עריכת הדף "כף החיים/יורה דעה/קיח" (פסקה)

== עט ==

עט) '''לכתחלה''' לא ישלח ע"י עכו"ם. וכ' בתשו' הרשב"א {{ממ|סי' תשסא}} והובאה בב"י ובד"ה. שבכל המקומות אע"פ שיש להם שכונת ישראל והשכונה כעיר א' בפ"ע שהיא מיוחדת לישראל ואין דרך העכו"ם מפסקת. אפ"ה לא ראינו מי שסמך לכתחלה לשלות בשר ביד נכרי בלא סימן אע"פ שבדיעבד יש להתיר כמ"ש בנמצא הלך אתר הרוב. ואמרי' בגה"נ {{ממ|צה.}} דהיינו בנמצא ביד גוי. ע"כ. אך הט"ז ע"ק יא כ' בזה"ל. בתו"ח כלל לב כ' דנוהגין לשלוח ע"י גוי במקום מעבר לרבים והיא שכונת ישראל ואין עכו"ם מצויין שם. דמידע ידעי שהוא של ישראל. עכ"ל. ומשמע דאף לכתחלה נוהגים להקל בשכונת ישראל. וזה דלא כמ"ש בתשו' הרשב"א הנ"ל. וכ"כ להדיא בס' ערוך השלתן ס"ק כו. דקמ"ל הרמ"א דאע"ג דבמקום מעבר לרבים לא שרי אלא בדיעבד. מ"מ בשכונת ישראל נוהגין היתר אף לכתחלה. ע"ש. וכן כתב גם בחכמת אדם {{ממ|כלל ע ס"ח}} ושכן המנהג. וכ"פ בשו"ת דעת כהן {{ממ|סי' סג}}. ע"ש. ותמוה מאד. שלא כ' כן התו"ח. אלא אתר שהביא ד' האו"ה שכ' דלא שרי בדיעבד אלא בשולח ע"י עבדו. כ' וז"ל. ואין נוהגין כן אלא מתירין אף בשאר עכו"ם במקום שהוא מעבר לרבים והיא שכונת ישראל ואין עכו"ם מצויין שם. עכ"ל אות באות תיבה בתיבה. ואין שם תיבת "לשלוח". וא"כ פשוט שלא התיר אלא בדיעבד. ובא להתמיר להצריך שכונת ישראל. וכן מפורש להדיא בד' הרמ"א בסימני התורת חטאת. ע"ש. וכ"כ המנ"י שם ס"ק מג. שכל זה מצד המנהג. אבל לדינא קי"ל כהרשב"א שאף במקום שהוא מעבר רבים עכו"ם ואין ישראל מצויין שם אין לחוש. דמרתת פן יאמר העכו"ם לישראל כו'. ע"ש. [אכן הדבר ברור שהערוך השלחן העתיק ד' התו"ח מהט"ז. ולא ראה במקורם של דברים. ולכן סיים ע"ז בזה"ל. ויש להסתפק אם דוקא ע"י עבדו ושפחתו או ע"י שאר עכו"ם כו'. ובאמת על מדוכה זו ישב הרמ"א לדחות ד' האו"ה שהצריך עבדו ושפחתו. ואיהו ס"ל דשרי אף בשאר עכו"ם וכנ"ל. ונעלם מעינו הבדולח של הערוה"ש].

עט) '''והנה''' הכנה"ג הגב"י או' כ. הביא לשון התו"ח {{ממ|כמקורו הנכון}}. וכ' שכן הסכים הט"ז. וסיים. ומנהג שלנו שלא לסמוך ע"ז אפי' בעבדו ושפחתו אם לא בד' שיש בו טב"ע. וכמ"ש התשב"ץ והאגודה שאסור לשלוח חמין ע"י שפתתו גויה כו'. ע"כ. וכ' ע"ז בשו"ג ס"ק ל. ומנהג הרב ז"ל איני מכיר דבדין הוא דלכתחלה אין לסמוך ע"ז כו'. וצ"ל דהבין הרב דמנהג התו"ח והט"ז הוא להתיר אף לכתחלה. ולכן כ' שמנהגם שלא להתיר לכתחלה וה"ט דהתו"ח והט"ז דס"ל דע"כ לא אסר הרשב"א לכתחלה אלא בשולח חוץ לעיר. אבל בתוך העיר ושכונת ישראל ואין גוי מצוי שם אפי' לכתחלה נמי שרי אף להרשב"א. וכן נראה לענין דינא שכל שהוא בתוך העיר ושכונת ישראל ואין גוים מצויין ביניהם מותר לשלוח בשר ותבשיל ע"י עבדו ושפחתו. וכן נהגו פה שאלוניקי לשלוח הבשר ע"י שפחה מהמקולין ישראל לבית בעה"ב בלי שום חותם. עכ"ל בקיצור. וכל מעיין ישפוט בצדק דאשתמיטיתיה ד' הרשב"א שהובאו בב"י ובד"ה הנ"ל שאסר להדיא לכתחלה אף בשכונת ישראל ואין עכו"ם מצויין שם. וע"כ אין להשגיח במנהג זה שכ' הרב ז"ל. דמאן לימא לן דברצון חכמים עבוד. ומכ"ש לפמ"ש רב גדול מרבני שאלוניקי בשו"ת מעט מים {{ממ|סי' עט}} ובס' טהרת המים {{ממ|מע' מ אות נו}}. שאין לסמוך על המנהגים שכ' השו"ג. שכמה מרבני העיר הזאת חולקים עליו במנהג. ע"ש. ומה שהק' על הכנה"ג בזה. י"ל דכוונת הכנה"ג לאסור אף בדיעבד. וכדמוכח מד' התשב"ץ {{ממ|סי' שלא}} שכ' דהו"ל בשר שנתעלם מ"ה דאסור {{ממ|וכ"ה ד' רבינו יונה והאו"ח וכנ"ל בס"ק עח}}. וכן מצאתי שהבין כן בד' הכנה"ג. הזבחי צדק ס"ק נט. שכתב דאף דלענין הלכה קי"ל כמרן דבדיעבד מותר. אבל הכנה"ג כ' שמנהגם שלא לסמוך ע"ז אפי' בעבדו ושפחתו כו'. וכ"כ בל"י ס"ק כג. וע"כ יר"ש נכון להחמיר. ע"כ. גם במסגרת השלחן הביא ד' הט"ז. ותפס עליו במה שהבין דהתו"ח מקל לכתחלה בשכו' ישראל. דנוכל לפרש שלא התיר אלא בדיעבד. ולא כ' נוהגין "לשלוח" כמו שהעתיק הט"ז. ושוב הביא ד' הכנה"ג שנראה שפי' ד' התו"ח כפשוטו שלא התיר אלא בדיעבד. ומ"מ הוא מחמיר גם בדיעבד. וכ' שאע"פ שנ"ל שהיא חומרא יתרה לאסור אף בדיעבד נגד כמה רבנן דשרו. מ"מ הואיל והכנה"ג נסתייע מהתשב"ץ ואגודה המחמיר תע"ב. ע"כ. הנה שגם הרב פי' ד' הכנה"ג כמש"כ. {{ממ|וגם ע"ד הט"ז העיר כמש"כ}}. ודלא כהשו"ג שיצא לידון בד' חדש ע"פ פירושו להקל לכתחלה בשכונת ישראל. דליתא. וכן עיקר שאין להקל בזה. ומכ"ש שבלא"ה יש מהראשונים שחולקים על הרשב"א לאסור בדיעבד. מסתיין להקל בדיעבד מיהא. אבל לכתחלה אף בשכונת ישראל ואין עכו"ם מצויים שם אין להתיר. [ולעת הלום מצאתי בשו"ת ירך יעקב {{ממ|סי' כד}} שהאריך בזה כיד ה' הטובה עליו. ובכ"ד כיונתי לדעתו הרמה]. וע' דרכי תשובה ס"ק סג שהבין ד' הכה"ג כד' השו"ג דלכתחלה קאי. וליתא.

עט) '''ודע''' דמה שחשב במסגרת השלחן שם. שהט"ז {{ממ|ס"ק יא}} משיג ע"ד התו"ח וחולק עליו. ותמה על הכנה"ג שכ' שהט"ז הסכים עם הת"ח. ושנה ושילש בזה. ע"ש. הנה הדבר ברור שהוא ט"ס בט"ז. ותמיהתו שבס"ק יא שייכת ע"ד מרן בש"ע סעיף ט. וממקומו הוא מוכרע. וגם מהנה"כ מוכח שהבין כן. כיעו"ש. וכן מבואר בבאה"ט ס"ק יז שהעתיק ל' הט"ז ע"ד הש"ע ס"ט. וכ"כ בחכ"א {{ממ|כלל ע ס"ח}}. ובערוה"ש ס"ק כו. ובדרכי תשובה ס"ק סד. וכ"כ בזבחי צדק ס"ק סו בפשיטות. [וע"ע בשו"ת ירך יעקב סי' כד].