עריכת הדף "
אלשיך/שיר השירים/ד
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== יא == '''נופת תטופנה וכו'.''' עוד היה לך במעמד הר סיני שעי"כ זכית אל הכבוד ההוא והוא כי נופת כו' והענין כי עיקר עבודת שמים תלוי' בכונת הלב ובדבקות פנימי בל יהי' הכשרון מן השפה ולחוץ רק תוכם כברם וע"כ אמר הנה כנוטף הנוטפת דבש ובקרבה ועיקרה שעוה בעלת הדבקות בטבעה כן היו שפתותיך נוטפת דבש כמאמריך הנעימים באומרך נעשה ונשמע ובקרבך דבקות עצמיי ולא מן השפה ולחוץ וכ"כ גדול חביבותך שעשה רושם גדול כי דבש וחלב תחת לשונך כו'. ולבא אל הענין נזכירה מאמרם ז"ל ע"ז במדרש חזית וז"ל וריח שלמותיך כו' כתיב ויגש וישק לו וירח את ריח בגדיו אמר רבי יוחנן אין לך דבר שריחו רע וקשה יותר משטף של עזים והוא אומר וירח את ריח בגדיו אלא כשנכנס יעקב אבינו נכנס עמו ריח ג"ע הדא דאמר ליה ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה' כיון שנכנס עשו נכנס עמו גיהנם כו' הדא דאמר ליה מי איפה מי נאפה בתנור זה ע"כ והראוי בו לשית לב מה ענין ריח שמלותיך אצל ענין יעקב אם הכונה שעליו ידבר הכתוב על שעה שנכנס יעקב אצל אביו אינו ענין אל כל מה שדרש במדרש ההוא בראש הפסוק כלל ואם הכונ' היא שריח שלמותיך הוא על ריח ג"ע למה יקראנו בשם זה ועוד מה קושי הוא זה אין לך דבר שריחו רע משטף כו' ויאמר נא שעל בגדי עשו החמודות נאמר ועוד בתשובתו כיון שנכנס יעקב כו' א"כ איך יאמר וירח את ריח בגדיו מה ענין ג"ע אצל בגדיו וגם מה ענין אומרו הדא דאמר ליה כו' גם מה צורך לזה הביאו ענין עשו שנכנס גיהנם עמו. אמנם הנה ממאמר ספר הזוהר למדנו כי ממעשים טובים של אדם נעשים לו שני מלבושים רוחניים והן הם חלוקא דרבנן האמור בגמרא והא' נעשה ממעש' המצות והשניה מהכונה של מעשה בו יתלבש הרוח בג"ע של מטה ושל מעלה הכוונה בו תתלבש הנשמה בג"ע של מעלה וזאת תהי' כוונת ר' יוחנן לפרש באו' וריח שלמותיך כאשר יבא בס"ד שהוא על ריח לבושי הנשמות בג"ע והוצרך להביא ראיה לשני דברי' א' שיש בג"ע לבושים לרוח ונשמת הצדיק שנית שיש להם ריח לאשר כח בו להריח בם והביא ראיה לדבר מאשר הריח יצחק ריח לבושי רוח ונשמ' יעקב שבג"ע וז"א כתיב ויגש וישק לו וירח את ריח בגדיו והקשה ששטף של עזים ריח רע הוא ולא ערב לו לומר שעל בגדי עשו החמודות ידבר שא"כ מאי בגדיו בגדי עשו הן ועוד ראיה שנית כי הנה בהחילו לתפוס בכתוב מאמרו ויגש וישק לו ולא תפס מאו' וירח והוא כי הנה בהגיש יעקב אליו וימשש ידיו היה ראוי יריח בגדיו שעל גופו יותר מכאשר נשק לו שלא על פניו היו ואדרבא שם היתה חוטמו יותר קרובה אל שטף העזי' שבחלקת צואריו מאל בגדיו שמשכמו ולמטה ע"כ אמר שנכנס ג"ע עמו כלומר שלהיות בג"ע שם היה מלבושי יעקב ומה גם כנראה מספר הזוהר שג"ע של מעלה נכנס עמו שלבא לעה"ז צריך יצטרף בשל איכות שלמטה על כן אז וירח את ריח בגדיו של יעקב שהיו בג"ע שנכנס עמו וזהו את ריח בגדיו ולהביא ראיה אל היות אומרו בגדיו בגדי נפשו וגם אל אומרו נכנס ג"ע אמר הדא דאמר ליה ראה ריח בני כריח שדה והוא שקשה בכתוב איך יאמר ריח בני ומהראוי יאמר ראה ריח בגדי בני אך אין זה רק שהבגדים ובנו אחד הוא כי בגדי נפשו הם ועל הכנס ג"ע הביא ראיה מאומרו כריח שדה אשר ברכו ה' הוא שדה של תפוחים כי ברוך מאת ה' הוא והכיר באיכות קדושתו הדמות בנו אל ריח ג"ע כי ענין אחד הוא כמדובר. עוד הביא ראיה מהמקביל אל יעקב כי על מה זה חרד יצחק חרדה גדול' עד מאוד ומה ענין אומרו מי איפה ולא אמר מי הצד ציד כו' אך יורה כי ראה גיהנם וע"כ חרד ואמר מי נאפה שם. ומזה נבין מקביל אליו ביעקב שנכנס ג"ע ומעתה גם או' וריח שלמותיך יאמר על בגדי ישראל שבג"ע. ונבא אל הענין ע"פ דרכנו אמר דבש וחלב כו' וריח כו' והיא כי הנה הדבש הוא עריבות ממשיי והחלב בלתי ממשיי ועוד כי הדבש הוא ע"י מעש' אשר תעשינה הדבורים שאוכלות עשבים ופרחים ומניחין אותם בפיהן עד יתהפך איכותי לדבש ויקיאיהו מפיהם אך החלב הוא נעשה מחליו וע"פ בחינותיה אלה יתכן יצדקו להיות נמשל אל נעשה ונשמע הדבש שהוא מתיקות ממשיי וע"י מעשה משל אל המעשה והחלב הבלתי ממשיי ושלא ע"י מעשה אל השמיעה ואמר הוא יתברך ראה מה עצמו מאמריך באומרך נעשה ונשמע והוא במה שידענו כי מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה כי הלא דבש וחלב הם נעשה ונשמע עדיין היו תחת לשונך שהוא טרם תדבר וכבר וריח שלמותיך הנעשית בם בג"ע של מטה ובשל מעלה חלוק' דרבנן כבר נתנו ריח כריח לבנון הוא מקום המלוא העליון של נשמות הנקרא כך כנודע מספר הזוהר כי המחשבה טובה בטיב עולם הדבקות והכונה עשת' רושם גדול למעלה. או יאמר ע"ד הקודם נופת תטופנה בדבקו' פנימי בנופת שפתותיך באומרך נעשה ונשמע ולא עוד אלא שאמרת הדבר בכל לבבך שהוא בשני יצריך כי דבש הוא היצ"ט שעיקרו וסופו טוב כדבש שתחלתו פרחי' ועשבים טובים וסופו דבש מתוק וגם היצה"ר שעיקרו טומאה ורוגז נהפך ללבן להיטיב כחלב שעיקרו דם ונהפך לחלב לבן וטוב למאכל וזהו דבש וחלב תחת לשונך ועי"כ וריח שלמותיך בג"ע היה כריח לבנון כבדרך הקודם:
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: תנ"ך ומועדים
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף