עריכת הדף "
מזרחי/במדבר/לא
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== יז == '''וכל אשה יודעת איש ראויה ליבעל אע"פ שלא נבעלה. ''' כדתניא בפ' הבא על יבמתו וכל אשה יודעת איש בראויה ליבעל הכתוב מדבר אתה אומר בראויה ליבעל או אינו אלא נבעלה ממש כשהוא אומר כל הטף בנשים אשר לא ידעו משכב זכר החיו הוי אומר בראויה ליבעל הכתוב מדבר פירוש מדקשו קראו אהדדי דכתיב וכל אשה יודעת איש למשכב זכר הרוגו הא אינה יודעת קיימו מכלל דטף בין ידעו בין לא ידעו קיימו וכתיב וכל הטף בנשים אשר לא ידעו משכב זכר החיו הא ידעו הרוגו עכ"ל דקרא דאשה יודעת באשר לא ידעו לאו ידיעה ממש קאמר דאם כן לא מתרצא דוקיא דקראי אלא בראויה ליבעל הכתוב מדבר והשתא משמע אשה אפילו טף בת שלש שנים ויום אחד הראויה ליבעל וקרי טף הפחות מבת ג' שנים ויום אחד שאינה ראויה וא"ת כיון דפירוש יודעת ראויה לדעת אפילו היא קטנה למה נכתב אשה דמשמע גדולה ולא קטנה הוה ליה למכתב סתמא וכל יודעת איש דמשמע בין גדולה בין קטנה ומקושית המקראו' ע"כ לומר דיודעת דקרא לאו ביודעת ממש קאמר אלא בראויה ליבעל כבר תרצו התוספות דאי לאו אשה הוה מפרשינן קרא דכל יודעת איש דבטף קמיירי וה"ק בטף יודעת הרוגו שאינה יודעת קיימו אבל גדולה אפילו אינה יודעת הרוגו כי היכי דלא תקשו קראי אהדדי קמ"ל אשה דהשתא קשו קראי אהדדי ועכ"ל דפי' יודעת ולא ידעו בראויה להבעל קאמר וא"ת היכי הוה מצי לפרושי קרא דוכל יודעת בטף דוקא ובנבעלה ממש אבל בגדולה אפילו אינה יודע' הרוגו והלא כיון דקרא לא קפיד אלא בנבעלה ממש אין הבדל בין גדולה לקטנה והיכי מצו לאוקומי קרא דכל יודעת בטף דוקא אבל גדולה אפילו אינה יודעת הרוגו כמו שתרצו התוספות יש לומר דאי לאו אשה ה"א דכל יודעת בטף בנבעלה קמיירי אבל גדולה אפילו לא נבעלה הרוגו משום דאל"כ קשו קראי אהדדי וקר' אחרי מיני קא קפיד בנבעלה או בגדולה דנבעלה לא שנא גדולה ל"ש קטנה הרוגו ובגדול' ל"ש נבעלה ל"ש לא נבעלה הרוגו אבל בלא נבעלה והיא קטנה אף על פי שהיא ראויה להבעל קיימו לכך נכתב אשה כי היכי דלקשו קראי אהדדי ומכח הקושיא יתפרש קרא דיודעת ואשר לא ידעו בראויה לדעת ולא בידעה ממש כמשמעו וא"ת כיון דאשה דהכא לאו בגדולה קמיירי אלא בראויה להבעל אף על פי שהיא קטנה משמע דשם אשה נופל על הקטנה וכיון שכן מנ"ל לרז"ל לומר דקרא דוכל אשה יודעת איש בראויה ליבעל אף על פי שלא נבעלה קמיירי אי משום דקשו קראי אהדדי דילמא אשה דהכא בקטנה קא מיירי דהשתא לא קשו קראו אהדדי דאיכא למימר טף ונבעלה הרוגו וטף ולא נבעלה קיימו אף על פי שראויה ליבעל י"ל הא דשם אשה נופל על הקטנה היינו כשנכלל בה גדולה וקטנה כדהכא דראויה להבטל כולל גדולה וקטנה אבל על הקטנה לחודה לא הילכך ע"כ לומר דאשה דהכא או בגדולה לחודה קמיירי או בגדולה וקטנ' יחד ואיך שיהיה קשו קראי אהדדי ולפיכך הוכרחו רז"ל לפרש קרא דיודע' איש ראוי' לדעת ולא ביודע' ממש כי היכי דלא תקשו קראי אהדדי כדלעיל: '''הרוגו למה חזר ואמר להפסיק הענין דברי ר' ישמעאל שאם אני קורא הרגו כל זכר בטף וכל אשה יודעת איש וכל הטף בנשים וגו' איני יודע אם להרוג עם הזכרים או להחיות עם הטף לכך נאמר הרוגו. ''' בספרי ולא הבינותי זה דהיאך היה עולה על הדעת לומר דוכל אשה יודעת איש דבק עם וכל הטף בנשים להחיותם והלא כל הקצף שקצף משה על פקודי החיל לא היה רק בעבור שהחיו הנשים כדכתיב החייתם כל נקבה הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם וגו' ועוד אם כן קרא דוכל הטף בנשים למה לי הוה ליה למכתב וכל אשה יודעת איש למשכב זכר החיו ומכ"ש טף ולא ידעה ועוד למה חלקן הכתוב לשני הוה ליה למכתב וכל נקבה החיו לכם כמו שפתח מתחלה החייתם כל נקבה דמשמע בין ידעה בין לא ידעה בין גדולה בין קטנה ושמא י"ל דאי לאו הרוג' שהפסיק הענין ה"א דה"ק אעפ"י שבמלחמת הרשות התיר הכתוב להחיותן כדכתיב רק הנשים והטף והבהמה וכל אשר יהיה בעיר כל שללה תבוז לך מ"מ הנשים הללו לא היה ראוי להחיות כלן אף אותן שהיו לבני ישראל בדבר בלעם וגו' ועתה מאחר שהחיותם אותם לפחות הרגו הזכרים והחיו את הנקבות בין הגדולות שידעו איש שהוא הקצ' הא' בין הקטנות אשר לא ידעו איש שהוא הקצ' האחר ע"ד עד ירכה עד פרחה כדי שיהיה דינה כדין מלחמת הרשות וא"ת א"ה כיון דנכתב הרוגו דסיפא כדי להפסיק מה צורך לכתוב הרגו דרישא נכתוב ועתה כל זכר בטף וכל אשה יודעת איש למשכב זכר הרוגו י"ל אורחיה דקרא הוא בכ"מ להזכיר תחלה הפועל ואח"כ הדבר שנופל בו הפועל שציוה בו ולא ההיפך ולכן הוכרח להזכיר ההריגה תחל' שהוא הפועל המצוה בו ואח"כ הדבר שנופל בו ההריגה ואמר ועתה הרגו כל זכר ולא עתה כל זכר הרגו וזהו הטעם שהוקשה לו לר"י מהרוגו דסיפיה דקרא ולא מהרגו דרישיה דקרא וכיוצא בזה הוקשה לו לרש"י ז"ל על והיו המים ב' פעמי' מוהיו דסיפיה דקרא ולא מוהיו דרישיה דקרא ואמר שאלו נאמר והיו המים אשר תקח מן היאור לדם ביבשת שומע אני שבידו נהפכי' לדם ואף כשהיו בארץ יהיו בהויתן עכשיו מלמדינו שלא יהיו דם עד שיגיעו ליבשה ולא נתן טעם על והיו המי' דרישיה דקרא שהיה די עם והיו המים דסיפיה דקרא לומר והמי' אשר תקח מן היאור והיו לדם ביבשת מפני שמדרך המקר' להזכיר תחלה הפועל המצוה בו בו שהוא ההויה ואח"כ המי' שנופל בהם פועל ההויה:
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: תנ"ך ומועדים
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף