עריכת הדף "מזרחי/שמות/כא" (פסקה)

== ח ==

'''אם רעה בעיני אדניה שלא נשאה חן בעיניו לכונסה.''' במכילתא פירש ולא כרבי אליעזר דאמר בפ"ק דקדושין שרעה בנשואיה: 

'''וכאן רמז הכתוב שמצוה בייעוד ורמז לך שאינה צריכה קדושין אחרים.''' דמדקאמר אם רעה בעיני אדוניה אשר בסבת זה לא יעדה מכלל שאם לא היתה רעה בעיניו היה לו ליעדה מכאן שמצו' ביעוד ומדקא קארי להו לקדושיה בלשון ייעווד וקאמר אשר לא יעדה במקום אשר לא קדשה ש"מ שאינה צריכה קדושין אחרים אלא כסף קנייתה הוא כסף קדושיה: 

'''שאף הוא מסייע בפדיונה שמגרע מפדיונה כמספר השנים שעשתה אצלו כאילו היא שכורה אצלו.''' דמדלא כתיב ונפדת אלא והפדה משמע שאף האדון מסייע בפדיונה ופירשו קצת מרובת' שאע"פ שאין זה נקרא סיוע בשאר פועלים שהרי אם רצו לחזור חוזרין ומשלם בעל הבית כשעור מה שעשו דכתי' כי לי בני ישראל עבדי' ולא עבדי' לעבדים כדאיתא בפ' האומנין ה"מ שאר פועלים שמלאכתן שוה אבל אמה העבריה שאין מלאכתן של שלש שנים ראשונות שוה למלאכתן של ג' אחרונות לא קמ"ל קרא דוהפדה לומר שצריך לסייע לה בפדיונה דממלת והפדה משמע שיתן לה מקום להפדות כדפרש"י בקדושין ואם היה מחשב לה כפי פעולת' בשנים ראשונות שאין שווין כמו ג' שנים אחרונות מהו הסיוע שמסייע לה אבל ממאמר כאילו היא שכורה משמע שהסיוע הוא מצד שאין זו שכורה אלא קנויה ואינה יכולה לחזור עד תשלום שש שני מכירת' והכתו' עשאה כאילו היא שכורה לחזיר וישלם לה האדון כשעור השני' שעשתה עמו ולא ידעתי מה בין זו לשכירה שהרי גם זו אינה קנויה אלא למעשה ידיה כמו השכיר וא"ת למה לי קרא דוהפד' ללמד שיוצאה בגרעון כסף תיפוק לי מהקשא דעבריה לעברי מה עברי יוצא בגרעון כסף כדנפקא לן מג"ש דשכיר שכיר ממוכר עצמו לישראל דיליף ממוכר עצמו לכותי מוי"ו דוכי תשיג כדאיתא בפ"ק דקדושין אף עבריה יוצאה בגרעון כסף י"ל דאצטריך והפדה להא דתני' בפ"ק דקדושין מפדין אותה בעל כרחו של אב משום פגם משפחה אבל ליכא למימר דאצטריך והפדה ללמד שנקנית בכסף דאי לא קנאה בכסף מאי מגרע' מפדיונה איכא כדאיתא בפרק קמא דקדושין דאם כן לישתוק קרא מיניה ותיתי מהיקשא דאם אחרת יקח לו מה אחר' מקניא בכסף אף אמה העבריה מקניא בכסף כי היכי דילפינן מינה מה אחרת בשטר אף אמה העבריה בשטר דאין היקש למחצה: 

'''לעם נכרי לא ימשול למכרה.''' שאינו רשאי למוכרה לאחר לא האדון ולא האב בפ"ק דקדושין: והרמב"ן ז"ל טען ואמר ואם כן יהי' פי' לעם נכרי כמו לאיש נכרי ולא מצינו לו חבר במקרא והוצרך לומר ושמא יהי' למ"ד לעם נמשך לעם לנכרי לא ימשל למוכרה ופירושו כמו תתננו מאכל לעם לציים שפירוש מי הוא העם אנשי הציים כן אמר לא ימשול למכרה לעם ופי' לנכרי כלומר לאיש נכרי מכל העם ויהיה נכרי כמו ועצביך בבית נכרי בבית איש אחר מנכריה אמריה החליקה שאינה אשתו וכל זה לקיים דברי חכמים שאומרים כך שאין אדם רשאי למכור את בתו לשפחות אחר שפחות ואמרו כיון שבגד בה שוב אינו רשאי למוכרה אבל ראיתי במכילתא לעם נכרי לא ימשול למוכרה הרי זו אזהרה לב"ד שלא ימכרנה לנכרי ונראה מלשונם שאינה אזהרה שלא ימכרנה פעם אחר' לא לזה ולא לאחר אבל הוא מניעה לגמרי מן הכותי שלא ימכור אדם בתו לכותי לשפתו' ואם כן מה שדרשו בגמרא שלא ימכור את בתו לשפחות אחר שפחות הוא מייתור בבגדו בה שהרי לעם נכרי אינו רשאי למוכרה לעול' ואם כן למה אמר בבגדו בה שמשמעו לומר כיון שבגד בה פעם אחת ומכרה לשפחו' לא יבגוד בה פעם אחרת לפיכך ידרשו הכתוב כן לעם נכרי לא ימשול למוכרה ובבגדו בה כלומר ולא ימשול למוכרה בבגדו בה שכיון שמכרה שוב לא ימכרנה עכ"ד: והם תמוהים בעיני מאד כי אם יהיה פירוש לעם נכרי כמו לעם לציים תהיה מלת נכרי הבדל או ביאור לעם לא לאיש אשר לא נזכר בכתוב כלל ואם כן לא הרויח במשך הלמ"ד כלום וכן מה שכתב עוד שמלשון המכילתא משמע שאינה אזהרה שלא ימכרנה פעם אחרת לא לזה ולא לאחר אבל הוא מניעה לגמרי מן הכותי שלא ימכור אדם את בתו לכותי לשפחות ואם כן מה שדרשו בגמרא שלא ימכור את בתו לכותי לשפחות אחר שפחות הוא מייתור בבגדו שהרי לעם נכרי אינו רשאי למכרה לעולם ואם כן למה אמר בבגדו בה שמשמעו לומר כיון שבגד בה פעם אחת ומכרה לשפחות לא יבגוד פעם אחרת לפיכך ידרשו הכתוב כן לעם נכרי לא ימשול למוכרה ובבגדו בה כלומר ולא ימשול למוכרה בבנדו בה שכיון שמכרה שוב לא ימכרנה אינו נכון כלל דאם כן יחוייב מזה שיהיה כאן ב' אזהרות שלא ימכרנה לכותי ושלא ימכרנה לשפחות אחר שפחות ולא נמצא זה בשום אחד מהחכמים אלא אדרבה מדברי אנקלוס שתרגם לעם נכרי לגבר אחרן נראה שאין כאן כי אם אזהרה אחת שלא ימכרנה לשפחות אחר שפחות ולפיכך לא כלל פה גם האזהרה האחרת גם הרמב"ם והסמ"ג ז"ל לא הזכירו בספריהם רק שלא ימכרנה לשפחות אחר שפחות לא האזהרה האחרת גם רש"י ז"ל כתב בפרק קמא דקדושין גבי כיון שבגד בה שוב אינו רשאי למוכרה כיון שבגד בה שמכרה לשפחות שוב אינו יכול למוכרה לעם נכרי דהיינו שפחות שנראה שהוא מפרש לעם נכרי כמו לאיש נכרי כדעת אנקלוס והתוספות לא חלקו עליו בזה כלל משמע שגם התוספות סוברים כסברתו וגם הגאון רבי' סעדי' ז"ל כתב לעם נכרי הוא כמו לאיש נכרי וכמוהו הגוי גם צדיק תהרוג וא"כ בריתא דמכילתא שאמרו לעם נכרי אזהרה לב"ד שלא ימכרוה לכותי צ"ל שהיא חולק' עם הבריתא דפ"ק דקדושין דתניא מוכר אדם את בתו לאשות ושונה לשפחות ושונה לאשות אחר שפחות אבל לא לשפחו' אחר אישות רבי שמעון אומר כשם שאין אדם מוכר את בתו לשפחות אחר אשות כך אין אדם מוכר את בתו לשפחות אחר שפחות ולפיכך לא הוזכרה לא בגמרא ולא בדברי הפוסקים כלל. ומה שטען שלא מצינו בכל המקרא מלת אם מורה על איש אחד אינה טענה כי רבותינו ע"ה הולכי' אחרי קבלתם שקבלו איש מפי איש עד משה רבינו ע"ה מפי הגבורה שאמרו שפי' לעם נכרי לאיש נכרי וכנה אותו הכתוב בשם עם נכרי המורה על הכותי להורות שהמוכרה לשפחות אחר שפחות או אחר אישות מעלה עליו הכתוב כאילו מכרה לכותי. ושמא י"ל שמכאן דקדקו גם כן לומר במכילתא אזהרה לב"ד שלא ימכרוה לכותי כי מאחר שכנה הכתוב את המוכר בתו לאיש אחר כאילו מוכרה לכותי משמע שאינו רשאי למוכרה לכותי אעפ"י שהמוכר עצמו רשאי להמכר לכותי ולא שהיא חולקת עם הבריתא דפ"ק דקדושין שפירשו לעם נכרי כמו לאיש נכרי ומפני שלא אמרו אלא מכח היקשא בעלמא ולא הוזכרה בגמרא כלל לפיכך לא הביאוהו הפוסקים בספריהם וכיוצא בזה אמרו ביומא ומזה מי הנדה יכבס בגדיו שהמזה ומזין עליו טהור ומאי מזה נושא והקשו ונכתוב רחמנא נושא מ"ט דכתב מזה ותרצו הא קמ"ל דבעינן שיעור הזאה והנה אנקלוס הגר ע"ה מפני שקבל מרבי אליעזר ור' יהושע שקבלתם היתה איש מפי איש עד משה רבי' ע"ה מפי הגבורה שפי' לעם נכרי הוא כמו לאיש נכרי תרגמו לגבר אחרן ולא חשש לפרש הטעם למה כנהו הכתוב בשם עם. והחכם ראב"ע אמר ואמת ונכון הוא כי אין   רשות לאדון למוכרה לאיש אחר מישראל וזה ידעוהו מהקבלה ושמו זה הפסוק לזכר ולאסמכתא כמו שעשו במלת כי אם לשארו שפירושו הקרוב אליו כמו כי איש איש אל כל שאר בשרו שם כלל ואח"כ פרט לאמו ולאביו ורבותי העתיקו שיטמא לאשתו ושמו לשארו בדרך אסמכתא: