עריכת הדף "ערך/כוונה במצוות" (פסקה)

==כונה שלא לצאת [כונה הפכית]==

יש אומרים שיוצא למרות שמכוין שלא לצאת {{הערה|הרא"ה שהביא ב"י (ס"ס תקפט), רבינו פרץ (פסחים ז: עירובין צה.), ריטב"א (ר"ה כח. ד"ה שלחו), והב"ח (או"ח תרנא) כתב כן בדעת הרמב"ם, והפמ"ג בראש יוסף (ברכות יג. ד"ה דע) כתב שכך דעת השו"ע במצוות שיש בהם הנאה. וכן נראה מתוס' רא"ש בפסחים (קטו.) אף שצ"ע מדבריו דלהלן. ובישועות יעקב (לד סק"ג) כתב דהרבה פוסקים הכי ס"ל. וע"ע בפנ"י (ר"ה כח. ד"ה שלחו לאבוה דשמואל) ודברי מלכיאל (ח"ה ס"ס ו'), גאון יעקב (עירובין צה.) וכת"ס (או"ח קז סק"ז) ובית יצחק (או"ח ו' סק"ד).}} וי"א שהוא כך רק במצוות שיש להם שיעור קצוב כשופר ולולב, שבכוונה שלא לצאת לא יצא אף למ"ד אי"צ כוונה, אבל מצוות שיש להם משך זמן יוצא בעל כרחו, דאין זה בסמכות האדם להפקיע עצמו ממה שחייבתו תורה. {{הערה|עונג יו"ט (ס"ס יט) וחלקת יואב ח"א (או"ח לג ד"ה ועוד ראיה) ודבר אברהם ח"א (טז סקכ"ט). ויש לדון בדבריהם לסברת הטו"א שבמצוות ששיעורם קצוב "סתמם לשמה", ואמנם בחלקת יואב כתב דברים הנ"ל להדיא שלא כהטו"א, אך יש ליישב דגם מצוות ש"סתמא לשמה" הוא רק באינו מכוין כלום אבל מכוין שלא לצאת איך נאמר "סתמא לשמה".}} י"א שאינו יוצא, {{הערה|ר"ן בר"ה (ז: ברי"ף ד"ה אבל) ורבינו יונה בברכות (ו. ברי"ף ד"ה ורבינו שמואל) הביאו לרבינו שמואל שאינו יוצא אף למ"ד מצוות אי"צ כוונה, וכ"כ בשו"ת הרשב"א (ח"א תנח) ורבינו ירוחם (נ"ה ח"ד, מג ע"ד) והמאירי בר"ה (כח סוד"ה יש מי) ובסוכה (מב.) ותוס' שאנץ ותוס' רבינו פרץ בפסחים, וכן נראה מתוס' ורא"ש (סוכה לט., פסחים) ואור זרוע (ח"ב שיג) שבלי הלקט (סי' שסו) שכ"כ גבי לולב לכוין שלא לצאת עד אחר ברכה.}} ושכך הוא דעת השו"ע. {{הערה|מט"י (תרנא ס"ה) מלכי בקודש (תעה ס"ד) ומאמר מרדכי (שם ססק"ט).}} וכך נקטו רוב הפוסקים {{הערה|אלא שיש שנראה מהם שחשבו שרק הרא"ה סובר דיוצא בעל כרחו.}}

===סברת הדין===
האחרונים דנו דן בזה מצד "לא אתי דיבור ומבטל מעשה". {{הערה|מחזיק ברכה (תלב סוף סק"ז) בשם הרמ"ע מפאנו, וכ"כ בישועות יעקב (לד סק"ג) ובשו"ת הרמ"ץ (או"ח י' סקי"ד).}} ועפ"ז כתב בערך השולחן (תפט ססק"ה), דא"כ במצוות שבמחשבה הכל מודים שכוונה זו תועיל לא לצאת ידי חובתו.