עריכת הדף "רבנו מנוח/חמץ ומצה/ח" (פסקה)

== י ==

'''כתב ''' הרב ''' ואחר נוטל ידיו כו'.''' אמר המפרש האי נטילה הויא משום מים אחרונים ומה שכתב הרב ומברך ברכת המזון על כוס שלישי לאו למימרא דברכה טעונה כוס אלא הואיל ותקינו רבנן ארבע כסי הואיל ואיכא כוס בכל חד וחד נעביד מצוה והכי איתא בגמרא. ויש לו למזוג כוס חמישי כו'. אמר המפרש מהא שמעינן דאסור למשתי יין אחר ארבע כוסות דאי ס"ד דשרי אמאי מצרכינן ליה למימר עליו הלל הגדול. אלא לאו ש"מ דאין לו לשתות אבל אם רצה לשתות צריך לומר על אותו כוס דומיא דרביעי מענינא דהללא ומענינא דיציאת מצרים ובלאו הכי אסור לשתות אבל על כוס חמישי אסור להוסיף כוס אפילו ע"י שירה דאפילו ר' טרפון לא קאמר אלא כוס חמישי בלבד כנגד והבאתי אתכם אל הארץ אבל יותר מכן אסור. וכתב הראב"ד ז"ל בתשובת שאלה הני דאסרי למשתי חמרא בתר ארבע כוסות לאו מעיקר הלכה אלא ממנהגא. ואפשר בזמן הזה שאנו עושים שני ימים נהג המנהג בעבור העניים שנתנו להם ד' כוסות מן התמחוי לשני לילות וכדי שלא ישתו אותו היין שנתנו להם לשני לילות בלילה אחת הנהיגום שלא לשתות יין אחר ארבעה כוסות ע"כ ואנו כבר מצאנו עיקר למנהג כמו שכתבנו בפרק שביעי. וכתבו מקצת הגאונים שמי שאומר הלל הגדול על כוס חמישי צריך לחתום יהללוך. והראב"ד כתב דלאו סמכא הוא דהיכא שביק הללא שהוא חובה בכלהו יומי דהללא וחתום בהלל הגדול דאי בעי אמר ואי בעי לא אמר ובשאר יומי ליכא עליה חתימה כלל. ע"כ מפרק ערבי פסחים:

'''כתב ''' הרב ''' ויש לו לגמור את ההלל בכל מקום שירצה אע"פ שאינו מקום סעודה.''' אמר המפרש לפי שאין אנו קפדים אלא על אכילת מצה בזמן הזה או הפסח בזמן שבית המקדש קיים שיהיו בבית אחד אבל ההלל שהיו אומרים אחר אכילת הפסח ושאנו אומרים בזמן הזה אחר אכילת מצה באחרונה אין לנו קפדין בו ויכול לגומרו בכל מקום שירצה. ואף על פי שהזכיר הרב ענין זה אחר דין כוס חמישי ליכא ספקא דהלל של כוס רביעי קא מיירי דאי ס"ד בכוס חמישי מאי לגמור דקאמר אלא לאו ש"מ כדאמרינן ודבר זה הוציא הרב ממאי דאמרינן בתוספתא דפסחים פרק בתרא המקרא את ההלל הם הולכים אצלו והוא אינו הולך אצלם בני העיר שאין להם מי שיקרא את ההלל נכנסים לבית הכנסת וקורין פרק ראשון והולכין ואוכלין ושותין וחוזרין ובאין וגומרין עד סוף אי אפשר להם כן גומרין את כלו ולי נראה שעיקר הדבר הזה הוציא ממאי דאמרינן בשלהי פרק כיצד צולין דאמרינן התם אמר רב גגין ועליות לא נתקדשו פירוש ומגגות ירושלים וגגות לשכות העזרה הוא דקאמר שלא נתקדשו לאכול שם קדשים ופריך והאמר רב משם ר' חייא כי זיתא דפסחא והלילא פקע אגרא מאי לאו דאכלי התם ואמרי התם כלומר שהיו אוכלין הפסח למטה בבית במקום סעודתם כדי שלא יעקרו מחבורה לחבורה אך כשהיו רוצים לקרות את ההלל שהפסח היה טעון הלל אחר אכילתו היו עולין על הגגין כדי שישמע קול הקריאה למרחוק. ושמעינן מינה שמותר לקרות את ההלל אפילו שלא במקום סעודה והכי אמרינן גבי קדוש דבעינן במקום סעודה ומסקינן דאפילו מבית לעליה צריך לחזור ולקדש כמבית לבית דלאו מקום סעודה קרינא ביה: