עריכת הדף "העמק שאלה/לד" (פסקה)

== ז ==

{{העמקש|ז}} '''דכתיב קבר תקברנו ביום ההוא כו'.''' דרשה זו לא נזכר לא בספרי ולא בגמרא. ובסנהדרין ד' ל"ה הקשה ר"ל לר' יוחנן. ותהא קבורת מת מצוה דוחה את השבת. ק"ו מעבודה שדוחה את השבת. ונידחית מפני מת מצוה. ודחי רציחה יוכיח שדוחה את העבודה ואינו דוחה את השבת. וכבר הקשו התו' שם דליקשי ממילה שדוחה שבת וקבורת מ"מ דוחה מילה. מכש"כ שדוחה שבת ע"ש מה שיישבו. והיינו קושיתו של רבינו דאמאי מילה דוחה שבת ואין קבורת מ"מ דוחה שבת. ויישב משום דכתיב ביום ההוא ביום שאתה רוצחו אתה קוברו דא"א לדרוש כאן ביום ההוא אפי' בשבת כמו דדרשינן ביום השמיני אפי' בשבת. שהרי רציחה פשיטא שאינו דוחה שבת ולא משכחת ביום ההוא שאתה רוצחו דוחה שבת. אלא להיפך דביום שא"א רשאי לרוצחו א"א רשאי לקוברו. ולמש"כ רבינו מיושב לכאורה קושית הגמרא ג"כ דא"א ליגמר קבורת מ"מ מעבודה שדוחה שבת. וכן קשה להיפך אמאי נצרכנו לאותו דרשה הא שפיר יישב ר' יוחנן רציחה יוכיח. מיהו לכאורה אפשר לדחות דשאני רציחה שאינו דוחה ל"ת ועשה בקום ועשה משא"כ קבורת מ"מ שדוחה ל"ת ועשה בקום ועשה היינו טומאה דכה"ג ונזיר. אבל באמת שאני טומאת כהן ונזיר שהוא לאו ועשה שאינו שוה בכל וכל עשה דוחה ל"ת ועשה שאינו שוה בכל. ע' תו' יבמות ד' ה' ד"ה ואכתי וב"מ ד' ל' ד"ה הא. והיינו דלא קאמר רבינו תחילה ואילו קבורת מ"מ לא דחי' שבת דכתיב קבור תקברנו כו' דאכתי לא נצרכנו לדרשה זו. דבל"ז ג"כ מה"ת לדחות שבת החמורה. דאי מהא דדוחה עבודה י"ל דרציחה תוכיח. אבל השתא דבא לומר דקבורת מ"מ עדיפא שדוחה ל"ת ועשה ולא דחינן דעשה ול"ת שאינו שוה בכל הוא כמו שדחה רבינו בסוף השקלא וטריא. א"כ מנלן דקבורת מ"מ אינו דוחה שבת הא יש ללמוד מק"ו כקושית ר"ל ורציחה אינו מוכיח דשאני קבורת מ"מ שדוחה ל"ת ועשה מש"ה הוצרך לפרש דמכ"מ מקרא מלא הוא שאינו דוחה שבת. וכ"ת לפי האמת דדחינן שכל כה"ג ונזיר לאו ועשה שאינו שוה בכל אמאי איצטריך דיוקא דביום ההוא. הא ל"ק די"ל כדאי' בב"מ ד' קי"ב ממשמע שנא' לא תלין פעולת שכיר אתך א"י שעד בוקר מה ת"ל עד בוקר מלמד שאינו עובר אלא עד בוקר ראשון וה"נ יש לנו לומר הא דכתיב לא תלין נבלתו על העץ כי קבר תקברנו א"י שתקברנו באותו יום. אלא ביום ההוא עוברין בעשה ול"ת ומכאן ואילך לא. ובזה ניחא הא דמיבעי לן בסנהדרין ד' מ"ו ב' קבורה משום בזיונא או משום כפרה למאי נ"מ דאמר לא בעינא דיקברוני' לההוא גברא כו'. וקשה כיון דיש בזה עשה ול"ת היאך אפשר להתנות על ד"ת. ובאמת כ' הרמב"ם ריש פי"ב מה' אבל דלהכי אין שומעין לו משום שהקבורה מצוה. וע"ש בלח"מ שיישב דהסוגי' ס"ל שאין בקבורה מצוה כלל מה"ת. ויותר י"ל דנ"מ אי כבר עבר יום ראשון שמת. דבזה אינו מה"ת. והשתא י"ל בדרך פלפול ליישב פסק הרמב"ם והסוגי' דלא לירמי אהדדי. דתלי' בשני ישובי התו' יבמות שם אי אמרינן בכל התורה עשה דוחה לאו ועשה שאינו שוה בכל או דוקא מצורע דגדול השלום ע"ש שהוכיח מפשטא דסוגי' דב"מ ד' ל' שאין עושה דוחה ל"ת ועשה. ונימא דר' יוחנן שיישב לר"ל דלהכי קבורת מ"מ אין דוחה שבת דרציחה תוכיח. ע"כ ס"ל שאין רבותא במה שקבורת מ"מ דוחה לאו ועשה שאין שוה בכל. ומש"ה ביום ההוא מיותר וע"כ אתי שאין מצות קבורה אלא ביום ראשון. ומש"ה שפיר קא מיבעי לן אי אמר לא תקברוניה אי מהני. אבל אנן קיי"ל כסתמא דגמרא שאין עשה דוחה ל"ת ועשה שאין שוה בכל. וא"כ א"א ללמוד קבורת מ"מ מרציחה. וע"כ נ"ל מביום ההוא כמש"כ רבינו. וא"כ מהיכא תיתי לחלק במצות קבורה בין יום ראשון לאחריו. ולעולם מצוה מה"ת ופשיטא דלא מצי למימר לא תקברוהו וכמש"כ הרמב"ם ז"ל. וראוי לדעת שדעת רש"י דלאוי כהונה ל"ת בלבד הוא זולת לאו דטומאה דיש עשה לה יטמא ולא לאחר. וא"כ באמת אין עשה דוחה ל"ת ועשה אף שאינו שוה בכל. וכפשטא דסוגי' ב"מ ד' ל' והדברים עתיקים ומבואר בס"ד בביאור הספרי נשא: 

'''משבת לא ילפינן דהא רציחה דוחה את העבודה ועבודה דוחה את השבת ורציחה חמורה מעבודה מנ"ל דכתיב מעם''' כצ"ל: