עריכת הדף "תורה תמימה/ויקרא/כ" (פסקה)

== ט ==

'''איש איש. ''' ת"ר, איש, מה ת"ל איש איש, לרבות בת וטומטום ואנדרוגינוס {{תוספת|יג|לכאורה הרבותא בבת מיותר, דהא השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה. אך הנה כבר כתבו התוס' בב"ק ט"ו א' דכלל זה דהשוה הכתוב אשה לאיש וכו' הוא רק היכא דלא כתיב מפורש איש אלא סתמא, אבל היכי דכתיב מפורש איש צריך רבוי לאשה. ועיין לפנינו בר"פ משפטים בפ' מכה איש. –

ודע דנראה דהא דנקט טומטום אשיגרא דלישנא בעלמא הוא, אגב דכייל בעלמא טומטום עם אנדרוגינוס, אבל הכא לא שייך לרבות טומטום, דהא אפילו אם נקבה היא ג"כ חייבת בזה כמו האיש, משא"כ אנדרוגינוס אצטריך לרבויא משום דאפשר לומר דבריה בפני עצמו הוא.}}. (סנהדרין ס"ו א').

'''את אביו ואת אמו. ''' אין לי אלא אביו ואמו, אביו בלא אמו, אמו בלא אביו מניין, א"ר יונתן, [כל מקום שנאמר את ואת] משמע שניהם כאחד ומשמע אחד בפני עצמו עד שיפרט לך הכתוב יחדיו {{תוספת|יד|כמו לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדיו, לא תחרוש בשור וחמור יחדיו, וזו דעת ר' יונתן בגמרא, אבל ר' יאשיה ס"ל דהו' הוא אות החבור ויליף כאן דאו אביו או אמו ממה דסמך כאן ענין קללה לאב ובסמוך כתיב אביו ואמו קלל, סמך מלת קללה לאם, משמע או זה או זה, ופלוגתתם זו באה כ"פ בש"ס, וקיי"ל כר' יונתן כמש"כ התוס' בב"ק נ"ד א' משום דבב"מ צ"ד א' ס"ל לאביי כר' יאשיה ורבא ס"ל כר' יונתן, וקיי"ל כרבא לגבי אביי.}}. (שם שם).

'''את אביו ואת אמו. ''' את אביו ולא את אבי אביו, את אמו ולא את אבי אמו {{תוספת|טו|ר"ל אינו חייב מיתה על זה אבל איסור יש, ואע"פ דלפעמים נקרא אבי אביו אב, זהו בדרך השאלה, לא בדרך הפשוט [התוה"מ]}}. (תו"כ).

'''את אביו ואת אמו. ''' אביו ודאי, אמו ודאית, ולא הספק {{תוספת|טז|אביו ספק משכחת לה באשה שנתגרשה או נתאלמנה ולא שהתה ג' חדשים אחר בעלה ונשאת וילדה ואין ידוע אם הולד בן תשעה לראשון או בן שבעה לאחרון, ואמו ספק יצוייר כמו שאמרו במשנה יבמות צ"ח ב' חמש נשים שנתערבו ולדותיהן וכו' יעו"ש.}}. (שם).

'''מות יומת. ''' בסקילה, או אינו אלא באחת מכל מיתות האמורות בתורה, נאמר כאן דמיו בו ונאמר באוב וידעוני דמיהם בם (פ' כ"ז), מה להלן בסקילה אף כאן בסקילה {{תוספת|יז|ובאוב וידעוני מפורש כתיב (פ' כ"ז) באבן ירגמו אותם.}}. (סנהדרין ס"ו א').

'''אביו ואמו קלל. ''' ת"ר, יכול הואיל וחייב במכה וחייב במקלל, מה מכה אינו חייב אלא מחיים {{תוספת|יח|דאינו חייב אלא א"כ יעשה בהם חבורה, הוא, ומרבה אפילו לאחר מיתה.}} אף מקלל לא יהיה חייב אלא מחיים, ת"ל אביו ואמו קלל אפי' לאחר מיתה {{תוספת|יט|דמיותר תקע"ו הסביר הטעם דחמור יותר מקלל ממכה בזה שמקלל חייב אף לאחר מיתה ולא המכה, משום דבקללה יש היזק לנשמה. ואמנם לפי המבואר לפנינו ס"פ אמור טעם דמכה לאחר מיתה פטור משום דאינו חייב אלא א"כ יעשה בו חבורה ולאחר מיתה לא שייך חבורה, א"כ י"ל פשוט דלכן לא מחלקינן במקלל בין מחיים בין לאחר מיתה כיון דלא שייך בו הטעם דבמכה, אלא רק משום העדר הכבוד אב, וקיי"ל דצריך לכבדו בחייו ובמותו כמבואר בקדושין ל"א ב'.}}. (סנהדרין פ"ה ב').