עריכת הדף "מזרחי/ויקרא/כא" (פסקה)

== ז ==

'''זונה שנבעלה בעילת ישראל האסור לה כגון חייבי כריתו' או נתין או ממזר. ''' כדתנן בפרק הבא על יבמתו וחכמים אומרים אין זונה אלא גיורת ומשוחררת ושנבעלה בעילת זנות ופירש רש"י גיורת ומשוחררת דביאת כותי ועבד פסלה ושנבעלה בעילת זנות שנבעלה לפסול לה כגון אחת מכל העריות וכגון בת ישראל לנתין וממזר. והרמב"ן ז"ל טען ואמר ואינו נכון שאין זונה אלא מחייבי כריתות וכותי ועבד שאין להם קדושין בה וזו היא שהכהן לוקה עליה משום זונה אבל מחייבי לאוין כנון ממזר וגר עמוני ומואבי אינה זונה ואינה לוקה עליה אלא שנפסלה מן התרומה ומן הכהינה דכתב כי תהיה לאיש זר כיון שנבעלה לפסול לה פסולה ומחייבי לאוין שבכהונה נעשת חללה וכן כתבו התוספות בפרק הבא על יבמתו ושנבע' בעילת זנות פי' בקונטרס ישראלית שנבעלה לפסול לה וא"א לומר כן דמחייבי לאוין דתפשי בה קדושין לא הויא זונה אלא מחייבי כריתות כדמפרש בהחולץ וכ"כ הסמ"ג שהכהן אסור לישא חללה וזונה ולפי' אסור בגיורת ומשוחררת ובנבעלה לחייבי כריתות וכ"כ גם הרא"ש ז"ל מפני שכולם סוברים דבתפיש' קדושין תלוי שם הזנות כדכתבו התוספות בפרק החולץ גבי הכל מודין הבא על חייבי כריתות הולד פגום מקל וחומר מאלמנה לכהן גדול כל שכן שכיון שנבעלה לחייבי כרת עשאה זונה ודייקי מינה דמכאן משמע דס"ל לר' יהושע דאין קדושין תופסין בחייבי כריתות דבתפישת קדושין תלוי שם הזנות כדמשמע בפ' כל האסורין אבל היכא דתפשי בה קדושין אין שם זנות כלל אבל רש"י והרמב"ם ורבינו ישעיה סוברים שבנבעלת לפסול לה לא שנא חייבי כריתות וכותי ועבד שאין קדושין תופשין בם ל"ש חייבי לאוין וחייבי עשה שקדושין תופשין בהן הרי היא הזונה שהזהיר בה הכתוב בלא יקח וכהן הבא עליה לוקה משום זונה מדכתיב ובת כהן כי תהיה לאיש זר היא בתרומת הקדשים לא תאכל ודרז"ל בפרק אלמנה לכהן גדול כיון שנבעלה לפסול לה שהוא זר לה מעיקרא פסולה אם כהנת היא מן התרומה דבי נשא ומן הכהונה ואם לויה וישראלית היא מן הכהונה שלא להנשא לכהן וכיון דבעילתה זאת פוסלתה לכהונה למדנו שזו היא הזונה שהזהיר בה הכתוב בסתם אשה זונה מכיון שאין איסור הזונה אלא מצד בעילה לפסול לה כדתנן בפרק הבא על יבמתו וחכמים אומרים אין זונה אלא גיורת ומשוחררת ושנבעלה בעילת זנות שבעילת זנות סתם כולל כל בעילת האיש הפסול לה שאינה יכולה להיות לשם אישות לא שנא לחייבי כריתות לא שנא לחייבי לאוין ולחייבי עשה ואם כוונת חכמים פה היתה בעד בעילת החייבי כריתו' שאין קדושין תופשין בהן וכיוצ' בהן לא היה להם לסתום אלא לפרש ולומר ושנבעלה למי שאין קדושין תופשין בה והראיה שהביאו התוספות והסמ"ג מההיא דתמורה בפ' כל האסורין דאמרי' מה עריות דלא תפשי קדושין אף זונה תמהני מאד מה ראיה מביאים משם אדרבה כל ההיפך משמע שהרי בין לאביי בין לרבא כהן הבא על זונה בת ישראל אע"פ שלא נבעלה אלא למי שקדושין תופשין בה לוקה עליה משום זונה כדאית' התם בהדי' וגזרה שוה דתועבה תועבה שאין זונה אלא הנבעלת לאותן דלא תפשי בהו קדושין אינו אלא לאתננה דאביי אמר זונה כותית וכן זונה ישראלית שנבעלה למי שאין קדושין תופשין בה אתננה אסור אבל ישראלית שנבעלה למי שקדושין תופשין בה אתננה מות' ורבא אמר בין זונה כותית בין זונה ישראלית אפילו נבעלה למי שקדושין תופשין בה אתננה אסור דגמרי מהדדי מה זונה כותית אתננה אסור אף זונה ישראלית אתננה אסור ומה זונה ישראלית כהן הבא עליה לוקה משום זונה אף זונה כותית כהן הבא עליה לוקה משום זונה וצ"ע: 

'''חללה שנלדה מן הפסולין שבכהונה כגון בת אלמנה מכהן גדול או בת גרושה וחלוצה מכהן הדיוט וכן שנתחללה מן הכהונה ע"י ביאת אחד מן הפסולין לכהונה. ''' ואע"פ שבת"כ לא שנו אלא שנולדה מן הפסולין כבר הקשו על זה בפרק עשרה יוחסין נולדה אין לא נולדה לא הרי אלמנה לכהן גדול וגרושה לכהן הדיוט שלא נולדה ונעשת חללה בביאתו וכן זונה שבא עליה כהן הדיוט נקראת חללה ללקות עליה משום חללה ותרצו הכי קאמר אי זו היא חללה שעקרה מד"ת ואין צריכין לפרש מדברי סופרים כל שנולדה מפסולי כהונה דסתם חלל היינו ולד פסול לכהונה מדכתיב ולא יחלל זרעו אבל חללה הנעשית חללה על ידי ביאה הוצרכו לדרוש בה מקראות כגון זו שהיתה כשרה ונתחללה: