עריכת הדף "העמק שאלה/נה" (פסקה)

== ז ==

{{העמקש|ז}} '''היכא דא"ל לחברי' אוזיפתך מאתן זוזי כו'.''' ביאר רבינו דהא דמסקינן דזה אומר מנה וא' אומר מאתים גובה מנה. מיירי שהתובע אמר מאתים. אבל אי התובע אומר מנה וא' אומר מאתים אפי' מנה אין לו וזהו דעת הר"ן בחי' מ' סנהדרין פ' ז"ב והעתיקו בקצה"ח סי' ל' דכל הכחשות דסהדי לא מכחשן אהדדי. ה"נ התובע והעדים לא מכחשי. דאמרינן לא דייקי שפיר לבר מן יש בכלל מאתים מנה אין לומר כן בהכחשת התובע מפני שהוא יכול לפסול העדות שהוא לזכותו משא"כ בעד שאינו יכול לפסול דברי חבירו. זהו תורף דבריו ז"ל. ור"ל בשלמא כשהוא אומר מאתים והעדים אומרים מנה אומר אני דלא דייקי שפיר ולא קים להו אלא במנה. ולא מסהדי אלא במאי דקים להו משא"כ אי מסהדי לזכותו יותר ממנו. ודאי מכחיש להו שהרי אומרים דקים להו במאתים והוא מכחישן וה"נ בע"א שאינו אומר כדברי התובע. וכ' הר"ן שם דלא כהראב"ד שכ' דאפי' בכלל מאתים מנה לא מתכחשי סהדי דאמרי בדדמי להו דודאי הוי מאתים והביא הר"ן ראי' דלא כהראב"ד ז"ל מהא דאי' בב"ב ד' קכ"ח ב' שלח לי' ר"א לריב"ח המוציא שט"ח ע"ח מלוה א' לא נפרעתי כלום. ולוה א' פרעתי מחצה. והעדים מעידין שפרע כולו ה"ז נשבע וגובה מחצה מנכסים ב"ח. הרי דבעי לשבע ולא נפטר עפ"י עדים. אלא משום דמסהדי לזכותו יותר מדבריו. ובאמת אי לדין יש תשובה. דהראב"ד ז"ל מפרש שהם אומרים שפרע שני פעמים והוא אינו יודע אלא מפעם א' כמבואר בשיטה מקובצת משמו ז"ל וכ"כ בסמ"ע סי' פ"ב ס"ק נ"א. ובכה"ג ודאי הוי הכחשה בזמנים מחולפים כמו בהלואה בתר הלואה דלכ"ע בעינן שיתבע שני המנים כמש"כ הרא"ש וש"ע שם ס"ו. מכש"כ הכא שהוא אומר שפרע פ"א והמה אומרים שני פעמים. ומכ"מ לענין שיהא נאמן בשבועה נגד השטר אמרינן דאפשר ששכח הוא והכחשה ולאו הכחשה הוא. אבל אי אמר שפרע בכיס של חמשים והמה אומרים בכיס של מנה ודאי להראב"ד א"צ לשבע כלל. דהמה לא דייקי שפיר. והר"ן לטעמי' בפ' שבועות הדיינים והובא בש"ך שם שהעתיק ג"כ סברת הראב"ד בשיטה שם ובלשון אחר אלא דאפשר שהוא אינו נזכר אלא מן המקצת ועדים זוכרי' יותר כו' ובכל אופן משמע שצריך לישבע אפי' בפרעון אחד ולא אמרינן דעדים לא מתכחשין ולא ניבעי שבועה כלל. אבל הראב"ד ס"ל בכה"ג באמת לא בעי שבועה. ומכל שכן לשיטת התו' ב"ב שם שכתבו הטעם דמהני בשבועה נגד השטר משום דכיון דמתקיים השטר רק ע"פ הוי לי' כמלוה ע"פ. וזה הישוב הביא הש"ך בשם בעה"ת שער ח'. א"כ בפשיטות י"ל דמיירי שהי' הכחשה ודאית. ומכ"מ מהני שבועה אבל דברי רבינו מכריעין דעת הראב"ד ז"ל. דלא אמרינן בעדים דמסהדי לזכותו יותר דלא דייקי אבל העד המעיד פחות ממה שתובע בזה ודאי אמרינן דלא דייק. וממילא ה"ה בכל הכחשות שאין בהם נ"מ לדינא. ולא כהטור דס"ל דבעינן בכל הכחשות שהתובע יתבע שניהם וה"ה במנה ומאתים ע"כ בעינן דיתבע בשני כיסים א' של מנה וא' של מאתים. דאין לומר דסגי שיתבע מאתים. והעד האומר מנה לא ראה אלא שמנה לו מאה זוז והלך לו ואח"כ מנה לו עוד מאה זוז. דא"כ מאי ראי' מרשב"א דה"ה מנה שחור ומנה לבן. התם ודאי מאי דקא מסהיד האי לא מסהיד האי. ותו א"כ מ"ט דת"ק. אלא ודאי כולהו מודי שנתן לו כיס מעות ומכחשי אהדדי כמה הוי בכיס. וס"ל לרשב"א דחד לא דייק שפיר. ואי כהטור דס"ל דבהכחשות התובע לא אמרינן הכי. ה"נ אי אמר מאתים מכחיש לאותו שאומר מנה. ובעינן שיתבע שני כיסים. ורבינו בשיטת הר"ן קאי וכ"כ הנימוק"י והביאו הב"י ואחרונים. וע' בנה"מ שהיסב דעת הטור בזה ע"ש. וע"ע בסמוך: 

'''וקא מכחשן סהדי אהדדי''' כצ"ל: 

'''דב"ש''' סברי כיון דמכחשן להדדי כו':