עריכת הדף "קובץ הערות/עו" (פסקה)

==ז==
ונראה דיש שני מיני שליחות. א) היכא דבלא השליחות אין המעשה כלום. כמו בשליח לגרש. דאין אדם מגרש אשת חבירו. או בשליח למכור דאין אדם מוכר דבר שאינו שלו בלא שליחות. ב) היכא דלגוף המעשה א"צ שליחות. כגון בשליחות לדבר עבירה. דהשליחות היא לענין שתהא המעשה נחשבת על המשלח. ובאופן הראשון דבלא שליחות לא חלה המעשה כלל. דדוקא הבעלים יש להן הכח לפעול חלות הדין ולא אחר. אלא דכשהוא עושה שליח הוא מוסר כחו להשליח. וזה אינו שייך אלא היכא שהאדם הוא הפועל את חלות הדין. אבל היכא שהדין חל מאליו ע"י המעשה. לא שייך לומר שימסור כחו להשליח. דגם הוא בעצמו אין לו כח להתיר או לאסור. ולדוגמא בגירושין שהבעל הוא המתיר. יוכל למסור כחו להשליח להתיר. אבל בחליצה, אם נאמר דהמעשה היא המתרת. א"כ אין להיבם כח להתיר ולא יוכל למסור כח ההיתר להשליח. דמילתא דאיהו לא מצי וכו'. והמעשה אינה מתרת אלא אם נעשית ע"י היבם והיבמה. ולזה לא מהני שליחות. לומר שהשליח הוא כיבם. וכמו דכהן לא מצי משוי שליח לזר לעבוד שיהא ככהן. דזה הוי מידי דממילא. ומשו"ה לא מהני שליחות בחליצה. כיון דאין היבם המתיר. ומה"ט גופא לא מהני תנאי בחליצה. דלאו כל כמיניה להטיל תנאי בההיתר הנעשה ממילא ע"י המעשה ולא מכחו. וא"כ גם שיור אינו מועיל מה"ט גופא. ותו ל"ק משחיטת קדשים. דגם שם השחיטה בעצמה מתרת ולא שייך תנאי והא דמהני שליחות בשחיטת קדשים. צ"ל דלהכשר השחיטה לא בעינן שליחות. וגם בלא שליחות השחיטה כשרה וכן משמע בפסחים (ע"א) במשנה תאמר בפסח שאין לו קצבה. עיי"ש בפירש"י (אלא שאין זה ברור. עיין ברשב"א ור"ן [נדרים ל"ו] גבי הא דפריך מכהנים שפיגלו). ואין צריך להשליחות אלא שתהא המעשה נחשבת על המשלח אבל אין השליחות להתיר כמו בשליחות דגירושין. ומשו"ה לא מהני בה תנאי כמו בחליצה. דכיון דההיתר חל מאליו לא שייך להטיל תנאי בחלות ההיתר: