עריכת הדף "ליקוטי מוהר"ן/סה" (פסקה)

== ז ==

וזה פרוש: ויאמר בעז אל רות.

בעז הוא השכל, כמו שכתוב {{ממ|קהלת ז יט}}: החכמה תעז לחכם.

רות היא בחינת הנפש, שממנה יוצא הדבור של התפלות והשירות והתשבחות, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה {{ממ|ברכות ז:}}: למה נקרא שמה רות, שממנה יצא דוד שרוה להקדוש ברוך הוא בשירות ותשבחות.

הלוא שמעת בתי – כי הנפש היא בת השכל כנ"ל. וזהו: הלוא שמעת, הינו השמע לאזניך מה שאתה מוציא בפיך, הינו הטה אזניך ושמע בקשת הדבור ותחנוניו, שמבקש ומתחנן לבל תתפרד ממנו כנ"ל. וזהו:

אל תלכי ללקט בשדה אחר – כנ"ל, כי כל האותיות והדבורים הם לקוטים יקרים שמלקטים בשדות עליונים כנ"ל. והדבור מבקש מהנפש, לבל תלך מאתו ללקט לקוטים אחרים כנ"ל. אך זה אי אפשר כי צריך לילך וללקט יותר כנ"ל, אך:

וגם ולא תעבורי מזה – הינו, שאפלו כשתלך לתבה אחרת, אל תעבר מתבה ראשונה כנ"ל, וזה נעשה על ידי שזוכה אל התכלית כנ"ל. וזה:

עיניך בשדה אשר יקצרון – הינו בחינת ההסתכלות על התכלית, כי הקצירה היא תכלית החרישה והזריעה.

הלוא צויתי את הנערים לבלתי נגעך – זה בחינת סתימת העינים, שצריך לסוגרם, ולחבר הראות לכונו אל התכלית כנ"ל, כי בלא זה אי אפשר להסתכל על התכלית כנ"ל.

וזה: הלוא צויתי את הנערים – לשון צותא והתחברות, שצריך לצות ולחבר הראות כנ"ל. והעינים נקראים נערים, כי הם משרתי השכל כנ"ל, כי הראות הוא שליח ומשרת להשכל כנ"ל.

וזהו: לבלתי נגעך – בחינת נגעי הנפש. כי כשהראות נתפזר, ורואה כל מה שלפניו, הינו שאינו סותם וסוגר עיניו מחזו דהאי עלמא כנ"ל, זהו בחינת נגעי הנפש. וצריך לצות ולחבר את הנערים, דהינו הראות, לבלי להסתכל מן הצד על הבלי עולם הזה, לבלתי לנגע את הנפש, ואז יוכל להסתכל על התכלית כנ"ל, ואזי על ידי ההסתכלות על התכלית, נתבטלין כל היסורין כנ"ל.

אך אחר כך כששב מהבטול, מתגברין היסורין ביותר כנ"ל, שזה בחינת צמאון הנפש כנ"ל. וזה:

וצמית והלכת אל הכלים ושתית מאשר ישאבון הנערים – כי לכבות הצמאון הוא על־ידי התחדשות התורה, שמקבלין המחין, שהם הכלים של השכל, על־ידי הרשימו שנשאר מהבטול כנ"ל, ומשם שותה הנפש לכבות צמאונה כנ"ל.

וזה: ושתית מאשר ישאבון הנערים – כי הנערים שהם עיני השכל, הם שואבין התחדשות התורה, מהרשימו שנשאר מההסתכלות על התכלית כנ"ל, ועל ידי זה נתבטלין היסורין אחר כך, ומכבין צמאון הנפש כנ"ל: