ס"ל כדעת רא"ה דודאי מגרשה דאין אדם שותה בכוס ורוקק בו והיינו אם אמת אומר אבל אם שקורי משקר אינו מגרשה וא"כ בשלמא כשאין לה כתובה כלל על כרחך יגרשנה דאם לא יעשה כן יהיה נתפס בעיני כל לשקרן דאומרין אם האמת כדבריך למה אתה מקיימה ואין אתה מגרש לאשה שהיתה זונה משא"כ בכתובתה מנה אינו מגרשה דאף אם מקיימה אינו נתפס לשקרן בעיני ההמון דיאמרו חס הוא מבלי ליתן לה כתובה מנה שעינו צרה בממון או שאין לו ממון וא"כ אינו מפסיד הסעודה.

''' אבל''' יש להקשות לדעת התוס' דס"ל דלמ"ד כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה כתובתה מנה ליכא למימר הך חזקה דאינו טורח וכו' משום דאינו מפסיד הסעודה א"כ מה זה דדחקו התוס' בפרק אלו נערות דף ל"ו ע"ב בד"ה אי דקא טעין וכו' לפירוש רבינו חננאל אי ס"ל הך חזקה אין אדם טורח הא קושיית התוס' התם על ר"ח אדברי רב ששת קאי דהוא מתרץ התם הא רבן גמליאל והא ר' יהושע ובדף י"א ע"ב אמרינן בהדיא דרב ששת ס"ל כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה כתובתה מנה א"כ ודאי לית ליה חזקה כיון דאינו מפסיד הסעודה ואי משום דברייתא דהתם סתמא קתני דמשמע אפילו בכהן או בישראל וקידשה פחות מג' שנים ויום אחד והיא אסורה לו דליכא כאן אלא חד ספיקא ספק מוכת עץ ספק בעולה וא"כ מפסיד הסעודה דמ"מ לשיטת התוס' דכתבו דף ט' ע"א בד"ה ואי בעית אימא דמוכת עץ שכיח אין לאוסרה אפילו בחד ספיקא דלוקמי אחזקה חזקת כשרות דמוכת עץ היא כמו שהקשו בדיבור הנ"ל אספק אונס וספק רצון דלוקמי אחזקת כשרות ובאונס היה וכאן לא שייך תירוצם דשם דרוב ברצון דזה לא שייך במוכת עץ לומר דרובן אינן מוכת עץ לשיטת התוס' דהוכיחו דמוכת עץ שכיח מהא דפריך בגמרא כולהו נמי חבוטי מחבטי.

''' והא ''' דהקשו התוס' בשמעתין דפתח פתוח בדיבור הנ"ל דתהא מותרת מכח ספק ספיקא ספק באונס ספק ברצון ספק בעולה ספק מוכת עץ ולא הקשו בפשיטות דתהא מותרת בחזקת מוכת עץ כמו שהקשו לעיל מנין דתהא בחזקת אונס יש לומר דאולי הגמרא מיירי דטוענת טענה המתירה כגון בכהן קודם קידושין נבעלתי ובישראל נאנסתי וא"כ איך נאמר אנו מוכת עץ היא מה דלא טוענת ולכך הקשו התוס' רק מכח ספק ספיקא וא"כ אנו אומרים בממה נפשך אם אמת כדבריה הרי היא מותרת ואם לאו הרי היא בכלל הספק אולי האמת אתה ואם שקורי משקרת דלא נאנסה מ"מ אולי מוכת עץ היא ומי יימר דמשקרת והיא נבעלת ברצון דלמא משקרת ומוכת עץ היא ולכך תירצו התוס' דאלו מוכת עץ היא היתה אומרת כן דאין גנאי בכך כמו בביאת אונס ומדלא טוענת כן אינו נכנס בגדר הספק אבל לקמן דף ל"ו בחרשת ושוטה דאין דבריהם להועיל או להזיק קשה שפיר דאין לאוסרה בספק מוכת עץ דלוקמי אחזקתה חזקת כשרות ועל כרחך לענין כתובה איירי וקושיא ראשונה במקומה עומדת דהא על כרחך לרב ששת לית ליה חזקה דאין אדם טורח דאין מפסיד הסעודה לדידיה כיון דסבר דכתובתה מנה.

''' {{ממ|ובסברא ''' הנ"ל בתוס' יש להבין דברי מהרש"א שהקשה דלקמן בד"ה לא דקא טעין דהקשו התוס' לענין להפסיד כתובתה דתהא נאמנת במגו דמוכת עץ ולעיל בד"ה ואי בעית אימא לענין דנאמן לאוסרה הקשו התוס' דתהא מותרת משום ספק ספיקא ולמה לא הקשו שם דתהא נאמנת במגו דמוכת עץ ועיי"ש דתירוצו דחוק אי אמרינן מיגו באיסור ולכאורה קושייתו תמוה דאפשר דהתוס' ס"ל כרבינו יונה בטוענת נאנסתי מותרת באמת רק דכל שמעתין מיירי בשותקת או מכחישתו ואומרת בתולה אני וא"כ מה מגו איכא כאן בשותקת או מכחישתו איך נאמנת במגו הלא הוא קים ליה דפתח פתוח מצא ושויא אנפשיה חתיכה דאיסורא והוי כמגו במקום עדים וגם תירוצו דאם אמרינן מגו באיסור אינו ברור דפשיטא דאמרינן מגו אפילו באיסור דכל דיני מגו ילפינן מאיסור דאת בתי נתתי לאיש הזה ולכן נראה דמהך דלעיל דהקשו התוס' במוכת עץ בספק ספיקא ולא הקשו בפשיטות מכח חזקה ש"מ דהתוס' מפרשי דטוענת טענה המתירה כמ"ש לעיל וא"כ ש"מ דהתוס' לא ס"ל כרבינו יונה דלרבינו יונה בטוענת טענה המתירה נאמנת באמת ושפיר הקשה מהרש"א דתהא נאמנת במגו ומ"ש לחלק בדיני מגו בין איסור לממון והוא משום דכיון דרוב ברצון כמ"ש התוס' ואף דהוא רק רוב דרבנן מ"מ אפשר כיון דבמקום חזקה לא אמרינן מגו אף ברוב דרבנן לא אמרינן מגו וא"כ היא דטוענת נאנסתי ואינה נאמנת כמ"ש הרא"ש על רבינו יונה משום דאיכא רוב דרצון איך תהא נאמנת במגו נגד הרוב ואף דקי"ל כרבן גמליאל לקמן באומרת נאנסתי דנאמנת מטעם מגו דלקמן לענין להפסידה כתובתה הטעם דבממון אמרינן מגו נגד רוב רצון דרבנן דבממון אפילו במקום חזקה אמרינן מגו משום דהוי בעיא דלא איפשיטא ותלינן לקולא משא"כ באיסור ולכך חזר מהרש"א להביא ראיה מהך דמדברת משום דשם ג"כ המגו הוא נגד רוב פסולים אצלה וש"מ דאמרינן מגו במקום רוב זהו מה שיש לפרש בדברי מהרש"א שכונתו למה שכתבתי}}.

''' וצ"ל ''' דהא בלא"ה יש לעיין דהתוס' הביאו ראיהדמוכת עץ שכיח מהא דפריך בגמ' דף ל"ו דכולן מחבט חיבוטי דהא זה דוקא לסומכוס אבל חכמים לא ס"ל כן כמ"ש הרא"ה ז"ל אלא ודאי דאין כונת התוס' דמוכת עץ שכיח לגמרי דח"ו דיהיו רוב בנות ישראל מוכת עץ ובטלת כתובה מאתים ובירושלמי מבואר להדיא דאינו מצוי רק התוס' ס"ל דהוי כמו רוב דרצון דהוא רוב דרבנן ואינו רוב גמור וא"כ אי אפשר לומר לוקמי אחזקת מוכת עץ הואיל והוא נגד רוב דרבנן שאינם מוכת עץ ומ"מ נכנס בכלל גדר הספיקות כמו ספק דאונס הואיל ואינו רוב גמור ולזה הביאו התוס' ראיה מהך דחבוטי מחבטי ואף דסומכוס אמרה ולא ס"ל לחכמים כן מ"מ פלוגתא רחוקה לא אמרינן אם לסומכוס רוב נשים ישנן בגדר מוכת עץ נימא אנן לרבנן דרוב גמור רוב דאורייתא הם אינם מוכת עץ וזהו הוי מהיפך להיפך ודי דנאמר דלרבנן הוא רק רוב דרבנן וא"כ היכא דליכא אלא חדא ספיקא היא אסורה עליו א"כ הוא מפסיד הסעודה ואתי שפיר.


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}