עריכת הדף "ליקוטי מוהר"ן/יא" (פסקה)

== ז ==

'''ז''' וזה בחינת רזין, ורזין דרזין: רזין הוא בחינת הלכה, רזין דרזין הוא בחינת קבלה. התלבשות הקבלה בהלכה הוא בחינת הנהגת הקדוש־ברוך־הוא בששת ימי החל, שהוא בחינת יחודא תתאה.

וזה בחינת: צבי לצדיק רזי־לי רזי־לי {{ממ|סיום הפסוק מכנף הארץ הנ"ל}}. צבי לצדיק, הינו בחינת קדשת הזווג, יש בו שני רזין, הינו יחודא עלאה ויחודא תתאה, שהם בחינת הלכה וקבלה, בחינת רזין ורזין דרזין.

וזה שאמרו חכמינו זכרונם לברכה {{ממ|חולין ס.}}: 'יהי כבוד ה' לעולם' שר העולם אמרו. בשעה שאמר הקדוש־ברוך־הוא לאילנות: למינהו, נשאו דשאים קל־וחמר בעצמן: מה אילנות, שהם גבוהים ואינם תכופים, אמר הקדוש־ ברוך־הוא "למינהו", כל שכן אנן, שאנו קטנים ותכופים, שצריכים לצאת למינהו. פתח שר העולם ואמר: יהי כבוד ה' לעולם.

כי באמת גם הגדולים, שזווגן אינם תכופים, רק משבת לשבת, גם להם הזהירה התורה על שמירת הברית, שישמרו את עצמן, כמו שכתוב {{ממ|שמות לא טז}}: ושמרו ב'ני י'שראל א'ת ה'שבת – ראשי־תבות ביאה, כמובא בכונות. הינו אף־על־פי שזווגו הוא רק משבת לשבת, אף־על־פי־כן צריך שמירה גדולה, בחינת: ושמרו וכו';

כל שכן הקטנים, שהם בחינת דשאין, שזווגם תכופים, גם בששת ימי החל, מכל שכן שצריכים שמירה גדולה לשמר את בריתם, שישמרו את עצמם על־פי התורה, בבחינת: למיניהם.

מיד כששמע שר העולם, שהוא מט"ט, ששלטנותה ששת ימי החל, בחינת דשאים, בחינת יחודא תתאה, פתח ואמר: יהי כבוד ה' – כבוד דיקא, כי על־ידי שמירת הברית בשני הבחינות הנ"ל, הכבוד בשלמות כנ"ל.

נמצא, שעל־ידי שמירת הברית בשני הבחינות הנ"ל, שהוא בחינת יחודא עלאה ויחודא תתאה, הינו מאילנות ודשאים, גדולים וקטנים, זווג של שבת וזווג של חל, בחינת הלכה וקבלה, רזין ורזין דרזין, אזי הכבוד בשלמות כנ"ל, ועל־ידי הכבוד זוכה לדבור המאיר, ועל־ידי הדבור יכול לבוא לתבונות התורה לעמקה כנ"ל: