עריכת הדף "אוצר:מיזמים/דבריהם הם זכרונם/ב/חיי שרה" (פסקה)

== כ"ה חשון - רבי אליהו שמואל שמרלר ==
=== האם איסור גזל עושה חפצא דאיסורא ===
;"ויקח העבד עשרה גמלים מגמלי אדוניו" {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/כד#י|בראשית כד י]]}}
בגמרא בסוכה {{ממ|[[בבלי/סוכה/כט/ב|כט:]]}} נחלקו רבי יוחנן ושמואל בדין לולב גזול בשאר הימים, אם כשם שיוצא בשאול יוצא בגזול או לא, דדעת שמואל שיוצא ואילו דעת רבי יוחנן שאינו יוצא משום דהוה לה מצוה הבאה בעבירה.

וצריך ביאור במה נחלקו, והתוספות {{ממ|[[תוספות/סוכה/ל/א|ל. ד"ה מתוך]]}} נקטו ששמואל אינו חושש כאן למצוה הבאה בעבירה כיון שבשאר הימים אין המצוה אלא מדרבנן. וצריך ביאור מה הסברא לחלק בזה.

ונראה לבאר מחלוקתם בהקדם מה שייסד שם שחסרון מצוה הבאה בעבירה הוא רק באופן שהעבירה נתפסת בחפצא, שאז חפץ של עבירה אי אפשר לעשות בו מצווה.

והנה דעת התוספות בכמה מקומות שמה שאמרו שאין הקב"ה מביא תקלה לצדיקים הוא דוקא באכילת איסור ולא בשאר איסורים. והקשה החתם סופר על דבריהם מדברי המדרש רבה בפרשת חיי שרה שהקשה על גמליו של אברהם שיצאו זמומים, כיצד לא יהיו כחמוריו של רבי פנחס בן יאיר שלא אכלו דבר שאינו מעושר, והרי גזל אינו אכילת איסור.

ויש לומר שאף המדרש מודה לעיקר סברת התוספות שרק בדבר שנעשה 'חפצא' דאיסורא אומרים כן, רק נחלקו אם גזל עושה הדבר לחפצא דאיסורא, או שהוא רק איסור אגברא.

על פי זה יש לומר שבזה נחלקו רבי יוחנן ושמואל, שרבי יוחנן סובר שאף גזל הוא 'חפצא דאיסורא' כדעת המדרש ולכן ס"ל שאומרים בו מצוה הבאה בעבירה ולא יצא, משא"כ שמואל ס"ל כדעת התוספות שגזל אינו 'חפצא דאיסורא' ולכן ס"ל שבשאר ימים יצא. {{ממ|דברי אליהו, סוכה, סימן יז}}