עריכת הדף "העמק שאלה/צו" (פסקה)

== ז ==

{{העמקש|ז}} '''משום דטבילה בזמנה מצוה.''' וכת' עלה הראב"ד ז"ל בזה"ל מיהו מדפריש טעמא משום דטבילה בזמנה מצוה עדיף ש"מ דהשתא דליכא טבילה בזמנה לא מתבעי למיטבל בלילי שבת ויו"ט דלא אפשר למהוי סמוך לחפיפה טבילה ואי עבדא עבדא ובלבד שתבדוק עצמה בשעת טבילה כו' ואני תמה איך אשה יכולה לטבול בלילי שבתות ויו"ט ואיך תנצל מסחיטת שער ולכן אני אומר כי ראויה הטבילה לדחות עד מוצאי יו"ט עכ"ל. והיה נראה דהרמב"ם ה' מקוואות פ"ב הי"ו כוון לדעת הראב"ד ז"ל שכתב ואם אפשר לה לחוף בלילה ולטבול מיד תיכף לחפיפה ה"ז משובח ובשעת הדחק או מפני החולי חופפת אפי' בע"ש וטובלת במ"ש ע"כ. הרי דאזיל בשיטת רבינו דלא כפרש"י. ומכ"מ מפרש הא דאפשר והא דלא אפשר בא"א ולא בליל שבת ויו"ט. אלא משום דס"ל דזה מיקרי אפשר לטבול ביום אחר ולסמוך חפיפה לטבילה וכראב"ד ז"ל. מיהו יש לדחות דהרמב"ם היה גריס כהרי"ף שלהי ה' נדה והילכתא חופפת בלילה וטובלת בלילה. קשיא הלכתא אהלכתא דדרש מרימר הלכתא אשה חופפת בע"ש וטובלת במ"ש. לא קשיא הא דאפשר הא דלא אפשר. ולגי' זו מבואר דמוקי הש"ס הא דמרימר בדלא אפשר ואמאי הא אפשר למיחף בלילה ודוחק לפרש שהיה יו"ט. להכי מפרש בדלא אפשר היינו בחולי וכדומה. ורבותא קמ"ל דאפי' הרחקה כהאי שריא בשעת הדחק. וכבר העיר בעל המאור בהגהותיו על ספר בעה"נ בדיני חפיפה שיש שנוי גי' ברי"ף מה שלא נמצא בספרי הגמ'. והנראה שם שהשכיל גם הוא לפרש באופן אחר עפי"ז והיינו כמש"כ לדעת הרמב"ם ז"ל. אבל לפי גירסתנו דרמי הלכתא דחופפת ביום וטובלת בלילה אהלכתא דלא תחוף אלא בלילה. ושפיר י"ל הא דלא אפשר היינו שטבילתה בליל שבת. ויו"ט. ולפי זה אינו מוכרח דהרמב"ם ס"ל לאסור טבילה בליל שבת ויו"ט. הן אמת שאינו מפורש בגמ' ג"כ להתיר לפי פירושו. מ"מ בעיקר מש"כ הראב"ד דהשתא ליכא טבילה בזמנה מצוה לא הסכימו הפוסקים. אלא דודאי מצוה לטבול לבעלה בעת שתוכל ולא תאחר יותר ממה שקבעו לה חכמים. וע' ב"י ריש סי' קצ"ז בפי' דעת ר"ח והטור ובסי' קצ"ט השיג עוד על הראב"ד ז"ל. וע"ע בסמוך. מיהו אם היתה יכולה לטבול מקודם ודאי לאו זמנה מיקרי ואינו מן הנכון לטבול בשבת. אלא שהב"י סי' קצ"ז הקיל גם בזה משום דפשיטא ליה דטעם האוסרין טבילה בשבת הוא משום מתקן ומש"ה דחה מרן הב"י דעתם בשתי ידים מסוגיא דביצה פ"ב ואחריו הסכימו הגר"א והגאון סדרי טהרה. וע"ע בנה"כ ראיה ממשנה עצמה דשם דלב"ה מותר לטבול בשבת אפי' יכול לטבול מקודם. אבל דברי רבינו ובה"ג מאירים שלא משום מתקן אסור אלא משום דכל דאפשר לסמוך חפיפה לטבילה עדיף אם לא משום טבילה בזמנה מצוה. וכמו שנהגו בקצת מקומות שלא לטבול במ"ש אם נדחה הטבילה משום דעת רש"י דס"ל דהיכא דאפשר אין לחוף בלילה. [רק משום דרוב הפוסקים נקטי דעת רבינו לעיקר דלכתחילה יש לחוף בלילה. מש"ה לא נמנעו ברוב מקומות מלטבול במ"ש אפילו שלא בזמנה]. ה"נ לדעת רבינו והפוסקים דבליל שבת ויו"ט וגם נדחה יום טבילה אסור לטבול אז. והיאך אפשר לדחות דברי הראשונים ז"ל ואף כי רבינו ובה"ג שדבריהם מקובלים וכתבו שעיקר היתר הרחק חפיפה מטבילה היא משום שטבילה בזמנה מצוה. וע' מרדכי סוף ה' מקואות שהביא ראיה מדברי בה"ג אלו דס"ל כר"ח דהלכה טבילה בזמנה מצוה. אלמא שלא התיר בה"ג אלא כשהגיע זמן על פי חז"ל ולא ברצונה תליא. וממילא מש"כ בס"ט להסכים עם מנחת יעקב לחלק בין שבת ליו"ט לא נראין כלל. דודאי אי משום תקוני גברא יש מקום לחלק. אבל הראב"ד ביאר דליל יו"ט ג"כ אסור ומטעם הנ"ל: 

והנה הראב"ד הוסיף איסור במקומות שהנשים הולכות בשערות ארוכות דהיאך תנצל מסחיטת שיער. ור"ל אפי' נימא דקיימא לן אין סחיטה בשיער כדעת הרי"ף והרמב"ם פ"ט מה"ש מכ"מ מדרבנן אסור כמש"כ הה"מ והב"י או"ח סי' ש"ל. וכבר הסכימו המ"א והגר"א סי' שי"ד דאפי' באיסור דרבנן אסור פ"ר ולא דמי להא דאיתא בביצה פרק ב' גזרה שמא יסחוט. דהכא ודאי תבא לידי כך והוי פס"ר דניחא לה. והב"י הקשה מהא דפ' במה אשה דילמא אתרמי לה טבילה של מצוה כו' אלמא דטבילה שרי ולא חיישינן לסחיטה. וי"ל דהתם מיירי לטהרות ואפי' בתולות היו טובלות עצמן ושערן מגולה ולא הוי סחיטה פס"ר ומש"ה אפשר שתטבול ביום השבת. וממילא גזרו שלא תהא אשה נשואה ג"כ יוצאה בחוטין דלא פלוג. והא דאי' בביצה שם דנדה מערמת וטובלת בבגדיה כו' מיירי ג"כ או בבתולות או באין לה שיער. ובאמת בזמן הפוסקים האחרונים ז"ל הנהיגו הנשים לגלח שערן להכי הקילו בדבר לטבול בשבת. וקרוב לומר דעיקר מה שהנהיגו רבותינו תגלחת שיער נשים נשואות מה שלא היה כן בימי המשנה כדמוכח בנזיר ד' כ"ח ובכ"מ. היינו משום דאז בימי המשנה שהיו גם בתולות טובלות עצמן לטהרות בע"כ היו נהוגין לטבול בשערות ארוכות והיו יודעות להזהר מסחיטת השיער. מש"ה נהגו גם נשואות כן. והשתא שאין בתולות טובלות יותר טוב שלא יהיה שערות לנשואות ולא יבואו לידי חילול שבת ח"ו. הא מיהא שראוי להחמיר ולמעט בטבילת נשים שלא בזמנה בשבת ויו"ט. ואף כי במקום שבנות ישראל יוצאות בשערות מקולעות: 

מיהו לענין טבילה בזמנה נקטינן כרבינו דשייך אפי' בזה"ז שאינן טובלות בזמנן שמה"ת. מכ"מ כיון שהחמירו חכמים שלא לטבול בלא ספירת שבעה ואין ספירה בלי הפסק טהרה מעת שהפסיקה בטהרה וגמרה ספירתה ה"ז טבילה בזמנה. וראיה לזה מדאיתא בנדה דף ס"ו ב' אר"ה אשה חופפת באחד בשבת וטובלת בחמישי בשבת. שכן אשה חופפת בע"ש וטובלת במוצאי יו"ט של ר"ה שחל להיות אחר השבת. וקשה לי הרי רב הונא היה בבבל שנהגו שני יו"ט של גליות ולמאי נקיט שני יו"ט של ר"ה. וגם רבינו כתב סתם ואפי' אתרמי ע"ש וחמישי בשבת שני יו"ט. בשלמא במשנה דפ' ר"א דמילה דנקיט שני יו"ט של ר"ה לענין מילה שלא בזמנה. י"ל דבא"י נשנית דלא הוי שני יו"ט של גליות. וכדעת הרא"ש שכתבתי בסי' ט' אות ד'. אבל ר"ה למאי נקיט הכי. אלא משום דלפי דס"ל דאסור למיחף בלילה וטבילה בזמנה מצוה דוחה מצות חפיפה יו"ט ש"ג וכמש"כ שם דעת הגאונים והרמב"ם דמילה שלא בזמנה דוחה יו"ט של גליות דמכ"מ יש בה מצוה. וה"נ טבילה בזמנה מצוה היה ראוי לדחות יו"ט ש"ג. ומש"ה קאמר רב הונא דבשני יו"ט של ר"ה ודאי חופפת בשלשה ימים קודם טבילה דהא אינו דוחה יו"ט של ר"ה. מש"ה גם בלא זמנה ג"כ שרי לחוף בא' בשבת ולטבול בחמישי בשבת. משא"כ שאר יו"ט של גליות אי הוי אסור לחוף בשלשה ימים קודם היה הדין נותן לחוף ביו"ט שני ש"ג. מיהו השתא דאמרי' שכן כו'. ושרי לחוף שלשה ימים קודם ודאי אסור לחוף ביו"ט שני ש"ג. וכן לפסק רבינו דחופפת בלילה אי חל הטבילה במוצאי יו"ט תחוף בלילה ואי חל בליל יו"ט שני תחוף בערב יו"ט. מש"ה כתב רבינו כאן שני יו"ט סתם ולא כלשון רב הונא. כדרכו לעיל בסי' ט' לענין מילה שכ' ואי איקלע חד בשבא ותרי בשבא תרי יומא טבא דריש שתא מעכבינן עד תלתא יומי כדתנן כו'. ובאמת א"א להיות כן השתא דלא אד"ו ראש ויותר טוב היה למנקט סתם יו"ט אלא נקיט לשון המשנה. ללמדינו דוקא דריש שתא לאפוקי יו"ט של גליות דמהלינן ביו"ט שני כמש"כ שם. אבל כאן דבאמת אין נ"מ בין יו"ט של ר"ה לשל גליות לא נקיט לשון הגמרא. [ואפי' בדיעבד אם לא חפפה ערב יו"ט אפשר דאסור לעשות ביום טוב. כמו מצות זמניות שדוחה שבת מכ"מ בדבר שאפשר לעשות מע"ש אינו דוחה אפי' שבותין. ה"נ מצוה שדוחה יו"ט שני ש"ג. כל שאפשר לעשותה מערב יו"ט אינו דוחה]. נחזור לענין דבימי רב הונא נהוג דין טבילה בזמנה מצוה אע"ג דכבר נתקלקל סדרי נדות וזיבות מתקנת רבי ראתה יום א' תשב ששה והוא כו' כדאי' בד' ס"ו א'. ויש לדחות דתקנת רבי לא נהוג בכל ישראל. שהרי לא תיקן אלא בשדות או בסודית עיר של לאו בני תורה ור"ה בד"ת קאי. מכ"מ יש מכאן סמך לקבלת רבינו דגם היום נוהג טבילה בזמנה וקבלת רבינו תכריע: