עריכת הדף "שיחה:תנ"ך/ויקרא/כה" (פסקה)

=== ולשכירך ולתושבך ===
וברש"י: אף הגוים. 

נתקשיתי בזה שהלא אסור למכור פירות שביעית לנכרי, ואילו ברש"י מבואר שהתורה התירה זאת. והנראה ליישב שכוונת רש"י הינה רק כשהגוי הינו 'שכירך ותושבך', אך אכן גוי רגיל אסור, וכפי שיתבאר בהמשך הדברים. דהנה מקור דברי רש"י הם התורת כהנים, ושם איתא: ולשכירך ולתושבך מן העכו"ם. הגרים עמך לרבות את האכסניא. ובביאורו של הח"ח לתו"כ שם: ולשכירך מן הנכרי. פי' אפילו מן הנכרי, דישראל פשיטא שהרי רשות לכל אדם ללקוט בין עניים ובין עשירים. ועיין ברמב"ם פ"ה מהל' שמיטה דין י"ג דדוקא אם היה אצלו שכיר שבת או שכיר חודש ושנה, מפני ששוהה אצלו הרבה והוי כבני ביתו, אבל שכיר יום אסור אם לא שקצץ מזונותיו עליו דהוי כב"ב, והוא מתוספתא פ"ה. ובר"ש משמע דאינו סובר כן: ולתושבך. ששרוי אצלו תמיד: אכסניא. חיל של מלך וכו'.

והנה בתו"כ לעיל שם על המילים "לכם לאכלה": לכם – ולא לאחרים. ובביאור הח"ח: שאינו רשאי לתת ממנו לנכרי אפילו בדמים, כדתניא בתוספתא פ"ו דמסכת שביעית.

והנה לשון הרמב"ם (פ"ה משמיטה ויובל הי"ג) שהביא הח"ח, היא: ואין מאכילין אותן לא לעכו"ם ולא לשכיר, ואם היה שכיר שבת או שכיר שנה או שכיר חודש או שקצץ מזונותיו עליו הרי הוא כאנשי ביתו ומאכילין אותו. ומאכילין את האכסניא פרות שביעית, עכ"ל. וכתב החזון איש [וכן הביא הדרך אמונה כאן בשמו] שהאיסור להאכיל לנכרי פירות שביעית הוא רק מדרבנן, וקרא אסמכתא בעלמא, עי"ש. ודלא כא' האחרונים שכתב להיפך (הובא בצהה"ל).

ולולי דברי החזו"א היה נראה שהוא איסור דאו', שהלא התורה התירה לנכרי לאכול רק כאשר הוא "שכירך ותושבך", דהלא דברי רש"י "אף הגוים" קאי על הפסוק, היינו בתנאי שהם 'שכירך ותושבך'. וא"כ נראה כחילוק הרמב"ם שהכוונה היא לשכיר שבת, שנה או חודש שהוא כאנשי ביתו, אך נכרי סתם מועט מ"לכם לאכלה", וכתו"כ שהבאנו, דאם מדאורייתא מותרים הפירות לכל נכרי, מדוע זה נתרבה רק ב"שכירך ותושבך", ועיין בזה. [[משתמש:הארות חיים|הארות חיים]] ([[שיחת משתמש:הארות חיים|שיחה]]) 00:20, 29 באפריל 2021 (IDT)