עריכת הדף "מעשי למלך/ביאת מקדש/א" (פסקה)

== ט ==

<small>א') </small>

''' כהן ''' 

''' שגדל שערו אסור לו להכנס מן המזבח ולפנים ואם נכנס ועבד חייב כשכור שעבד שנאמר ויין לא ישתו כל כהן וראשם לא יגלחו ופרע לא ישלחו מה שתויי יין במיתה אף מגודלי פרע במיתה אבל אין מחלל עבודה. ''' 

<small> ובדין י"ד כתב קרועי בגדים ופרועי ראש דין אחד להם שנאמר ראשיכם לא תפרעו ובגדיכם לא תפרומו ולא תמותו הא אם עבד והוא קרוע בגדים חייב ויש לתמוה טובא מה צריך ללמוד מקרא דיחזקאל כמו דיליף קרוע בגדים מקרא דתורת משה גם פרוע ראש נוכל למילף בשלמא אשמעתין דסנהדרין דיליף ג"כ פרוע ראש מקרא דיחזקאל ולא יליף מקרא דראשיכם לא תפרעו לא קשיא משום דההיא צוואה אינה לדורות והוראת שעה היתה שלא יפרעו על המת ואפי' שלא בשעת עבודה הוזהרה עש"י וכ"כ בחיה"ר שם {{ממ|וריטב"א במ"ק דף ט"ו כתב יען דבשמיני למלואים היה להם דין כה"ג לכן הוזהרו שלא יפרעו}} והביא ראי' לזה מדהוצרך קרא בכה"ג את ראשו לא יפרע מכלל דלכהן הדיוט שרי שלא בשעת עבודה וא"כ ע"כ הוראת שעה היתה הא דנאסרו כל הכהנים לפרוע על המת אפי' שלא בשעת עבודה ולכן א"א למילף משם לדורות לכך הוצרך לדרשא דיחזקאל אבל רבינו דיליף לענין קרוע בגדים מדברי תורה יקשה א"כ א"צ קרא לפרוע ראש מדברי קבלה:</small><br>''' ואמנם '''  בחיה"ר כ' בשם הרמב"ן דאי לאו קרא דיחזקאל לא אפשר למילף מקרא דראשיכם לא תפרעו די"ל דבאמת אינו לדורות וכן גם קרוע בגדים אין לילף אבל עתה דביחזקאל כ' דפרוע חייב בכהנים א"כ שוב אמרינן דהאי קרא דראשיכם לא תפרעו ובגדיכם לא תפרומו לדורות ג"כ ילפינן דקרוע בגדים ג"כ חייב כמו פרוע ראש ולפי"ז גם דברי רבינו ניחא לכאורה אך הר"ן חולק ע"ז דאמאי ל"ח בברייתא דאלו שבמיתה גם קרוע בגדים אי נאמר דמהאי קרא ילפינן דחייב אלא ודאי מהאי קרא א"א למילף דזה אינו לדורות ופרוע ראש רק מיחזקאל למדנו דחייב {{ממ|והר"ן הקשה לעצמו א"כ הא אמרינן קרוע בגדים עבודתו פסולה ותי' היינו שנקרעים לגמרי ופסול משום מחב"ג וממילא אית בה מיתה אבל קרועי בגדים דאייריא בי' הוא כעין קריעה על המת בהא סובר לא אסרה תורה רק לשעה והנה כן צריכין גם לומר לדעת רבינו שכתב דאין מחלל ובקרועי בגדים פסק בפ"ט מכהמ"ק דעבודתו פסולה מוכח דמחלל עבודה אע"כ כאן אייריא רק בקרע כעין על המת דל"ד מחב"ג (ועמש"כ מזה להלן על דברי הרדב"ז שהעלה ג"כ כדברים אלו ולא הביא שכבר קדמוהו בזה בחיה"ר}} ועוד הקשה לרמב"ן א"כ למה אמרו על פרוע ראש אין מחלל עבודה כיון דאית לן קרא בקרוע בגדים שהן מחללין עבודה מקרא דובגדיכם לא תפרומו הרי הוקשו פרועי ראש לקרועי בגדים וה"נ הוה ילפינן מקרא דיחזקאל אי לאו דמשני הלכתא גמירי הא אי הוי לן הקישא מקרא ע"כ אית לן למיעבד הקישא לגמרי אף לחלל עבודה והנה לפי"ז נסתרו דברי הרמב"ן וקשיא גם לרבינו ואמנם הא לא קשיא לדעת רבינו די"ל דסובר באמת דגם קרוע בגדים אין מחלל כיון דהלכתא בפרוע ראש דאין מחלל לכן גם קרוע בגדים אין מחלל וכן מורה לשון רבינו לקמן שכתב דין קרועי בגדים ופרועי ראש שווין דאין מחללין אבל קושיא ראשונה קשיא גם לדעת רבינו והנה בקו' זו הרגיש גם הכ"מ וכ' דקרא אפשר לפרש דהכי קאמר אעפ"י ששאר אבלים שלא קרעו ולא פרעו המה במיתה הני אינם בכלל חיוב זה ולכאורה דבריו תמוהים דהנה זהו גמ' ערוכה דדרשינן דאחר שלא קרע חייב מיתה ומזה הקשה באמת הר"ן וכן בחי' ר' יונה בסנהדרין אדברי רבינו דקרא מידרש להכי דאחר שלא פורם חייב מיתה וא"כ איך כ' הכ"מ לישב בזה דברי רבינו דאדרבא מזה סתירה וצ"ל שכונת הכ"מ אי לאו דיחזקאל הוה מוקמינן קרא לדרוש לאחר שלא פרע ופרם חייב אבל כיון דיש הלכה דפרוע ראש חייב א"כ מוקמינן קרא כפשטי' שהם במיתה בעבודה והא דדרשינן במ"ק אחר שלא פרע חייב רק ע"ד אסמכתא ולא דאורייתא כמו שצידד גם בחיה"ר שם וכן בריטב"א במ"ק צידד לכאן ולכאן מראה פנים לכל צד די"ל דקרא לחייב בעבודה וגם די"ל דאבילות תספורת יהא מה"ת והנה הא דדייק הר"ן דע"כ אינה לדורות מדמזהר קרא בכה"ג אף שלא בשעת עבודה מוכח לכה"ד ליכא איסור שלא בשעת עבודה דקרא רק נאמר לשעה שלא בשעת עבודה הנה לדעת רבינו ע"כ לומר דקרא זה איירי רק בשעת עבודה והא דצריך קרא בכה"ג היינו באמת להזהיר אפי' שלא בשעת עבודה וכן מדוקדק לשון רבינו בדין י' שכ' נאמר בכה"ג את ראשו לא יפרע ואמנם אף אי נפרש כרמב"ן דדוקא לשלא בשעת עבודה ג"כ יש לישב הא דהוצרכה תורה להזהיר לכה"ג משום דכה"ג מוזהר להסתפר כל ז' ושאר כהנים רק בל' יום וכן משמע לכאורה מדברי רבינו בפ"ד מכהמ"ק דמעיקר הדין חייב להסתפר כל ז' ואמנם יותר נראה שאין זה מעיקר הדין דסגי בל' יום והא דבעי כל ז' אינו אלא משום מלך ביפיו תחזנה ובזה ניחא מה דקשה לכאורה הא דאמרינן בכמה דוכתין נזיר וכה"ג הא לא משכחת כלל כיון דכה"ג מסתפר כל ז' ונזיר צריך גידול שער ל' יום אבל לפמש"כ שאין בזה מעיקר הדין משכחת שפיר וראיתי בשומ"ש מ"ד סי' ס"ב כ' לישב דהא דכה"ג מסתפר כל ז' רק משום כבודו אבל כשהיא לנזירות א"כ זה כבודו ורשאי לגדל ולכאורה יקשה עליו דא"כ לא אסרה תורה בכה"ג רק כשמגדל שערו ואין בדרך כבוד והרי רבינו כתב בסוף פרקין שאף בישראל אסור כניסה למקדש כשהוא דרך ניוול מוכח דבכה"ג הזהירה תורה אף כשהוא מגדל שער והוא לכבודו אך י"ל בישראל היינו אחר ל' אבל קודם ל' ל"ש כלל דרך ניוול ומותר אפ"ה בכה"ג הזהירה תורה לספר כל ז' כי כן כבודו אבל אם כבודו אדרבא לגדל שער עד ל' א"צ לספר ואולם קשיא לי בגמ' דסנהדרין פריך ואימא לא לירבו כלל יקשה א"כ אי צריכין לספר מצד הדין קודם ל' א"כ לא משכחת כה"ג נזיר ובברכות דף כ' מוקי קרא דולאחותו לכה"ג והוא נזיר מטמא למ"מ א"כ מקרא דולאחותו מוכח דמשכחת כה"ג נזיר וא"כ איך ס"ד דלא לירבו כלל דאז לא משכחת כה"ג נזיר ול"ל ולאחותו דל"ש לומר שאין זה רק לכבודו דהא לס"ד דלא לירבו כלל אפי' בכהן הדיוט מה דכהן הדיוט מוזהר בשעת עבודה דלא לירבו כלל מוזהר כה"ג מצד הדין שלא בשעת עבודה כמו אליבא דמסקנא דלאחר ל' דכהן הדיוט מוזהר בשעת עבודה מוזהר כה"ג שלא בשעת עבודה כן נמי לס"ד דלא לירבו כלל מוזהר כה"ג שלא בשעת עבודה אפי' קודם ל' ולא משכחת כה"ג נזיר:<br><small> ב') </small>

''' ודע ''' 

<small> דקשיא לי לדעת רבינו דקרא בגדיכם לא תפרומו איירי לענין עבודה וכבר הרגיש הר"ן דפשטי' דקרא איירי שלא יקרע על המת וע"כ לרבינו הכי קאמר לא יפרע ואם קרע ובא לעבוד עבודה חייב מיתה דאזהר תורה דלא יקרע כשבא לעבוד עבודה משום דאי יעבוד בזה יהא חייב א"כ קאי קריעה אבגכ"ה ובגדי כהונה בלא"ה אסור לקרוע משום דכתיב לא יקרע ואולי קורע על מתו חשוב מתקן לגבי יצרו כדאיתא במס' שבת א"כ תורה לא אסרה רק קריעה דרך השחתה וזה אין קריעה דרך השחתה כיון שעושה כן לשכך מרירותו אולם לפמש"כ בפ"א מבהב"ח גם כהא"ג חשוב דרך השחתה כיון שאינו לתקון הבגד רק לצרכו כמו מבשל בעצי הקדש דלוקה כדאיתא במכות דף כ"א {{ממ|אך לפי"ז יש להבין מנ"ל כלל לדרוש לא יקרע דחייב קורע בגכ"ה דלמא הכונה דא"צ לקרוע ע"ד דדרשינן לא יבדיל א"צ להבדיל כדאיתא בזבחים דף ס"ד וכי תימא מהיכא תיתי דצריך לקרוע י"ל דהו"א כששמע שמת נהי דבשרוצה לעבוד אסרה תורה אבל שלא לעבוד ס"ד מחוייב לקרוע אף בבגכ"ה כתבה תורה דא"צ לקרוע אך לק"מ דלא יקרע במעיל כתיב בכה"ג והוא אסור לקרוע על מת אף שלא בשעת עבודה}} אמנם לדעת חיה"ר א"ש דקרא לא קאי אבגכ"ה אלא אשלא בשעת עבודה שלא יקרע על מתו אפי' כשלבוש בבגדי חול ורק לשעה נאמרה ולא לדורות הדרן לדמעיקרא דהא דכה"ג מספר כל ז' אינו מעיקר הדין ובל' סגי א"כ קשה קושית הר"ן למה הוצרך להזהיר בכה"ג אך דעת רבינו דכהן הדיוט אין חייב להסתפר אלא בכניסה לעבודה ובשעת עבודה אבל כשאינו עובד א"צ לגלח כל ל' כמבואר ממש"כ בדין י' וראב"ד חולק אפי' כשאינו עובד וא"כ י"ל היינו דהזהירה תורה בכה"ג לחייב לגלח כל ל' אפי' שלא ליכנס למקדש וכמו שהוא לראב"ד בכה"ד הוא לדעת רבינו בכה"ג ונתישב בזה ממילא השגת הראב"ד דמכאן הוכיח רבינו שיטתו דכהן שאין עובד אין מגלח לל' יום דאי אפי' שלא בשעת ביאה חייב לגלח א"כ יקשה קו' הר"ן למה הזהירה תורה בכה"ג כיון שגם כהן הדיוט הזהירה תורה כיון דרבינו יליף כן מקרא דדברי תורה דראשיכם לא תפרעו א"כ רבינו לשיטתו מוכרח לפרש דלא הזהירה תורה רק לכהן העובד והוסיפה בכה"ג אף שלא בשעת ביאה ג"כ חייב לגלח וכ"כ להדיא בפ"ה מכהמ"ק דאפי' בעת שלא יכנס למקדש מגלח עצמו והוא נכון אך לכאורה יקשה א"כ למה הצריך רבינו היקש לשתויי יין דאין אסור רק בשעת עבודה הא ממילא מוכח מדהוצרכה תורה להזהיר בכה"ג י"ל אי מהא הו"א בכה"ד דוקא בשעת עבודה ממש לכן יליף משתויי יין דבכניסה לעבודה ג"כ חייב:</small><br>''' הנה '''  כתב רבינו בדין ח' דפרועי ראש במיתה מקרא דיחזקאל ובה' י"ד בקרועי בגדים יליף מקרא דלא תפרעו ואמאי לא יליף פרועי ראש מהאי קרא דכ' לא תפרומו וראיתי בחי' הרש"ש מו"ק דף כ"ד שהרגיש בזה וכתב דמצינן לומר דולא תמותו לא קאי רק אדסמוך לי' אקרועי בגדים ולא על ראשיכם לא תפרעו דכתיב לעיל מיני' כדאמרינן כהא"ג במנחות דף כ"ז {{ממ|עתויו"ט ספ"ט דסנהדרין}}:<br><small> ג') </small>

''' כה"ג ''' 

''' אסור לגדל פרע ולקרוע בגדיו לעולם שהרי תמיד הוא במקדש ולכן נאמר בו את ראשו לא יפרע וכו'.''' 

<small> משמע דעיקר הוא בשביל המקדש בעת שהוא במקדש וקשה דבה' כהמ"ק פ"ה כתב דאסור אפי' כשאין נכנס למקדש רק לזה י"ל דהא דקאמר הכי היינו רק לטעמא דמילתא כיון דכה"ג עובד בכל עת שירצה לכך אסור באמת אפי' בשעה שאין נכנס למקדש משא"כ כהן הדיוט שתלוי במשמרתו ולכן לא אסור רק בעת בואו למקדש ובזה יש לישב קו' הראב"ד:</small><br>''' והנה '''  אמש"כ רבינו ולכך נאמר בו את ראשו לא יפרע הקשה בשו"ת הנ"ל הא כמו דיליף כה"ד מפרע דנזיר כמו כן נוכל ללמוד גם כה"ג וכתב לישב דרבינו דקדק לומר דלא יקשה על התורה למה כ' זה בכה"ג ראשו לא יפרע והלא כה"ד ג"כ מוזהר ע"ז ולכן כתב דבכה"ג איכא איסורא לעולם: