עריכת הדף "לחם דמעה/איכה/ד" (פסקה)

== ז ==

'''זכו נזיריה משלג.'''  ביאר אופן יופיי' מקודם בהיות' יושבי' על אדמת' במעלת' שהיה בשלימות בכל הצדדין והוא שידוע שהלבנינות היפה צריך שיהיה מאיר ומזהיר וזך וגם אם יהיה באיש בהירות והארה בלתי לבנינות לא יקר' יפה תואר זולתי בהמצא שתיהן לבנינות עם בהירות כאמור. וגם הלבנינו' הנזכר אינו מספיק אלא צריך שיהיה בו ג"כ אדמימו' וזה הוא היופי השלם ולכ"א שבעם ה' אלה היה היופי בשלימות כי זכו נזיריה ר"ל שריה מלשון נזר וכתר כמו שפרש"י ז"ל ואפילו יתפרש כמשמעו אמר שאפי' הנזירים שהם מובדלי' מתאוות העול' ותענוגיו והיה מן הראוי בדרך טבע שיהיו חלשי' וכחושים אפי' אלו זכו ר"ל היו זכים ומאירים ומבהיקי' יותר מהשלג וגם צחו מחלב מלשון צח ואדום שהוא לשון לבנינות ואמר כי לבנינותם היה יותר מחלב הנה ששלימות ב' הדברים האלה נמצא בהם יחד וגם אם תמצא שהפניני' יש בהם ב' השלימיות האלו שהם לבנים וזכי' ומבהיקי' מ"מ לבני ציון היקרי' יש בהם שלימות אחר על הב' אלו שהוא האדמימות משא"כ בפניני' וז"ש אדמו עצם מפניני' ויהיה עצם לשון מראה וכמו שפרש"י ז"ל כמו וכעצ' השמים לטוהר וכן תרגם המתרג' סמיקו חיזו כו' וכ"ז הוא בשלימות התואר וגם בשלימות תכונת איברי גופ' הם יפי' ושוי' ומסודרי' וז"ש ספיר גזרתם. ועתה מגודל הצרות הרבות והרעות אשר נחו עליה' וכתרו' סבום גם סבבו' נהפכו ג' שלמיות אלו מהיופי והתואר מן הקצה אל הקצה כדמפרש בפסוק הבא אחריו חשך משחור תאר' אמר כנגד הלבנינות חשך משחור וכו' לומר שהיה חשכת פניה' עד הקצה האחרון באופן שלא נכרו בחוצות וגם בזה יש די בער והעדר האדמימות האמור לעיל וכנגד הזכות והבהירות אמר צפד עורם על עצמם ר"ל שנדבק העור על העצם מרוב חולשת' וידוע כי השמנינות בהכרח יסבב הארה וזכות ואלו שצפד עורם על עצמ' בהכר' יוסר הזכות והארת פניהם וכנגד תוכן הגוף ותיקונו וסידורו אמר יבש היה כעץ והוא הפך ספיר גזרתם וחולשתם היא המסבבת העדרות הזכות וההארה וגם מסבבת את רוע תוכן הגוף ונמצא שלקו בשלשתם כמ"ש עכ"ל:

'''אי'''  נמי אפשר כי מ"ש ההפוכה כמו רגע שב אל בת עמי שהזכיר והכונה שאמר כי גדול היה עון בת עמי מחטאת סדו' והטע' הוא לפי שסדום אם ראה ראינו שחטאת' כבדה מאד עכ"ז אין להאשי' כל כך חטאתם ולהגדילו לפי שלעולם ועד נתגדלו באותו הרשע ומעשה אבות יעשו בנים ובאות' המדות הרעות נמצאו ושם היו ותפשו מעשה אבות' בידיה' אמנם ישראל ובת עמי אשר היתה צדקת בתכלית הצדקות המה ואבותם ותכף כמו רגע נהפכו כקשת רמיה אלו בודאי גדול עונ' מנשוא וז"ש ההפוכה כמו רגע כי נתן טעם למה גדול עון בת עמי מחטאת סדו' לפי שבת עמי היתה הפוכה כמו רגע כלומר שנהפכה כמו רגע מהצדקות לרשע ע"ד כי דור תהפוכות המה בנים לא אמון בם ועם זה הפירוש נוכל ג"כ לפרש מ"ש כמו רגע עם כף הדמיון ולא אמר ברגע בבי"ת שהכונה כאשר פירש הר"מ אלמושנינו כפי דרכו גם לפי דרכינו יאמר כי כמו שנהפך הרגע מעבר לעתיד שהם ב' הפכים כן נהפכה בת עמי כמו רגע לעשות הרע בעיני ה' להכעיסו ודומה להפוכת בת עמי להיות דור תהפוכות בנים לא אמון בם כמו הפיכת הרגע שישתנה ויתהפך מעבר לעתיד כנודע וז"א ההפוכה כמו רגע ואמר ולא חלו בה ידים כלומר אילו היה ההפיכה שנהפכו מצדיקי' לרשעי' ע"י שחלו בה ידי' ידי נבוכדנצר שהכריחום להמיר את דתם בע"כ אילו חלו בה ידי' להחטיא' לא היה כל כך גדול עונם כי אנוסים היו ואף אם היה ראוי שיהרגו ועל יעברו אבל גודל עונם היה שנהפכו להרע את מעשיהם מחפצ' ורצונם ולא חלו בם ידי' לאונסם על ההיפוך הזה אבל היא מחפצה ורצונה היתה הפוכה והפיכה את מעשיה ולז"א ויגדל עון בת עמי וכו':

'''וביאר'''  ענין ההיפוך הזה איך היה מן הקצה אל הקצה כי הצדקות שהיה להם עד עתה היה עד הקצה האחרון ועתה נהפכו לקצה אחר מהרשעו' וז"ש זכו נזיריה משלג כלומר כי לא מבעיא שלא היו נוגעים באיסור תורה אבל גם היו מזירים עצמם מן הדברים המותרים ע"ד לך לך אמרין נזירא סחור סחור לכרמא לא תקרב והוא מ"ש ז"ל קדש עצמך במותר לך וזכו את החומר שלהם משלג וצחו מחלב ע"י מה שהיו מזירי' עצמ' מן התאות גופניות וג"כ מצד נשמת' וכדאמרן לעיל אדמו עצם מפניני' אשר הוא רמז אל הנפש רוח ונשמה אשר מושבה בפנימיות האדם והיתה ספיר גזרתם כלו' טהור' וברה וזכה כספיר והיתה טהורה כעת גזרתה מתחת כסא הכבוד וכדפרישי' לעיל ועתה כמו רגע נהפכו מהטוביו' והזכות הזה אשר הזכות הזה היה נראה בפניהם ממש ע"ד חכמת אדם תאיר פניו וכמו שמצינו במש' כי קרן עור פניו והיה זך משלג וצח מחלב אדום מפנינים ספיר גזרתו וכן מצינו כי כל מעשיו של האדם נרשמי' בפניו ע"ד ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל כו' והמצות מאירי' ומזהירי' את פני האדם כזוהר הרקיע והעבירות משחירות פני האדם ואת תוארו כי כולם הם נרשמות בפניו וז"ש עד עתה זכו נזיריה כו' כדאמרן ועתה חשך משחור תארם ע"י העבירות שעשו כולם נרשמו בתאר' וחשך משחור תארם אבל החשך הזה הנרש' בתואר' לא נכרו בחוצות ומי ומי אשר יכיר ויראה בחשך תאר הרשע שנחשך תארו ע"י העבירות אם לא כר' שב"י וכדומה שהיה מכיר בפרצוף האדם וז"א לא נכרו בחוצות כלומר כי מה שחשך תאר' לא נכרו בחוצות. ואומרו צפד עור' על עצמ' וכו' אפשר או שהוא סיפור העונש אשר הגיע אליהם לסיבה שגדל עונ' מחטאת סדום ועל כן באה עליה' צרת הרעב וצפד עורם על עצמם יבש היה כעץ עד שטובי' היו חללי חרב מחללי רעב וכו'. או שהוא נמשך עם מ"ש שהיו העבירות נרשמות בתוארם וחשך משחור תארם אבל אותו השחרות לא היה ניכר בחוצות ואין לו מכיר וכדאמרן ואם לפעמי' צפד עור' על עצמם כי אז היה ניכר השחרות בפועל והיה ראוי שיכירו הרואים ויאמרו כי בהשגחה צפד עורם על עצמ' ואפילו הכי הרואים אות' כך אומרי' כי הדבר בא להם בדרך טבע ואם צפד עורם על עצמ' הטע' לפי שיבש היה כעץ ובדרך טבע בא להם מה שצפד עור' על עצמ' לא בדרך השגחה. וע"ד זה פירשו הקדמוני' מש"ה על מה תוכו עוד תוסיפו סרה כל ראש לחלי והוא מבואר: