עריכת הדף "שדי חמד/אסיפת דינים/חמץ ומצה/ח/ח" (פסקה)

==ו==

{{ממ|ו}} '''שוב''' הגיע לידי ס' שו"ת זכרון כהונה {{ממ|שנדפס בשנת תרנ"ג והג' המחבר היה מדורות שלפני פנינו ותשו' שקודם לזו השיב לשואלו בשנת תקמ"ג}} וראיתי בד' ג' ע"ג וז"ל בנדון שבקהלתכם במכירת חמץ אחר זמן ביעורו והאיש בא בחצי היום ערב שביעי של פסח וכו' אם היה באפשרות להשיבם בימי החג היה דעתי נוטה להצריכו ביעור אם {{ממ|אך}} שכבר עשוהו להמשיך עד אחר הפסח כבר יצא הדבר מחמור לקל חמץ שעבר עליו הפסח דרבנן ובגוף הדין חמור מאוד מאחר שמכר אחר זמן איסורו ובכסף לבד בלא משיכה ובלי הקנאת מקום שתי רעותות אלו אחד באחד יגשו להחמיר ולא להקל כי באמת כבר היו מעשים כאלה וקצת הובא בספרים ובספר שו"ת במי שמכר אחר זמן איסורו ונוטה להיתר כי אחר שמכר כבר זכה העכומ"ז ומה שעשה עשוי ואף דאין ברשותו למוכרו מכל מקום העכומ"ז זכה בו כיון שהבעלים נתנוהו לו מי מעכב עליו לזכות בחמץ זה וכיון שזכה בו הרי חמץ של עכומ"ז הוא וכבר היה מעשה בק"ק פ' ומצאו כן להיתר בס' יד אליהו וגם שמעתי מפי הגאון וכו' בשם הג' שאירע כזה לפניו ונטה להיתר מהאי טעמא אמנם אפשר דבהנהו עובדי משך העכומ"ז וכו' או שהיה החמץ ברשותו דחצרו קונה לו דאף שכתבו התוס' {{ממ|הפוס'}} משם מוהרש"ק שאין תורת חצר לעכומ"ז לדעתו גם זה אינו אלא לכתחלה אבל באמת בטוש"ע יו"ד סי' ש"ך משמע להדיא שהמקום קונה את הבהמה לעכומ"ז מטעם חצר אך בנדון זה שלא היה אלא נתינת מעות וחמץ מונח בבית ישראל אם כן אם נאמר דאינו ברשותו למכרו כמו שאינו ברשותו לבטלו ממילא אין במכירתו כלום דאף דלדעת רש"י מעות קונות לעכומ"ז היינו כשהבעלים מוכרים וכל שכן דלרוב הפוסקים אין מעות קונות בעכומ"ז ולכן אם היה בא השאלה בחג הייתי מצוה לבערו וגם מה שביטל לא מהני כיון שהחמץ מונח בביתו ואמר לעכומ"ז הרני מוכר לך חמץ שלי זכה לו חצרו וכו' ושוב האריך להוכיח דבאיסורי הנאה {{ממ|חוץ משור הנסקל עי"ש}} מהני בהו מכירה והקדש בדיעבד ולא אמרינן שכיון שאינם ברשותו הא בעינן מה ביתו ברשותו וכו' והאריך להסביר זאת ומסיק דאם עבר ומכר החמץ אחר זמן איסורו בקנין המועיל בעכומ"ז בכסף או משיכה למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה הוי מכירה ושוב כתב אלא דבדין זה במעות רפוי מאד דהביטול ודאי לא מהני שהרי מונח ברשותו וכשאומר הריני מוכר לך חמץ הרי חוזר וזוכה בו וכו' ועוד דאם באנו לדון בזה לפי שיקול דעת הביטול היה בטעות שהיה סבור שזה החמץ נמכר ע"י אשתו ומעולם לא נתכוון לבטל החמץ הידוע לו ואילו ידע שלא נמכר היה הוא מוכרו בעצמו ולא להפקירו ואף שאמר כל חמירא דאיכא ברשותי אנן סהדי שלא על זה היה כונתו ואף דבעלמא אין לנו לדחות הביטול על פי אומדן דעת ודברים שבלב אינם דברים מכל מקום בנדון זה שחזר וזכה בו ומכרו ובר מן דין הא ביטול לא מהני מדרבנן מיהת ואפילו אחר הפסח אסור ואפילו בטלו בפני עדים כל הקילות בזה אין להם על מה שיסמוכו אם אינו אונס גמור כל ימי הפסח כמו שכתב התודת השלמים וכו' ולכן בנדון זה הביטול הוא כעפרא דארעא כי חזר וזכה בו ורוצה בקיומו ומונח בחצרו במתכוין ומשתמר לדעתו ואינו מדבר מזה כלום אך מה שצריך לחקור בנדון דידן הוא בקנין המעות אי עכומ"ז קונה בכסף ומה שכתב מע"ל דכתב המ"ב דקנין כסף מהני בחמץ לכולי עלמא כיון דבגילוי דעתא דלא ניחא ליה דליהוי זכותא בגויה סגי הנה המ"ב לא אמר אלא במכר קודם שש דאז מהני כמו בביטל אבל במוכר אחר שש נהי דאם היה מוכר במכירה גמורה המועלת בעלמא יועיל גם כן כאן כמו שכתבתי מכל מקום שיהיה עדיף לקנות בקנין שאינו מועיל בעלמא בזה שמכר אחר זמן איסורו זה אינו מועיל בשום פנים {{ממ|והעתיק דברי המ"ב בסי' ט"ן בזה}} וסיים הרי שלא כתב המ"ב סברא זו רק במכר קודם שש וכו' אבל במוכר אחר שש בודאי אינו מועיל קנין שאינו מועיל בעלמא ושוב שקיל וטרי בדברי המ"ב ומסיק במוכר אחר זמן איסורו דאז אינו מועיל כי אם מכירה נשאר עליו איסור תורה כל ימי הפסח אם הדין בעלמא דעכומ"ז אינו קונה בכסף ואף שביטלו קודם איסורו כבר כתבנו דכיון שרצה אחר כך למוכרו חזר וזכה בו שעובר עליו בבל יראה כקונה חמץ בפסח דמיד שרצה למוכרו זכה בו להיות כשלו כדי ליהנות ממנו במכירתו ואף שלא הועילו מעשיו לפי שלא קנה העכומ"ז בכסף עם כל זה הוא זוכה בו לדעתו על ידי חצרו ואולם בנדון זה שהוא כבר אחר הפסח והוא בלאו הכי מדרבנן הכ"ד וכו' עכ"ד ואינו מפורש היטב מסקנתו רק נראה שדעתו להתירו אחר הפסח:

'''עוד''' הבאתי לקמן באות ה"ן לענין מכר חמצו בתוך הפסח במשיכה או בקנין חצר תשובת הגאון שאילת שלום במהדורא תניינא סי' רס"ז עי"ש: