עריכת הדף "אבני נזר/יורה דעה/שפה" (פסקה)

==ז==

ז) '''אך''' לאחר העיון יש מקום להתיר משקה חדש מה"ת מתוך סוגיא דחולין גופי'. דהנה קשה לי בסוגיא שם דמקשה תינח איסור הבא מאליו ופרש"י ותוכל למילף מיני' טבל חדש כו' והא גם בחדש איכא למיפרך מה להנך היינו חמץ חלב נבלת עוף טהור שכן איסור עולם ואין היתר לאיסורן תאמר בחדש שאין איסורו איסור עולם ויש היתר לאיסורו. דהכי אמרינן בקידושין {{ממ|ל"ח.}} ומה חדש שאין איסורו איסור עולם ויש היתר לאיסורו. פרש"י אין איסורו איסור עולם אלא כל ט"ז בניסן דכתיב עד עצם היום הזה. ויש היתר לאיסורו וביום ט"ז עצמו איסורו ניתר אם יש עומר קרב. והנה בהא דאין איסורו איסור עולם יש ליישב לכאורה דחמץ יוכיח שאינו איסור עולם רק בימי הפסח. אך ז"א מתרי טעמי. דאינו דומה חדש לחמץ שחוזר לאיסורו לשנה הבאה והיא קצת איסור עולם דלעולם אסור בימי פסח. משא"כ חדש דמשעבר ט"ו בניסן הותר לעולם. והרי כל הילפותא הוא במה הצד {{ממ|ובדף קט"ו:}} על מה הצד פרכינן פירכא כל דהו. ועוד דאינו ברור דחמץ לא מקרי איסור עולם. מאחר שמחויב לבערו מן העולם. ולא יבא לכלל היתר. וראי' לזה הא דיליף ר' יהודה אין ביעור חמץ אלא שריפה מנותר. ולא פרכי' מה לנותר שכן איסור עולם. וכבר הקשה כן הפנ"י. ותי' דר' יהודה לטעמי' חמץ שעבר עליו הפסח אסור. אך מה נעשה לרש"י שפסק אין ביעור חמץ אלא שריפה אף דקי"ל חמץ שעבר עליו הפסח מותר בהנאה. ועוד דגם לר' יהודה איכא למיפרך מה לנותר שכן חיוב כרת שבו לעולם (שהרי ר"י אמר חמץ אסור באכילה ובהנאה וענוש כרת ונותר כו' מה נותר כו' וכיון דהילפותא משום כרת כנ"ל איכא למיפרך כנ"ל אלא משמע משום שמחויב לבערו וכל זמן שהיא בעולם לא יצא מחיוב כרת חשיב חיוב כרת לעולם וגם חמץ חשיב איסור עולם. והדרא קושיא לדוכתא: