עריכת הדף "פרי מגדים - משבצות זהב/יורה דעה/פב" (פסקה)

== ו ==

'''מותר.''' עט"ז ומפני שצריך קצת להגיה בדבריו גם פירוש לפירושו לכן אבאר קצת דע דהרא"ש בפסקיו בא"ט הביא הדין הא' של המחבר ההולך ממקום שאין להם מסורת למקום שיש מסורת אוכל שהרי מה שאין אוכלין הוא בשביל חסרון קבלה וכל המקומות יכולין לסמוך ע"ז. והמחבר השמיט האי ולא עוד שכתב הטור דמשמע שהם אסורים לסמוך על קבלת המקום המותר. והדין הב' של המחבר ההולך ממקום היתר לאיסור מותר לאכול הוא דעת רבינו ירוחם שכתב על הרא"ש ה"ה להיפוך שרי כי אין נוהגין בו איסור אלא שאין להם מסורת ולכאורה יראה בהדיא דאם נוהגים איסור מפני שיש דומה בטמאים אסור בין להרא"ש ורי"ו אמנם היש"ש בא"ט סימן קט"ו כתב על דברי רי"ו דהוא יכול לאכול ולא הם אף שמרא"ש משמע כל המקומות יכולין לסמוך על המקום שאוכלין היינו במקום שאין להם מסורת לא במקום איסור וכ"כ הרשב"א בת"ה דלאותן מקומות אסורים מפני מינים טמאים הדומים עכ"ל הנה מפרש דרי"ו לאו דוקא נקיט שאין להם מסורת אפילו נהגו איסור לו מותר והטעם צריך לומר כמ"ש הדרישה אות ט' דלשעה מועטת שמתעכב שם לא חיישינן לחילוף וכ"ש בדין הא' ההולך ממקום אסור למקום היתר אוכל אף שבמקומו נוהגין איסור כיון דכאן לא שייך לאיחלופי לא חיישינן שיבאו לביתו ויאכל שם. ולפ"ז דוקא באם דעתו לחזור ומתעכב שם לפי שעה אז שרי לאכול במקום האיסור משא"כ אם דעתו להיות שם במקום האסור אין רשאי לאכול כי שם יש מינים טמאים הדומים לאלו. והשתא מ"ש הט"ז שיש"ש כתב על דברי הרא"ש ט"ס הוא וצ"ל על דברי רי"ו האלו ועוד דאיך שייך מותר לאכול על מסורת שלו על שלהם מיבעיא אלא כדכתיבנא ומ"ש דמיושב דברי המחבר תי' בזה קושית הל"ח אות קכ"ב דהמחבר סתם ברישא להיתר ובסיפא בסמך המקומות הביא ב' דעות ולא הכריע ולזה תי' הט"ז דאפ"ה מותר למי שיצא בין מהיתר לאיסור וכן להיפך דלא שייך לגביה הטעם דמינים טמאים הדומים לאלו דלשעה מועטת לא חיישינן וכן להיפוך הא לא שכיחי כאן. ואין לפרש דרישא מיירי דאין להם איסור אלא מפני שאין להם מסורת דא"כ מה מותר לאוכלו הא כולן מותרין ועוד לפלוג בגברא גופא אם מפני שאין מסורת מותר ואם מפני שנהגו איסור אסור אלא כדאמרן שאף מי שאוסר בסיפא יודה כאן ועמ"ש בש"ך אות י"א שיש לו קצת שיטה אחרת ושע"כ כתב אפילו אין דעתו לחזור אפ"ה שרי כשהולך למקום האסור: